מספר ההרוגים הרשמי ברעידת האדמה שפקדה בשבת את האיטי עומד כבר על 1,941, ומספר הפצועים הגיע ל-9,900. כ-30 אלף משפחות נעקרו מבתיהן. לפנות בוקר (יום ג') הגיעה אל מדינת האי הסופה "גרייס", וכעת היא מסבכת את מאמצי החילוץ והסיוע באזורים שנפגעו: היא הביאה איתה גשם כבד וסכנה למפולות, וממחנה עקורים בעיירה לה-קאי כבר מגיעות תמונות שבהן נראים פליטי רעידת האדמה יושבים בשלוליות ענק. "אנחנו במצב יוצא דופן", הודה ראש ממשלת האיטי אריאל הנרי בשיחה עם כתבים.
ההרס בעקבות רעידת האדמה בהאיטי
רעש האדמה, בעוצמה 7.2, היכה בדרום-מערב האיטי בשבת בבוקר לפי השעון המקומי (אחר הצהריים שעון ישראל) והחריב עיירות שלמות. אלפי בתים ניזוקו, וכל זאת דווקא במדינה הענייה ביותר בחצי הכדור המערבי. ההערכה היא שמספר ההרוגים האמיתי גבוה בהרבה ממספר ההרוגים שעליהם דווח: כוחות ההצלה מגיעים רק כעת לאזורים מבודדים, חלקם במרחק של כמעט שעה נסיעה מבית החולים הקרוב ביותר, וההגעה אליהם נעשית בדרכי עפר לא-סלולות המלאות כעת בשרידי מפולות.
ביומיים הראשונים שאחרי הרעש העידו ניצולים כי הם מצאו עצמם נאלצים להמתין לעזרה במשך שעות תחת חום השמש הקופחת. בבתי החולים באזור מתמודדים עם עומס אדיר ונאלצים לטפל בנפגעים במסדרונות, מתחת לעצים או על המדרכות בצדי הכבישים. בבית חולים אחד, שבו תאי הקירור בחדרי המתים סובלים מהיעדר של אספקת חשמל כבר שלושה חודשים, התקשו לשמר את הגופות – והזעיקו משפחות למהר ולאסוף אותן.
בהיעדר מקומות עבודה, דלק וכסף, תושבים נואשים בעיירה לה-קאי, שנפגעה קשה ברעש, נראו עוברים בין הבתים בניסיון לאסוף מתכות משברי הבניינים כדי למכור אותן ולממן את הצרכים הדחופים שלהם. אחרים המתינו לכסף שישלחו להם קרובי משפחה הגרים בחו"ל. אחד התושבים, אנתוני אמיל, שמגדל בננות למחייתו, סיפר שהמתין עם עוד עשרות בני אדם שש שעות בתור כדי למשוך כסף שהעביר לו אחיו המתגורר בצ'ילה.
הנסים הולכים ומתמעטים
בבית החולים בלה-קאי אמה קדט בת ה-41 נצפתה מטפלה בבנה בן ה-18 צ'רלס בעודו ממתין לניתוח בידו השבורה. צ'רלס אמנם סובל, אבל הוא עוד יכול להחשיב את עצמו לאחד מבני המזל המעטים: בניגוד לאחרים, הוא צויד במשככי כאבים. מטופל אחר, ג'וסיל בן ה-84 שנפצע ברעידה, נראה אוחז בצילום רנטגן המעיד ששבר עצם בידו, והתחנן למשככי כאבים כאלה. רופאה מקומית הבטיחה שתיתן לו את מעט הזריקות שעוד נותרו לה.
דקות אחרי הרעש הגדול בשבת
קטני פרנסואה, פצועה נוספת, סיפרה שכשהאדמה רעדה היא הייתה בטקס הלוויה בכנסייה בכפר בדרום-מערב האיטי, ובמנוסת הבהלה שהתפתחה במקום היא מעדה ונפצעה. משתתפים אחרים בהלוויה משכו ופינו אותה, אבל לבתה הנערה ולאמה המבוגרת לא היה מזל דומה: הכניסה וחלק מהתקרה קרסו, והן נמנו עם 20 ההרוגים שם. "צרחתי 'איפה אמא שלי? איפה הבת שלי?'", היא מספרת, ולפתע קופצת בבהלה. "מאז רעידת האדמה אני כל הזמן חושבת שהאדמה זזה, שזה קורה שוב", הסבירה.
בשעות הראשונות שאחרי הרעידה עוד צצו סיפורים על אנשים ששרדו בדרך נס, אבל הסיפורים האלה הולכים ומתמעטים ככל שחולפים הימים. מזל גדול היה למשל לז'קליון, שהוביל עדר של עזים למקווה מים כדי שיוכלו לשתות ואז צלע הר התמוטטה עליו. הוא נלכד בין הסלעים והחל לצרוח. "למרבה המזל חקלאים שהיו באזור שמעו אותי ואז באו ומשכו אותי החוצה", סיפר בעודו מוטל על מזרן בבית החולים בלה-קאי. סיפורי הינצלות כמו שלו שומעים עכשיו פחות ופחות.
עוד טרגדיה לארץ האסונות
האיטי, נזכיר, היא אחת המדינות העניות ביותר בעולם, ויכולתה להתמודד עם משברים כמו זה שפוקד אותה כעת דלה ממילא: בעשורים האחרונים היכו בה שורה של אסונות, ממגפות כולרה ועד סופות הוריקן, והם החלישו עוד יותר את מוסדותיה. האסון הכבד מכול פקד את האיטי בינואר 2010: רעידת אדמה בעוצמה 7 דרגות החריבה אזורים גדולים במדינה, ולפי הערכות עד 250 אלף איש נהרגו בה. זה היה אסון הטבע הגדול ביותר שאיתו התמודד האו"ם אי-פעם, גדול אף יותר מאסון הצונאמי במזרח אסיה בשנת 2004.
האיטי היא קולוניה צרפתית לשעבר, שנוסדה ב-1804 בהפיכה של עבדים משוחררים. כלכלתה מתבססת בעיקר על חקלאות, ורוב מוחץ של תושביה עובדים במגזר זה. אסונות הטבע הפוקדים את המדינה תכופות הפכו את הענף לכזה הסובל באופן תמידי מחוסר יציבות, עובדה שהקשתה עליה לבנות כלכלה מתפקדת.
בעשורים האחרונים גם התבססה האיטי כחוף מבטחים לפושעים משלל סוגים. בין השאר הפכה לאחת מנקודות ההברחה המרכזיות של סמים מדרום אמריקה ומרכזה לארה"ב ולאירופה, ונעשתה לחוליה מקשרת להעברת כספים בדרכים לא כשרות. זה שנים שהיא סובלת מקרבות רחוב ומפעילות ערה של כנופיות, כשברקע גם אלימות מתמשכת על רקע פוליטי.
ביולי השנה נרצח נשיא האיטי ז'ובנל מואיז, אחרי שבמשך חודשים הואשם בקידום משטר אוטוריטרי במדינה ובהתבצרות בתפקיד הנשיא אף שכהונתו הסתיימה לכאורה. ברקע חלה עלייה חדה ומדאיגה בפעילותם של פושעים, והם החלו להשתלט על אזורים בבירה פורט-או-פרינס.
