מאז תחילת מרץ הוטל צו איסור פרסום גורף על פרשייה חמורה שהתרחשה באחד מבתי הכלא בישראל. בימים כתיקונם, היינו יכולים לדווח במה בדיוק עוסקים החשדות ואף לפרסם לידיעת הציבור פרטים מתוך תיק החקירה. אלא שבמקרה הזה, בניגוד לתיקים אחרים שעוסקים בעבירות מין, פרקליטות המדינה החליטה להשתמש באחד הכלים האגרסיביים שיש ברשותה: צו איסור פרסום גורף.
צו כזה לא מאפשר לפרסם כלל שישנו חשד שלפיו אסיר ביטחוני ביצע עבירות מין קשות בחיילת, ולא מאפשר לחשוף בפני הציבור שהמשטרה פתחה בחקירה פלילית. חמור מזה, הצו שדרשה הפרקליטות וקיבלה מבית משפט השלום בראשל"צ, אסר על כלי התקשורת לדווח שיש בכלל צו איסור פרסום. בכל מקרה של בקשה לצו איסור פרסום, על המשטרה והפרקליטות להוכיח בבית המשפט באופן חד-משמעי כי פרסום של כל פרט מהחקירה או החשדות עלול לפגוע בחקירה. אלא שבמקרים רבים, בית המשפט הפך לחותמת גומי.
במהלך החודשים האחרונים הגישה מערכת "ידיעות אחרונות" ו-ynet כמה עררים לבית המשפט השלום בראשל"צ ולמחוזי בלוד בדרישה לצמצם את הצו. שופט השלום ארז מלמד ניהל כמה דיונים בנושא. בכל אחד מהם נדרשנו לצאת מהאולם. נציגי הפרקליטות הציגו לשופט חומרי חקירה במעמד צד אחד. הפרקליטות נעמדה על רגליה האחוריות במהלך הדיונים והפעילה את כל האמצעים שברשותה על מנת לשכנע את השופט לדחות את הבקשה. מלמד נעתר, אמר שכל פרסום עלול לשבש את החקירה, וטען כי יש להעדיף את טובת החקירה מעל זכות הציבור לדעת.
אין ספק שטובת החקירה וקידומה היא דבר חשוב ומרכזי, אך הנתונים בשטח מלמדים כי לא הייתה הצדקה ממשית לצו הגורף. לדיון נוסף שהתקיים לפני כשבועיים בבית משפט הגיעה עו"ד קרן ברק, שמייצגת את הסוהרת. טרם הדיון היא שלחה מכתב לשופט בשם הקורבן ובו דרשה לחשוף את תלונתה ברבים. "בסוף האמת תצא לאור אחרי שנים שישבה בחושך. כל מי שהתעלם וחשב שאני שותקת ומסכימה לזה, בסוף גם הוא ישלם. אני ממש מקווה לנוח נפשית", ציינה עו"ד קרן ברק בשם הסוהרת במכתבה לשופט. עו"ד ברק הוסיפה כי "יש להביא צדק לחיילת שיושבת במשך מספר שנים בביתה, מרגישה שהמערכת הפקירה אותה ודורשת צדק ושהאמת תיחשף".
למרות כל זאת, אמרה נציגת המשטרה בבית המשפט כי הפרסום עלול לפגוע בפרטיותה של הסוהרת, תוך שהיא מתעלמת מדרישת הסוהרת עצמה לפרסום – כאילו לבקשתה של נפגעת העבירה אין שום משקל. אותה קצינת משטרה אף טענה באחד הדיונים הראשונים בבית המשפט כי פרסום פרטים מהחקירה עלול "לטלטל" את שירות בתי הסוהר ומשטרת ישראל, טיעון שאין לו מקום בכלל, בטח לא בבית משפט, ושמשקף בעיקר את רצון המערכות לשמור אחת על השנייה. "יש להעדיף את טובת החקירה", כתב השופט מלמד בהחלטתו, "כל פרסום עלול להבא לשיבושה". הדבר הזה לא עבר את בית המשפט המחוז בלוד, שהפך את ההחלטה והתיר לפרסום את עצם קיומה של החקירה, שעוסקת בעבירות מין חמורות מאוד שביצע אסיר ביטחוני בחיילת ששירתה כסוהרת בשב"ס.
השופט מיכאל קרשן אמר עוד בתחילת הדיון לנציגות הפרקליטות כי הצו אינו מידתי ולא יישאר כך והפציר בהן להסכים לצמצומו, מה שמעלה את החשד כי היה ניתן לצמצם את צו איסור הפרסום הגורף עוד קודם. בחלק ניכר מחקירות עבירות המין, עצם קיומה של חקירה מתפרסם לציבור הרחב: גם תמונתו של החשוד מתפרסמת, במטרה לעודד תלונות נוספות. משום מה הטיעון הזה לא התקבל בבית משפט השלום. מה ראה השופט קרשן שהתיר חלקית את הפרסום שלא ראה כבוד השופט מלמד שהתיר את הצו האגרסיבי על כנו? גם אם היה מקום לצו איסור פרסום, בוודאי שאין שום הצדקה לצו שקיים כבר מעל ארבעה חודשים, בזמן שהמשטרה והפרקליטות גוררות רגליים בחקירה.
לירן לויאמיל מושאילובהחלטת בית המשפט המחוזי מלמדת שהיה ניתן להסיר את הצו ולאפשר פרסום מידתי של הפרשה מבלי לפגוע בחקירה. החשוד בפרשה הוא אסיר כלוא, כך שאינו יכול לשבש את החקירה ומאז העבירות החמורות שבוצעו לכאורה, עברו מספר שנים טובות – כך שטענת השיבוש לא מחזיקה מים.
הלוואי ובכירי הפרקליטות היו נאבקים עבור קורבנות של עבירות מין כפי שהם נאבקו בבקשה להתיר את הפרשה החמורה לפרסום. ועדיין, ישנם פרטים נוספים וחמורים שעדיין נמצאים תחת צו איסור פרסום. כאשר הם ייחשפו, הם צפויים לעורר סערה. זה אולי מסביר למה בפרקליטות התעקשו על הצו. זכות הציבור לדעת? לא כשמדובר בעבירות לכאורה של אנשי מערכת אכיפת החוק. מישהו במערכת המשפט צריך להתעורר, ולעשות שינוי יסודי בכל הנוגע לצווי איסור פרסום שלא מתאימים לעידן הרשתות החברתיות. את המערכות זה בטח לא ישרת, לכן הסיכוי שרפורמה כזו תתרחש הוא קלוש מאוד.
- לירן לוי הוא עיתונאי ynet ו"ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
