עד למערכת הבחירות האחרונה כמעט שלא הכרתי את שמו של אלי אבידר. חברי הכנסת של ישראל ביתנו נראים תמיד כמשתתפים בתוכנית ריאליטי בשם "בית האב הגדול". המפיק, אביגדור ליברמן, בוחר להכניס לשם מועמדים כרצונו, ללא פריימריז, ומדיח אותם לפי נוסחה סודית שמוכרת רק לו. משום כך גיליתי עניין פוליטי מועט בלבד בחברי הרשימה, מה גם שהם לא כיהנו בתפקידי שרים בשנים האחרונות.
אבל בבחירות מרץ 2021 התנחל אבידר – בתשלום - בדף הפייסבוק שלי, והעלה סרטונים וטקסטים ללא הרף. פוליטיקאים רבים משתמשים בפטנט המשונה הזה של הרשת החברתית, שמיועדת ליצירת קשרים בין אנשים, ומחדירה "חברים" כפרסומת ללא אישור. למרבה המזל הגולש המיומן מפתח יכולת להתעלם מן האורחים הלא קרואים האלה ואפילו לסנן אותם באופן קבוע, אבל למרות זאת בחרתי להשאיר את אבידר בשל העקביות והמיומנות המקצועית.
יש לו את היכולת להביט ישירות בעין המצלמה ולהטיח טקסטים משוכללים וקצובים בשורות מחץ. הוא נראה לי משכנע משום שהצליח לייצר טון זועם ואותנטי כשהתייצב בכל מוצאי שבת מול ביתו של בנימין נתניהו. היה לו גם ייחוד פוליטי כאיש ימין בעברו (התמודד בפריימריז של הליכוד ב-2008 ללא הצלחה), לנוכח התדמית השמאלנית של המפגינים.
גם הפליק פלאק של אבידר היה יכול לזכות את ישראל במדליית זהב. במהלך אקרובטי מסחרר הצליח האיש שמחה נגד הסיאוב השלטוני להפוך את עורו ולהיות אחד ממייצגיו הנאמנים
אבידר לא הותיר שום ספקות לגבי מיאוסו מן השלטון שלדבריו היה חזירי והשחית את עקרונות הממשל בישראל. בין השאר הוא אמר ש"זוהי ממשלה מנופחת, לא קשורה למציאות. אני מתבייש", ותקף את ש"ס ויהדות התורה על הסחטנות שלהן כלפי הממשלה ("נתניהו פועל על פי אולטימטום של החרדים"). הרושם היה שהמחאה נגד נתניהו הולידה גם זן חדש של פוליטיקאים שייאבקו בעתיד על נורמות שלטוניות ראויות יותר. בהחלט, בשורה טובה לדור הצעיר שמאס בפוליטיקה הישנה.
כל זה היה נכון עד שממשלת בנט-לפיד החלה בחלוקת השלל של תפקידי השרים שנפלו בחיקה. במובן מסוים הוא מזכיר את האירוע שחוותה לימור לבנת, כשהייתה שרה בליכוד, והתריסה כנגד חברי המרכז במפלגתה: "האם נבחרנו לשלטון כדי לחלק ג'ובים?", והקהל השיב למרבה המבוכה בצעקות: "כן!". יכול להיות שגם אבידר היה שם באותו מעמד. לפחות כך הוא מתנהל כיום.
בבחירות האחרונות הוצב אבידר במקום הרביעי ברשימת ישראל ביתנו שזכתה בשבעה מנדטים. כלומר, דרישתו לתפקיד שר (רביעי מהמפלגה - בנוסף לליברמן, עודד פורר וחמד עמאר) קובעת שהמדד לכך יהיה פחות משני מנדטים, שהוא אחד הנמוכים בתולדות ממשלות ישראל. ממשל לא תקין בעליל, כבר בתחילת הדרך.
אבידר לא הסתפק בתפקיד שר במשרד האוצר שהציע לו ליברמן, ודרש מיניסטריון "משמעותי". כאשר נענה בסירוב, הוא החל בתרגילי סחטנות שלא היו מביישים את אלה בממשלות נתניהו שנגד ההתנהלות שלהם התריע בעצמו. אבידר הודיע שאינו מחויב במשמעת הקואליציונית לגבי הצבעות בכנסת, ואף נתן "דוגמית" כשהתנגד לחוק הפיצול שיזמה הממשלה החדשה, שמאפשר פרישה של סיעה בת ארבעה חברים.
(צילום: משה מזרחי)
ואם הרמז הזה לא היה מספיק עבה, הוא הוסיף איום סנדקי בחדשות "כאן", שלפיו אם לא ימונה לשר: "אני הולך לעשות שמות בתקציב".
אנו נמצאים בתקופת האולימפיאדה וראינו בימים האחרונים בתחרויות ההתעמלות כבר פליק פלאקים מפוארים לפנים ולאחור. גם זה של אבידר היה יכול לזכות את ישראל במדליית זהב. הנה, במהלך אקרובטי מסחרר הצליח האיש שמחה נגד הסיאוב השלטוני להפוך את עורו ולהיות אחד ממיצגיו הנאמנים.
ויש עוד דבר שיפגע בדימויו של אבידר, אם בכלל אפשר להוסיף על הנזק שכבר נגרם לו. הרושם מן הפוסטים שלו בפייסבוק היה שמדובר באדם נבון. הוא לא נמצא זמן רב בפוליטיקה, אבל בוודאי כבר הבין שאותם כללי משחק שקיימים בעולם העסקי שממנו הגיע, תקפים גם בעולם הפוליטי. המשקיע האמריקני וורן באפט אמר: "לוקח 20 שנה לבנות מוניטין וחמש דקות להרוס אותו". כיצד חשב אבידר שהמהלך הנוכחי שלו יתקבל בידי הציבור, כאשר החליט למכור את יושרתו בנזיד עדשים של שר ללא תיק?
וחמור לא פחות המינוי הצפוי שלו לשר לענייני מודיעין (אם וכאשר יעזוב אלעזר שטרן). זהו אחד המשרדים המיותרים שהקים נתניהו ב-2009, כאשר החל את דרכו בפעם השנייה כראש ממשלה. שום גורם מודיעיני כמו שב"כ או המוסד אינם כפופים אליו וכל כולו נועד לרתק שותפים לקואליציה.
מאז תפח והלך מספרם של אלה עד שהגיעו לשיא של 34 שרים בממשלת האחדות של נתניהו ובני גנץ. גם על כך התייצבו המפגינים בבלפור כדי להביע את מורת רוחם. אבידר עוד עלול למצוא את שותפיו לשעבר במחאה, מתייצבים במשמרת מול ביתו כדי להפגין כנגד שחיתות שלטונית.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
