בשם האב. אבא שלי, אלברט ז"ל, עלה ממצרים. זה לא היה קל. הוא סבל מקיפוח קשה, ונלחם בעשר אצבעותיו עד שהפך לרופא שיניים. גדלנו בבת ים, אבא וכל אחיו ואחיותיו עשו כל שביכולתם כדי שנהיה אזרחים מועילים, ערכיים ומשרתים. לאבא שלי היה בן שהפך לשר החינוך. זה היה הרגע המאושר בחייו. לא הוא ולא אני זקוקים להגנה של דודי אמסלם. אולי הוא לא יודע, אבל קריטריון להצלחה איננו תלוי ברולקס ומרצדס. הוא תלוי בשפה, בסגנון, בחיים של נתינה ומשמעות. אבא שלי ובני דורו סבלו מקיפוח, אבל הם הצליחו. אמסלם רק מבזה את זכרם.
חובת ההוכחה. כבר כמה ימים עסוקים חברים רבים, ואני בתוכם, במציאת נוסחת הפשרה הגואלת, בניסוח "פסקת ההידברות". וכבר כמה ימים, חברים אחרים מזהירים אותנו: "אתם לא מבינים, עזוב את שמחה רוטמן ויריב לוין. המניע של הרפורמה הוא רק אחד, להציל את מי שעומד לדין, להציל את מי שנפסל מלכהן כשר". הם מזהירים אותי ואת חברי שלא ניפול בפח, שלא חוק היועמ"שים מעניין "אותם". ואני, בשלב זה, מסרב להאמין. לא מוכן להעלות על הדעת שיולי אדלשטיין, ניר ברקת, גילה גמליאל, דוד ביטן ועוד רבים (וטובים!) מוכנים לקרוע את העם רק כדי להציל את הנאשם והמורשע. אני גם לא יכול להעלות על דעתי שזה מה שמניע את בנימין נתניהו.
יש לנתניהו דרך להוכיח לחברה שכוונותיו אינן אישיות אלא אידיאולוגיות: את שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים יתכבד וישאיר לסוף התהליך. את פסקת ההתגברות יותיר לשלב הבא. הבה נתחיל ברפורמה בייעוץ המשפטי ובחוק יסודות השפיטה. אפשר גם לעסוק בהגדרה של עילת הסבירות. אם ידיכם נקיות, הותירו את שינוי הרכב הוועדה לסוף התהליך.
זה לא רק הרפורמה. ישראלים הם כמו פקעת של חוטים, עבים ודקים, קשורים ומסובכים זה בזה. חוט של גלות בת שנות אלפיים קשור בחוט של ארץ מכורה. חוט של ישראליות, חוט של יהדות, חוט של אנושיות, חוט של חרדה וחוט של תקווה. החוטים מחוברים זה לזה בקשרים עמוקים. לכאורה, אי אפשר להתירם. בממשלה הנוכחית יש מי שהחליט לקרוע, לפרק את פקעת החוטים. לא רק מערכת היחסים בין הרשויות בנויה על איזונים ובלמים. ישראל כולה מבוססת על רקמה אנושית אחת דקה. ישראל בנויה מאיזונים עדינים שבין יהדות לדמוקרטיה, בין מסורת לליברליזם, בין אידיאולוגיה לפשרה.
נאום הרולקסים של דודי אמסלם
(צילום: ערוץ כנסת)
הממשלה הנוכחית החליטה להכריע, להכניע. התוצאות תהיינה הרסניות: הם ישניאו את היהדות על חלקים נרחבים מהעם, ירחיקו אותם מהמורשת הלאומית שלנו, יפערו בור עמוק בין ישראלים להיסטוריה שלהם, ינתקו אותם מהעתיד שלהם. אני לא נלחם רק על הדמוקרטיה. לא אתן לכם להגדיר את היהדות רק על פי דרככם, לא אתן לכם לדחוק את הדורות הבאים מן המורשת שלנו. אתם משניאים את המורשת הנפלאה שלנו רק מפני שאתם מ-פ-ח-ד-י-ם.
למה לדבר ככה? חובת הזהירות מוטלת על כולנו. הדיוק והאחריות ברגעים הללו הם חלק מהתנאי לניצחון. ישראל מתלהמת, מאיימת, מעוררת פחד וחרדה לא תנצח. זה הזמן לעורר תקווה, להגביר השראה. לא שנאת המחנה האחר תנצח. הפוך. אני אנצח מפני שלעולם לא אוותר על ברית הגורל והייעוד בינינו. אני אנצח מפני שלא אכנה אתכם בביטויי גנאי. אני אנצח מפני שאלמד להקשיב לטיעונים של הצד שכנגד, אלמד לגלות אמפתיה ולחוש בכאב של הזולת. אינני מתנחם בהתבטאויותיהם של יריביי. התיקון מתחיל אצלי.
הרב שי פירוןצילום: גבריאל בהרליהאין שני צדדים שווים למטבע. יש מפלגת שלטון, יש קואליציה וממשלה, והאחריות עליה גדולה מהאחריות המוטלת על הצד שכנגד. אבל, בינתיים, בחרתם בדרך של קנאות. אתם מפחדים מיהדות מאירת פנים מפני שהיא יכולה לפגוע בכוחנות ובדורסנות. אתם מסרבים להכלה והקשבה. ייתכן שהאופוזיציה לא הפנימה שהפסידה, אבל גם אתם לא הפנמתם שניצחתם. מותר לכם לנהוג באבירות, באצילות. ההיסטוריה לא תשפוט לחומרה את מי שעשה הכול כדי למנוע קרע עמוק בעם.
תמונת ניצחון. לצערי, מנהיגים יקרים, אנחנו לא מעניינים אתכם, לא הדור הצעיר, לא הקרע ולא השנאה. אתם כולכם מחפשים רק תמונת ניצחון. אתם תריבו מי יוותר ראשון, הילדים שלנו יפסידו.
- הרב שי פירון היה שר החינוך
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
