אולי מפני שמדובר בפרי אקזוטי המשפט הזה מעורר כל כך הרבה יצרים? אנונה. כן, אנונה. אנונה בראשו של הנאשם, קבלן שיפוצים בן 47 מערערה, כבר כמעט ארבע שנים. אנונה בראשה של התובעת, שהקדישה את חייה לשירות הציבורי. אנונה גם במחשבותיה של הסניגורית הציבורית, שמתרוצצת בין תורנות מעצרים לוועדות פסיכיאטריות. אנונה בראשו של השופט העסוק, שבקרוב צפוי לפרוש וצריך להכריע בכל התיקים שלו. פרי האנונה הוא שהביא אותנו עד הלום.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות קודמות במדור "ברומו של אולם":
הנאשם, סאאד מרזוק שמו, מגיע לבית משפט השלום בחדרה מוקדם בבוקר, במתח רב. אחרי שלוש שנים וחצי של משפט, ולא פחות משמונה דחיות במועד מתן הכרעת הדין, הוא כבר משתוקק לדעת אם יורשע או יזוכה. לאורך הדרך סירב להצעות מצד התביעה להסדר טיעון, התעקש על חפותו, העיד, נלחם. לו לא יקראו גנב אנונה. והיום הגיע יום הדין שלו. סוף-סוף ימסור השופט את הכרעתו.
גם א', המתלונן, ודאי סקרן באשר לתוצאת המשפט. כמו רבים מחקלאי ישראל הוא סובל ממכת הגניבות החקלאיות במאות אלפי שקלים, והוא ודאי מצפה לצדק מבחינתו, אף שהשופט, משה גינות, נשמע מסנן באחד הדיונים "מה זה כל המשפט הזה? האדם גנב קצת פרי".
כתב האישום היה קצרצר. לפיו, ב-11 בדצמבר 2018 הסיג הנאשם גבול למטע פרי האנונה בפרדס חנה, באופן שיצר חור בגדר המטע, ונכנס פנימה. הוא החל לקטוף פרי, אך חדל בשל הגעתו של המתלונן, בעל המטע א', למקום. התביעה המשטרתית ייחסה לו עבירות של הסגת גבול פלילית וניסיון גניבה. שורה של עדים נקראו לדוכן.
ראשון העיד העד המרכזי של התביעה, ארטיט, פועל מתאילנד, אשר עבד בקטיף אנונה במטע של א' בתקופה הרלוונטית לכתב האישום. באמצעות מתורגמנית לשפה התאית הוא סיפר כי ביום האירוע, סביב השעות 14:00-15:00, עת קטף אנונה, שמע את חברו צועק "גנב, גנב".
הוא רץ לכיוון והבחין במישהו יוצא מהגדר. הנמלט היה קירח, הוא לבש חולצה אפורה והיה לו זקן . לדבריו, לא ראה את אותו אדם קוטף את הפרי. רק כאשר יצא לכיוון השביל, בעקבות הצעקה של חברו, הבחין באותו אדם בורח מתחת לגדר. לשאלת הסניגורית, עורכת הדין שירה קידר מהסניגוריה הציבורית, השיב שאינו יכול לזהות את הנאשם כמי שראה נמלט מהמטע באותו אחר צהריים חורפי.
אחריו העיד א'. הוא סיפר כי הוא בן דור שלישי למשפחה חקלאית בפרדס חנה. עיקר עיסוקו הוא במטע פרי האנונה שאותו הוא מגדל. מדובר, לדבריו, בפרי נדיר ויקר שקשה מאוד לגדל. תקופת קטיף האנונה מתחילה בספטמבר ומסתיימת בסוף דצמבר. בתקופה הזאת מתרחשות הפריצות והגניבות במטע, אשר מגודר בגדר רשת וקונצרטינות (גדר תלתלים), שער גדול שתמיד נעול ועליו שלט גדול – "שטח פרטי". בשביל להיכנס פנימה כשהשער נעול יש צורך לפרוץ פנימה, לחתוך את הגדר ולחתוך את הקונצרטינות בקאטר.
על פי עדותו, בשעת האירוע הוא בדיוק נסע למחסן להביא קרטונים להובלת פרי. ברגע שיצא מהמטע התקשרו אליו הפועלים ואמרו לו שיש גנב בשטח. א' חזר מיד למקום. הפועלים סיפרו לו היכן ראו את הגנב ולאיזה כיוון הוא ברח, וא' נסע לאותו כיוון עם הטנדר. לצידו כלב השמירה שלו, רועה בלגי קשור ברצועה. ליד מגדל מים, סמוך לגדר המזרחית, הוא נתקל בסאאד מרזוק. מכאן הגרסאות מתפצלות.
א' טען שהכניסה לאותו אזור היא לחקלאים או פועלים בלבד ואסורה לשאר האנשים; ששאל את מרזוק לפשר מעשיו והנאשם קילל אותו, ואיים עליו כי אם לא יסתלק הוא ישחט אותו ואת כלבו. א' העיד כי חסם את רכבו של מרזוק עם הטנדר שלו, וכי שחרר את הכלב כדי שיגן עליו מפני הנאשם. אז, מרזוק זרק על הכלב שברי בקבוק.
לשאלה מהו המרחק של עץ האנונה מהגדר השיב א' כי עשרה מטרים מפרידים בין שורה של עצים לבין הגדר. ניסיון הגניבה כלל כ-80 פירות אשר הונחו על הארץ, משישה עצים שונים. כשמדובר בגניבה מסחרית, סיפר, קודם קוטפים את הפירות ושמים על הקרקע ואחר כך באים לאסוף עם שקים. א' נכנס לרכבו והתקשר למשטרה. השוטרים הגיעו למקום ועצרו את מרזוק.
מטעם ההגנה עלה סאאד מרזוק לדוכן העדים. הנאשם סיפר על עצמו כי הוא אב לארבעה, שזה 25 שנים עובד בשיפוצים באזור. לקראת סוף אותו יום עבודה הוא החליט לנסוע לחפש פטריות. הוא לא מצא, ואז לפתע הגיח לפניו טנדר שחסם את רכבו. נהג הטנדר שאל אותו לפשר מעשיו, החל לקלל אותו, שחרר את הכלב שלו והורה לו לתקוף. הכלב הכניס את ראשו דרך החלון לרכב של מרזוק, הנאשם, שהחזיק פנס עבודה ביד, דחף את ראשו של הכלב באמצעות הפנס ואז סגר את החלון.
מרזוק העיד כי כלל לא נכנס לשטח, לא גנב וכי בגדיו היו נקיים ולא מלאי קוצים, וכי הסכין שנתפסה ברשותו משמשת אותו בעבודתו בשיפוצים. הוא העיד כי כשנסע מהמקום יחד עם השוטרים הוא יצא מכניסה אחרת, ושם היה שער עם שלט "שטח פרטי", ואילו בכניסה שבה נכנס, דרך פרדס חנה, לא היה שער ולא היו שלטים.
הנאשם העיד כי לא הגיע למקום כדי לגנוב, ולראיה לא נתפסו כלי עבודה ברכבו. מי שבא לגנוב לא היה עוצר את רכבו במרחק של קילומטר מהשטח, בלי שקים או דליים. לגבי הסכין שנמצאה ברכבו טען מרזוק שמדובר בכלי עבודה לחיתוך גבס. "זה סכין עבודה ולא כדי לשחוט או לאיים", אמר.
התובעת, עו"ד לינוי ברזני, התעכבה עם הנאשם על עניין הפטריות.
התובעת: "אתה מלקט הרבה פטריות?"
מרזוק: "לא".
התובעת: "אילו פטריות אתה מכיר?"
מרזוק: "אלו שיוצאות בתחילת החורף, קוטפים אותן אצלנו, אני לא מומחה בפטריות ואין לי הרבה זמן לפטריות. יוצא לי בתחילת החורף לחפש וזהו".
התובעת: "איזה סוג?"
מרזוק: "זה פטריות חומות..."
התובעת: "תוכל לומר לי מה המשותף בין אורנייה מצויה, אמנית מנומרת ואמנית הזבובים?"
מרזוק: "לא יודע. אני לא מבין. זה סוג של פטרייה".
הסניגורית: "מתנגדת. שחברתי תגיש חוות דעת לגבי סוגי הפטריות שציינה".
התובעת: "אתה מבחין בין פטריות רעילות?"
מרזוק: "יש שני סוגים שקטפתי כשהייתי ילד קטן, זה מה שאני מכיר. אני לא מכיר הרבה פטריות".
העדויות הסתיימו באוקטובר 2021. כן, שנה וחודש מחכה אזרח להכרעה במשפט הפלילי שלו. השופט גינות נדרש להכריע בין גרסת הנאשם לאירועים לבין גרסת עדי התביעה והראיות שהוגשו מטעמה. כאמור, שמונה פעמים הוא כבר נקרא לבית המשפט והדיון התבטל ברגע האחרון. פעם אלה אילוצי יומן, פעם אחרת אין קלדנית. זמן ארוך כזה לכתיבת הכרעת דין אינו מבשר טובות עבור ההגנה בדרך כלל.
אבל ביום שלישי השבוע זה סוף-סוף קרה. מרזוק הגיע לבית המשפט בחדרה, במשכנו החדש והמפואר בלב העיר. ראשו עדיין קירח, זקן מאפיר מקשט את פניו, ממש כמו אז, כשנתקל בא' בשטח. הפעם לא חולצה אפורה אלא שחורה לגופו.
הוא נכנס לאולם הקטן והמואר ומתיישב על ספסל עץ. ליד שולחן מימין יושבת התובעת ברזני. כבתמונת מראה, מצד שמאל, יושבת הסנגורית קידר. שתיהן בחולצות לבנות מכופתרות וגלימות שחורות. יותר משלוש שנים וחצי הן נפגשות כאן, במשפט המתמשך הזה שנפתח במרץ 2019, שכלל אפילו ביקור בזירת העבירה של השופט עם כל הצדדים. בעוד רגע היא תדע אם התיק שניהלה זמן ממושך כל כך יסתיים בניצחון.
במקרה של זיכוי, חוק סדר הדין הפלילי מחייב את השופט לפתוח את דבריו בכך, כדי לא לגרום לנאשם חף מפשע להמתין במתח לשורה התחתונה. זה לא ריאליטי. אין "הוא... היא...". השופט גינות נכנס כלאחר יד לאולם. מנופף לקלדנית, אומר שלום מחויך לעורכות הדין שמולו. הוא אינו מסתכל על מרזוק, ועוד לפני שהוא מתיישב על כיסאו הוא אומר: "החלטתי לזכות את הנאשם. שבת שלום וכל טוב".
בנימוקיו בכתב ציין השופט שהפועל, ארטיט, אומנם העיד בצורה רהוטה וקוהרנטית, אבל לא יכול היה לזהות את הנאשם כמי שביצע את העבירה. השופט הפנה לעדותו של השוטר, שהעיד כי לא יכול היה לגבות עדות מהפועלים התאילנדים כי הם אינם דוברי עברית או אנגלית. הוא הוסיף שלא נמצאו כלי פריצה ברכבו של מרזוק, ולא נמצאו שקים או ארגזים.
"התביעה לא הצליחה להוכיח כנדרש מתובע במשפט פלילי, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירות של ניסיון גניבה והסגת גבול פלילית למטע של המתלונן", כתב בהכרעת הדין. בדרך החוצה מהאולם, על פניו של מרזוק ניתן בקושי לזהות קצה של חיוך. "לא חשבתי שהשופט יזכה אותי", הוא אומר בשקט. "כבר התכוונתי להודות ולגמור עם המשפט, רק שלא אצטרך לבוא יותר". כעת הוא יכול לנשום לרווחה, אולי אפילו לחגוג עם איזו צלחת של פרי רענן. משהו אקזוטי. אולי אנונה.
