אין כמו תקציב המדינה כדי להצביע על עיוותי הדמוקרטיה, ואין כמו תקציב המדינה כדי להבהיר לכולנו שמדובר במיעוטוקרטיה. הרוב מופקר. זה הרוב שעובד, שמשלם את רוב המסים, ששירת בצבא, וחלקו ממשיך גם למילואים. הרוב הזה כולל את האליטה שמייצרת את רוב ההון של ישראל, את היצוא, את ההייטק, את פלאי המדע, את פיתוחי התרופות ואת החקלאות המתקדמת.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• כשנתן אשל כתב על האריה העייף והחלש
• כך תביא קרן הארנונה לפגיעה בתושבים שלי
• אין שלום – אין שטריימל
• למרות הכול, תודה לאיימן עודה
הרוב הזה קרוי "ישראל הראשונה", לפעמים כתיאור סוציולוגי ענייני, ולפעמים במסגרת קמפיין ההסתה, כדי לייחס לו שתלטנות ודורסנות. לא שזה היה המצב בעבר, אבל זה בוודאי לא המצב בהווה. משום שכבר שנים שלרוב הזה יש בעיקר חובות. משום שהרוב הזה נושא את המדינה על הכתפיים. והרוב הזה כולל את בעלי המפעלים ואת עובדי המפעלים. הם אלה שמייצרים ומשלמים מסים.
ככל שנמשכו הדיונים על תקציב המדינה התברר דבר אחד: הרוב הזה לא קיים בו. אבל לעסקני המיעוטוקרטיה יש את החוצפה לדרוש, ברגע האחרון, ארוחות חינם, תרתי משמע, למי שיארח 300 או יותר בני אדם שיגיעו בחג השבועות לירושלים. אנחנו יודעים במי מדובר. בחרדים. רק בהם. ונציגי המיעוטוקרטיה דואגים לתלושי מזון למעוטי יכולת. נפלא? לא בדיוק. משום שאנחנו כבר יודעים מי בעיקר יזכה בהם. לא העניים והנזקקים. לפי הקריטריונים שגובשו במשרד הפנים, לא במשרד הרווחה, יש זכאות אוטומטית לאלה שיש להם 70% הנחה בארנונה. ולמי יש הנחה כזאת? ובכן, בערים עם רוב חרדי יש 45% שזכאים להנחה כזאת. זו לא ממש הפתעה שהערים המובילות בקבלת תלושי המזון הן מודיעין עילית, ביתר עילית ועמנואל. זו המיעוטוקרטיה במלוא עוצמתה.
מה שקורה ברווחה קורה גם בתחבורה. תקציב פיתוח הכבישים לתושבי יהודה ושומרון יהיה פי חמישה מחלקם באוכלוסייה. למה? לא שיש שם פקקי תנועה. אבל כל מאחז קטן, בעיקר אם הוא בלתי חוקי, ויש בו כמה עשרות משפחות – יזכה לאיזה כביש פרטי, בעלות של הרבה מיליונים, במסגרת הפיכת המדינה היהודית למדינה דו-לאומית. למה זה קורה? כי הם יכולים. כי יש להם כוח. כי זו המיעוטוקרטיה במלוא עוצמתה.
רגע, רגע, יש מי שיטען – אבל זו לא הממשלה הנוכחית. כל קואליציה הייתה מעניקה לקבוצות הלחץ הללו כל מה שהן רוצות כדי להקים כאן ממשלה. יכול להיות. אבל היא הנותנת. נכון שהכניעה של הימין היא הרבה יותר בוטה, מרגיזה ומדהימה, אבל הכניעה לקבוצות הלחץ היא חלק מהשיטה. ככל שמדובר בקבוצות חלשות ומקופחות – הערבות ההדדית צריכה להיכנס לתמונה. חזקים למען חלשים. סולידריות חברתית. אלה ערכים נפלאים. אבל זה לא הסיפור. מזמן לא. הסיפור הוא השיטה. והשיטה הקלוקלת הזאת יוצרת שוב ושוב עיוותים מפחידים. צדק חלוקתי הוא רעיון לא רע. השיטה יוצרת את ההפך. היא מחלקת לאלה שלא תורמים. היא רומסת את התורמים והנושאים בנטל – עניים כמו עשירים.
אין שום צורך לפגוע בחרדים. חלילה. אבל המצב הפוך. הם פוגעים ברוב. 22% של תלמידים חרדים בכיתות א', שרבים מהם לא ילמדו לימודי ליבה, זה 22% שייפלו על כתפי אלה שעובדים ומשלמים מסים. הרוב לא נגדם. המנהיגים שלהם נגדם. הם גוזרים עליהם בורות ועוני. כל שיחה עם חרדים מגלה שרבים מהם מאסו במצב הזה. אבל המושכות בידי משה גפני ויצחק גולדקנופף. והם נגד. נגד החרדים. נגד המדינה. ובאותה הזדמנות הם גם מצליחים להשניא את היהדות. "פשוט נבלה בשוק ואל תזדקק לבריות", וגם "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות" – נאמר במקורות. ויש עוד. אבל פרנסי החרדים עזבו את המקורות ויצרו כת שמשניאה את היהדות. עד מתי?
בן-דרור ימיניצילום: אביגיל עוזייש רק מוצא אחד ממלכודת המיעוטוקרטיה: ממשלה שמייצגת את הרוב ודואגת לרוב, בלי להזניח את המיעוט. רק ממשלת אחדות ממלכתית יכולה לשנות את כללי המשחק וגם את שיטת הבחירות. פעם ועוד פעם אנחנו שומעים את הפזמון על כך ש"דמוקרטיה היא לא רק שלטון הרוב". זו אמת לאמיתה. אבל היא בוודאי לא שלטון המיעוט. והרוב הקואליציוני הוא פיקציה. רוב שנוצר בשיטה עקומה. רוב שרוקד לפי חליל של מיעוט. יש עוד מדינות בעולם שבהן השיטה היא קואליציונית. אבל אף אחת מהמדינות הללו לא סובלת משיטה שהופכת את הפירמידה, והופכת את המיעוט לשליט כל יכול ביותר מדי תחומים, נגד רצון הרוב.
ללא שינוי ישראל תמשיך להיות במלכודת. הסחטנות של הרגע האחרון, עוד מאות מיליונים לכאן או לשם, בלי שום דיון רציני, רק משום שהקואליציה תלויה בהצבעה של חברי כנסת מסיעה שמטפחת את ההשתמטות – היא אסון לדמוקרטיה. ואת האסון הזה חייבים לעצור.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
