טרם יבשה הדיו מעל ההרשעה הצפויה של אביעד משה - כמעט רוצחה של שירה איסקוב – ובחדשות "כאן" עדכנו מזירה אחרת באותה מלחמה: "חשוד בניסיון רצח של גרושתו שוחרר וחזר לגור בקומה מתחתיה". האישה, שנמצאת כעת בהליך שיקום מפצעיה, הפיזיים והנפשיים, חוששת לחזור הביתה. הגרוש, שמחכה לה בקומה מתחת כדי לסיים את עבודתו, כבר ניסה לרצוח אותה ב-2017, וגם אז ננקטה בעניינו מדיניות דומה. כלומר, התיק נסגר ללא כתב אישום.
טורים נוספים בערוץ הדעות ב-ynet:
• הוא איש השנה החולפת, אבל כנראה שלא יותר
• אין כמו השכול כדי להסית. והקצינים שתקו
• 12 שנה בלי לפגוש ערבי
הנה כי כן: תיק הדגל התקשורתי – ניסיון הרצח של שירה איסקוב – מטופל במהירות שיא ובכל חומרת הדין, ומהווה דוגמה לאיך מדינה מתוקנת צריכה להתנהל. אך מה הטעם בכך כאשר בצילו מתנהלים אלפי, אם לא רבבות מקרים צנועים יותר, שבהם אוזלת היד המשטרתית חוברת אל סלחנות משפטית, חוסר עניין תקשורתי ואדישות ציבורית, עוד ועוד נשים חוששות לחזור הביתה, עוד ועוד גברים אלימים מסתובבים חופשיים ומתקתקים, ועוד ועוד ילדים נושמים וסופגים את המציאות הרעילה הזאת, ומהווים בלי לדעת נשאים שיעבירו אותה לדור הבא.
הנה נתון רשמי: רק 25% ממקרי האלימות במשפחה הופכים לכתבי אישום. המשפט הזה נראה רע יותר מהצד החשוך שלו: 75% מאירועי האלימות במשפחה נסגרים ללא אישום. אבל הנתון הרשמי הזה לא נכון. אל תאמינו לו. הוא מתייחס רק למקרים שבהם הוגשה תלונה ולא לוקח בחשבון את המוני המקרים שבהם לאישה אין את העוז, היכולת, האפשרות או כוח הרצון להתלונן.
המשואה שהשיאה איסקוב מנומקת במילים יפות. המציאות היא אישה מאבו סנאן שפוחדת לחזור הביתה. כל החלטה דומה של שופט, שוטר או פרקליט מסמנת כמו אלפי משואות: תם הטקס
הנתון האמיתי הוא יותר קרוב ל-: רק 1% ממקרי האלימות במשפחה הופכים לכתב אישום. 99% מהמקרים מתפוגגים ונותרים רק עמוק בנפשה הפגועה של המותקפת. וזה כדור שלג, כי ככל שהנתון על מחיקת תלונות הוא עגום יותר, כך פחות נשים מגייסות את הרצון לפנות בכלל לסיוע משטרתי.
כדור השלג המשתולל יצא מזמן משליטה, וכיום הכאת אישה נחשבת לסוג הפשעים שאתה יכול לעשות מבלי לשלם את המחיר, אלא אם כן ממש התרשלת. המקרה המדובר, שבמסגרתו חזר גבר לגור בקרבת גרושתו שאותה הוא מחפש לרצוח, לא קרה בהרצליה. גם לא ברעננה ואפילו לא במצפה רמון. אבו סנאן, זה המקום. אקס טריטוריה שבה ניצול, ביזוי ושיעבוד נשים הוא חלק מהתרבות. מקום עם "כבוד", שבשמו גם רצח הוא מקובל, בעיקר רצח של אישה. תגובת המשטרה: משהו על הפשיעה בחברה הערבית. אלא שגם לזה אל תאמינו: אלימות במשפחה בחברה היהודית מקבלת בערך את אותו יחס.
אורה כורזיםעם הרבה כבוד לסמלים בכלל ולניסיון הרצח של שירה איסקוב בפרט, בואו נזכור שהתיק המפורסם הזה הוא פסאדה. רושם מוטעה. הוא לא החיים עצמם. החיים עצמם הם מאות ואלפי החלטות ופסקי הדין שמתקבלים מדי חודש, ובהם לא ננקטת חומרת הדין והקורבן מוצאת עצמה לבדה מול העולם.
המשואה שהשיאה איסקוב "לכבוד כל מי שזקוקה, ממש עכשיו, לביטחון, לתקווה, לאהבה ולכוח לצאת החוצה" – היא רק משואה, מנומקת במילים יפות וחשובות. המציאות היא אישה מאבו סנאן שפוחדת לחזור הביתה. כל החלטה דומה של שופט, שוטר או פרקליט מסמנת כמו אלפי משואות: תם הטקס.
- אורה כורזים היא יו"ר ויצו ישראל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
