עבריין המין אלון קסטיאל חוזר לרחובות. לא לרחובות תל אביב, העיר הלבנה שבה צבע בשחור את נפשותיהן של נשים - שמספרן רב מהארבע שנכנסו לכתב האישום. לא, לא לזירת הפשע, לא כרגע, קבעה ועדת השחרורים באיצטלה של "התחשבות" ברגשות הנפגעות, תוך שהיא מקצצת תשעה חודשים מעונשו הקצר מלכתחילה, ובכך המשיגה מחדש את המונח "החלטה אומללה".
ובכן, הגיע הזמן שגם אנחנו נתחיל להמשיג מחדש את המציאות. אלון קסטיאל הוא אנס סדרתי. אדם שפעל באין מפריע במשך שנים. משקה ואונס. רוצה ולוקח, בכוח, באכזריות בלתי נתפסת. הופך את העיר למלכודת, את הבלייניות שבה לטרף. אדם שיצא מהבית בערב כשבכיסו מפתחות, ארנק וסם אונס. אדם שהביט בעיניה של האישה שמולו, אולי התעניין בתחביביה, אולי שמע על שאיפותיה, ותכנן את מה שלא יכולה הייתה לדמיין בגרועים שבחלומותיה. אלון קסטיאל הוא אנס סדרתי, ולוועדת השחרורים לא אכפת מקורבנותיו בפרט, או מנשים בכלל.
סביר להניח שהוועדה לא נתנה את דעתה לכך שכאשר קסטיאל ישתחרר מהכלא, קורבנותיו ייכנסו למאסר בעיר היקרה בעולם - מהפחד שייתקלו בו בהרצליה, בראש פינה, באילת, בגבעתיים או בבנימינה. נשים בכל יתר הערים בישראל ירגישו, כפי שהגו פרסומאים ב-2014 בקמפיין בעייתי להגברת המודעות לסם האונס - שהן צריכות "לשמור על הכוס שלהן". היעדר הניקוד בקמפיין ובטור זה מכוון, ובלאו הכי המציאות מלמדת שאין זה משנה. מפלישה אלימה למרחב הפרטי של אישה בישראל, הנפגעת משלמת מחיר כבד מהפוגע.
ועדת השחרורים לא פועלת בוואקום. התנהלותה היא תוצאה של מערכת חקיקה וענישה שמקלה ראש בגופן ונפשן של מחצית מאוכלוסיית ישראל, שפוסקת יותר שנות מאסר על עבירות שוחד מאשר על עבירות אלימות מגדרית, ובפרט עבירות מין. בעיני המדינה, פאינה קירשנבאום, חברת הכנסת לשעבר שהורשעה בעבירות שוחד, מסוכנת לציבור יותר מאנס סדרתי מיוחס ומבוסס. זו מקבלת עשר שנים בכלא, השני מקבל פחות מחמש, ואז קיצור.
עפרי יהב, מקורבנות אלון קסטיאל, מדברת על שחרורו
(צילום: שמיר אלבז )
בעיני המדינה, כסף יותר חשוב מבנות אדם. היא אפילו לא מנסה להסתיר את זה מאיתנו. איך טענה ועדת השחרורים? "לא התעלמנו מעמדות נפגעות העבירה, אך בנסיבות המקרה הגענו למסקנה שאין לתת לעמדתן משקל מכריע".
רתם איזקצילום: גיא כושי ויריב פייןכמה שוקלת עמדתה של נאנסת בישראל? ובכן, פחות מזכותו של אנס סדרתי לחזור לחיק משפחתו, עם אשתו ושתי בנותיו, שנולדו לו בשנות מאסרו. אולי זה עונשו האמיתי, התנ"כי כמעט, של אלון קסטיאל. בעולם שבו נשים אינן בטוחות, גם אבות לא יכולים לישון בשקט.
זהו שבוע עצוב מאוד לנשים ברחבי העולם. כאשר מערכת המשפט במעצמת העולם החופשי מבטלת את פסק הדין ההיסטורי שהתיר הפלות, ובכך מבטלת במובן הכי עמוק ומוחשי את הזכות של נשים על גופן - מה יגידו אזובות המזרח התיכון. אולי אנחנו בכלל צריכות להגיד תודה. בכל זאת, נכון לכתיבת שורות אלה, אם מישהי נכנסת להריון מאונס, היא עדיין יכולה לבצע הפלה.
- רתם איזק היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
