המחאות נגד המהפכה המשפטית הציפו בעוצמה את סוגיית המעמדות החברתיים בצה"ל, בצורת עימותים מתוקשרים בין טייסים למכונאי המטוסים, בין יוצאי 8200 מהערים המבוססות לעומת יוצאי צבא מהפריפריה וגם את הטענות לקיומו של "מנגנון פרוטקציה" בצבא. זה הזמן לעשות סדר: חלק מהטענות נכונות וחלק לא.
בראש הצבא נמצא רמטכ"ל שיכול לטפל בתפוח האדמה הלוהט הזה. ביום כניסתו של רב-אלוף הרצי הלוי לתפקיד, פרסמנו שהנושא שהכי מטריד אותו הוא הלכידות החברתית המתפוררת. הלוי הגדיר אותה לא אחת כאיום גדול יותר מהאיומים החיצוניים, שכידוע לא חסרים כאן. אז היו כאלה שהרימו גבה, אבל מתברר שהלוי צדק, וגם בסיוטים החמורים ביותר הוא לא האמין שייקלע למשבר שלא היה כמותו.
וכך מצא את עצמו הלוי השבוע בשיחה עם מפקדי טייסות, טייסים בסדיר וטייסים במילואים בבסיס רמת דוד, כחלק מסבבי שיחות שהוא עורך על מנת להתמודד עם המצב בחברה. על פי גורם שנכח בשיחה, בה השתתף גם מפקד חיל האוויר אלוף תומר בר, הרמטכ"ל נשאל מדוע לא נקט ביד קשה כלפי המוחים. "אם הייתי מעניש עשרה הייתי מקבל עוד 400", השיב, "את האירוע הזה צריך לנהל בחוכמה וברגישות". גורמים ששמעו אותו אמרו כי הוא מבין בדיעבד שהיה צריך לצאת נגד התופעה בפומבי מוקדם יותר.
בתחקירי צה"ל רואים שני היבטים מעניינים: ראשית, היו "מילואימניקים" שנפלטו מזמן מהמערך ועשו "סיבוב" תקשורתי על חשבון הצבא והמדים. שנית, רבים מאלה שאיימו, לא סירבו בפועל להתייצב לפעילות.
(צילום: טל אזולאי)
בצבא מבינים שהחלה מציאות חדשה, שבה הסרבנות הפכה אמצעי לחץ, ומה שקיבל לגיטימציה מצד אחד יגיע גם מהצד השני. התוצאה היא התעוררות של עוד ועוד שדים - פוליטיים, עדתיים ומעמדיים - שבאים לידי ביטוי בעצומות הצוותים הטכניים, למשל.
בהקשר הזה ישנו דיון נרחב סביב הביטוי "משרתים פריבילגיים", בדגש על קורס טיס ו-8200. אם תרצו, ישראל הראשונה וישראל השנייה. אבל טענות לחוד ומציאות לחוד: בקורס טיס, למשל, חלו תמורות רבות. מובילי המחאה אינם משקפים את הרכב החיל כיום. ב-15 השנים האחרונות אפשר לראות הרבה יותר טייסים דתיים, גם הפריפריה מוציאה מתוכה הרבה יותר טייסים מאשר בעבר. במפגש השבוע המתינו לרמטכ"ל ארבעה מפקדי טייסות: האחד יוצא חבר העמים, שניים נוספים נושאים בגאווה שם משפחה שאסור לפרסום אך הוא אינו מייצג את ישראל הראשונה והרביעי בן הציונות הדתית. האם ניתן להשתפר בקורס טיס? ודאי. אבל רצוי גם לא להתכחש למה שהשתנה.
היכן בכל זאת יש עוד דרך ארוכה? ביחידות הטכנולוגיות. שם, כפי שנכתב ב-ynet ו"ידיעות אחרונות" אינספור פעמים (והדבר קיבל חיזוק רק לאחרונה בדוח מבקר המדינה), קיים תת-ייצוג לבני הפריפריה. אלא שהסיבה היא אינה אפליה צבאית, עובדה קלה להוכחה בזכות נתון אחד: המתאם בין רמת החינוך ברשות המקומית לנציגות תושביה ביחידה. רק הלימודים מנבאים את ההצלחה להתברג ביחידות היוקרתיות, אבל הממשלות לא עשו מספיק כדי לשנות את המצב. מי שכן פועל הוא צה"ל, באמצעות תוכניות לימודים ייחודיות.
חשוב לומר שהטענות לפרוטקציות אינן מומצאות. במערך המבצעים המיוחדים של המודיעין, למשל, כפי שנחשף בתחקיר "7 ימים", פעלה שיטת "חבר מביא חבר". ראש אגף המודיעין, אלוף אהרון חליוה, התחייב שזה ייפסק. חובת ההוכחה עליו וחובת המעקב עלינו, ללא קשר לשינויים במערכת המשפט או האדם העומד בראשות הממשלה.
