בעשור האחרון דובר רבות על "תום עידן המרנים" ועל "התפרקות החברה החרדית" - שתי תופעות שנבעו לכאורה ממותם של פוסקים ורבנים גדולים. מומחים אחרים, זהירים יותר, לא דיברו על התפרקות או התפוררות, אלא על "תהליכים שקטים ומבורכים" שבסופם נהיה עדים להשתלבות רחבת היקף של חרדים בחברה הכללית: יותר לימודי ליבה, יותר שירות צבאי ויותר גברים שמצטרפים לשוק התעסוקה. אלא שתוצאות הבחירות האחרונות מצביעות על כך שגם אלה וגם אלה כנראה טועים.
החברה החרדית לא מתפרקת והסמכות הרבנית חיה ובועטת. מאות אלפי פתקי ההצבעה של ש"ס ויהדות התורה שהונחו במעטפות סגורות מאחורי פרגוד הם ממצא מחקרי מהימן ביותר לכך שהחברה החרדית מצייתת באופן גורף לסמכות הרבנית גם בעידן שאחרי המרנים הגדולים. במקרה של יהדות התורה מדובר בממצא מעניין אף יותר, שכן כלפי העומד בראשה, יצחק גולדקנופף, הועלו טענות קשות ברחוב החרדי, הן בהקשר לניהולו את העמותה שבראשותו והן בנוגע להתבטאויותיו שנתפסות כפוגעות במגזר. פרסומים נגדו בריכוזים חרדיים ערב הבחירות היו חריפים למדי, אך בשורה התחתונה נכתב בהם "מצביעים למרות, ולא בגלל", עקב הוראת גדולי התורה.
חרדים רבים שלשלו את הפתק ג' לקלפי וסתמו את אפם, ללמדנו מה גדולה סמכותה של ההנהגה הרבנית החרדית גם כיום. כנ"ל לגבי חרדים ספרדים ששמו במעטפות פתק ש"ס חרף סלידתם מאריה דרעי וטענותיהם לשחיתות ולמניפולציות מצידו. מסכם זאת משפט חרדי מוכר: "יש לנו זכות הצבעה, אבל אין לנו זכות בחירה".
מציאות זו של צייתנות נטולת עוררין נובעת מעקרון מכונן של החברה החרדית – עקרון "דעת תורה" – שבמרכזו דרישה לצייתנות אבסולוטית להנהגה הרבנית תוך דחיית כל מחשבת ביקורת. עקרון זה הוא בסיס הסמכות לשני עקרונות נוספים העומדים נגד השתלבות המגזר החרדי: עקרון "תיבת נוח" (הדוגל בהסתגרות הגנתית מקסימלית); ולצידו עקרון "תורה בלבד לכל" (הדוגל בלימוד תורה בלבד כאידיאל עליון עבור כלל הנערים והגברים).
שלושת העקרונות הללו – דעת תורה, תיבת נח ותורה בלבד לכל – נתפסים בחברה החרדית כנובעים ממקור סמכות אלוהי. כתוצאה מהמחויבות התיאולוגית העמוקה לשלושתם מעדיפים חרדים רבים "עוני קדוש" על פני רכישת השכלה והצטרפות לשוק התעסוקה. אחרים אמנם מצטרפים לשוק התעסוקה ורוכשים השכלה, אך עושים זאת מתוך תפיסת בדיעבד מובהקת: את ילדיהם הם עדיין שולחים למוסדות המחנכים ליישום שלושת העקרונות, ואת קולם בבחירות הם נותנים למפלגות החרדיות האמונות מעל לכל על קידום ושימור אורח חיים הנאמן לשלושתם.
ד"ר אהרן איתןאם נכונה הטענה שלא תתרחש השתלבות רחבת היקף כל עוד החברה החרדית מצדדת בשילוש האידיאולוגי הזה, הרי שהמסקנה המתבקשת היא שיש לטפח קולות פנים-חרדיים הקוראים לחרדיוּת מתחדשת. בניגוד לחרדיוּת השילוש, החרדיוּת המתחדשת דוגלת בהשתלבות לכתחילה ומתוך לגיטימציה דתית מלאה. קולות אלו, שלעת עתה הינם בגדר התגנבות יחידים, נסמכים על כתבי היסוד של היהדות וכן על ההיסטוריה. לתפיסתם, לא זו בלבד שמבחינה תיאולוגית אין הכרח לחרדיוּת השילוש, אלא שקיימים טיעונים כבדי משקל שלפיהם היא אף פסולה מבחינה דתית. בהסתמך על טיעונים אלו, החרדיוּת המתחדשת מציעה אלטרנטיבה המהווה התחדשות דתית וחזרה לנהוג בעבר, לרבות העבר החרדי שקדם לשואה.
הממשלה החדשה צפויה כמובן לטפח את חרדיוּת השילוש, ואולם ייתכנו דרכים אחרות להנכיח את החרדיוּת המתחדשת בשוק הרעיונות. חשיפת שלל התכנים התורניים וההיסטוריים התומכים בבירור באלטרנטיבה המוצעת תאפשר ליותר חרדים לבחור בין דרכים שונות. השלכותיה של בחירה בחרדיוּת מתחדשת אינה רק השתלבות לכתחילה מתוך לגיטימציה דתית מלאה, אלא גם השתתפות בבחירות הבאות מתוך עמדה של זכות בחירה ולא רק זכות הצבעה.
- ד"ר אהרן איתן הוא עמית מחקר במכון ירושלים למחקרי מדיניות ובתוכנית קיימא של הקרן לירושלים. מחבר הספר "חרדיוּת ישראלית" (הוצאת מוסד ביאליק)
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
