תושבי הדרום סובלים לא פעם מאירועי ירי או מחמושים שמסתובבים בכבישים עם נשקים שלופים, וללא חשש שייתפסו. המשטרה עושה לא מעט פשיטות ומעצרים, הפרקליטות דורשת עונשים כבדים מבעבר, וגם בתי המשפט נרתמו למהלך וגוזרים מאסרים ממושכים על העבריינים. גורם בפרקליטות מסביר כי הבינו שיש צורך להילחם ב"מגפה" - אבל החמושים עדיין לא מורתעים. משפטנים מהנגב קוראים לטיפול הרבה יותר שורשי: "צריך לגדוע את מקור הנשק ולא לפעול נגד אזרחים שמחזיקים בו להגנה עצמית".
לא מעט נשקים בלתי חוקיים מתגלגלים לידיים עברייניות ומגיעים בסופו של דבר לסכסוכים שבטיים או עבירות פליליות במרחב הנגב. התוצאה היא כאוס ביישובים הבדואים ובכבישים, שעולה לא פעם בחיי אדם. הירי בלב בית החולים סורוקה בבאר שבע היה הדוגמה הבולטת ביותר לכך שהחמושים פשוט לא מפחדים שייתפסו.
הקטטה בסורוקה. הדוגמה הבולטת לכך שהחמושים לא מפחדים
בשנה האחרונה נראה שבתי המשפט בדרום מתגייסים למאמצים למיגור התופעה, וגוזרים עונשי מאסר חמורים יותר על אנשים שהורשעו בעבירות נשק. "עדים אנו לקיפוח חייהם של אזרחים כתוצאה מסכסוכים שבהם נעשה שימוש בנשק חם – מדי יום ביומו", כתב שופט בית משפט השלום בבאר שבע רון סולקין לפני כחודשיים, בבואו לגזור את דינו של נשאת בדר מלקיה.
השופט רון סולקיןצילום: דוברות הרשות השופטתבדר הורשע בהסדר טיעון בהחזקת נשק שלא כדין, לאחר ששוטרים הבחינו בו מחזיק תת-מקלע מאולתר עטוף בניילון נצמד. "התפתחות זו מחייבת החמרה נוספת במסגרת המתחם. ריבוי כתבי האישום בגין עבירות אלה בשנים האחרונות מאשש את טענת התביעה כי העבירה הפכה ל'מכת מדינה'. חלק מהגורמים לכך הוא הנגישות הרבה לכלי נשק. נפיצות כלי הנשק יוצרת סכנה של ממש לביטחון הציבור".
השופט סולקין גזר בסופו של דבר על בדר 22 חודשי מאסר בפועל וקנס של 10 אלף שקלים. מדובר בענישה מחמירה מאוד וחריגה יחסית בנוף, אך היא מעידה על הלך הרוח ששורר כיום בבתי המשפט בדרום.
"השופטים יושבים בתוך עמם. זה הלך הרוח ברחוב ויש צורך להילחם במגפה הזו", הסביר גורם בפרקליטות את השינוי ברוח הפסיקה. "באופן כללי אפשר לומר שבתי המשפט בדרום מחמירים".
לשם השוואה, בית המשפט המחוזי בנצרת גזר עונש של 24 חודשי מאסר בפועל על אדם שהורשע בעבירות נשק. אותו אדם נסע ברכב יחד עם אחרים שירו לעבר בית בכפר בעקבות סכסוך שהיה לו עם אדם אחר.
"השופטים יושבים בתוך עמם, זה הלך הרוח ברחוב. באופן כללי, אפשר לומר שבתי המשפט בדרום מחמירים"
ההבנה בפרקליטות שצריך לדרוש עונש כבד על עבירות נשק אינה חדשה. כבר ב-2016 הנחה פרקליט המדינה לדרוש מתחמי ענישה חמורים על עבירות נשק. כך למשל, לדרוש מתחם ענישה של בין שנה לשלוש שנים מאסר על החזקת אקדח, שנתיים-ארבע שנות מאסר על החזקת רובה או תת-מקלע ועונשים כבדים על נשיאת נשק וסחר באמצעי לחימה. העיקרון הוא שככל שפוטנציאל הפגיעה גדול יותר ומספר כלי הנשק המעורבים גדול יותר - הפרקליטות תבקש מתחם ענישה חמור יותר.
ככל שעברו השנים, בפרקליטות מחוז דרום ראו את השופטים מגיעים למתחמי הענישה הללו. "בשנה האחרונה זה בוודאי קצת יותר טוב", אמר פרקליט המחוז, עו"ד אלון אלטמן. "בשאר הארץ התמונה היא אחרת. להביא את זה לידי ביטוי בענישה בשאר המדינה היה פחות מוצלח ופחות חזק".
5 צפייה בגלריה
בתי המשפט בבאר שבע. "אצלנו כבר תקופה שזה תפס טוב. מאז ומעולם הייתה לנו פה אוזן קשבת במחוזי"
(צילום: רועי עידן)
"אצלנו כבר תקופה שזה תפס יותר, בטח כשבית המשפט העליון נרתם למהלך והתחיל להשתמש ברטוריקה ולאשר עונשים מחמירים", הוסיף עו"ד אלטמן. "השופטים רואים את כל התיקים האלה, כמה אלימות וירי יש במגזר, כולל בינם לבין עצמם. מאז ומעולם הייתה לנו פה במחוזי אוזן קשבת".
התחושה שחלה לאחרונה החמרה בענישה בעבירות נשק בדרום הארץ מורגשת גם אצל הסנגורים הפליליים. הם, בניגוד לפרקליטות, מסתייגים מהמהלך.
"צריך לגדוע את מקור הנשק ולא לפעול נגד אזרחים שמחזיקים נשק להגנה עצמית", אמר עו"ד סמיר אבו עבאד. "אם רוצים למגר את האלימות צריך למגר את זה בכל הארץ. אזרח נאלץ להחזיק נשק כשהמשטרה לא ממלאת את תפקידה נאמנה כלפי המגזר".
יותר עבודת משטרה, יותר ענישה. אז למה נראה שדבר לא השתנה?
אז אם בתי המשפט בדרום מחמירים יותר, מדוע נראה שכמעט ואין הרתעה? אחד הגורמים המרכזיים שמשיגים הרתעה הוא הסיכוי של העבריין להיתפס. העונש, חמור ככל שיהיה, לא רלוונטי אם העבריין לא נתפס.
"הגדלת ההרתעה לא תושג באמצעות החמרה בענישה, זאת להבדיל משיפור האכיפה", הסבירו בסנגוריה הציבורית, בנייר עמדה שהגישו לכנסת לקראת דיון בהצעת חוק להחמרת הענישה על עבירות נשק. במילים אחרות – צריך עבודת משטרה טובה יותר.
פעילות משטרתית השבוע ליד אבו תלול שבנגב
רק לאחרונה שחרר בית המשפט את כל החשודים שנעצרו בחשד למעורבות בקטטה בלב בית החולים סורוקה. הסיבה לכך הייתה שהמשטרה לא הצליחה להציג ראיות שהוכיחו את מעורבותם או הצדיקו את המשך מעצרם. מקרה כזה משפיע לא מעט על ההרתעה של העבריינים.
במשטרה מודעים לביקורת הגדולה על איכות וטיב עבודתה במגזר הבדואי, וטוענים כי הסיקור התקשורתי לא משקף נאמנה את המצב האמיתי בשטח בתחום האכיפה.
לדברי גורמים במשטרה, האשם אינו רק בהם אלא בתהליכים עמוקים יותר הקשורים לחינוך ולמצב הכלכלי. לפי הגורמים, הפתרון לא יושג רק באמצעות אכיפה וענישה, שכן הציבור הבדואי צריך להבין שיש לו מה להפסיד, וכרגע המשהו הזה לא נראה כזה גדול.
אבל למרות הביקורת, חלק מהסיבה שיש עלייה במספר התיקים שנפתחו השנה בבתי המשפט בגין עבירות נשק היא העובדה שהמשטרה עוצרת יותר חשודים ומחרימה נשקים. המשטרה עורכת מבצע אחר מבצע לאיתור נשק לא חוקי, אבל מרוצי הנשק נותרו עדיין אפיק תעסוקה אטרקטיבי עבור בני המגזר.
המבצעים של המשטרה הם לא תחליף לשינוי תרבותי עמוק. גם תושבים במגזר שנחשבים "נורמטיביים" חשים צורך להתחמש כדי להגן על עצמם, בהיעדר תחושת ביטחון. נוסף על האכיפה, נדרשת השקעה משמעותית של המדינה בחינוך, בתשתיות ובהרחבת מעגלי התעסוקה.
שינוי ביחס לנערים עם עבירות נשק
בפרקליטות מתכוונים להחמיר בתיקי עבירות נשק גם נגד קטינים. "הולך להיות איזשהו שינוי. יש מחשבות שמעבר לגיל מסוים צריך לעמוד על הרשעה כמדיניות, לבקש ענישה קצת יותר מחמירה ממה שאנחנו רגילים כמדיניות, אבל עוד אין החלטה לגביהם", סיפר פרקליט מחוז דרום.
למרות שעדיין לא התקבלה החלטה רשמית בנושא, בפרקליטות מאמינים שהיחס לקטינים שיורשעו בעבירות נשק ישתנה בקרוב. "ככל שהמגמה של החמרה בענישה תתגבר, ואם יהיו עונשי מינימום, זה יבוא לידי ביטוי גם במצבם של הקטינים".
"קטין בעל עבר פלילי עם תסקיר טוב לפעמים מקבל פחות מזה (ממתחם הענישה – א"ק), אפילו בלי הרשעה. זה יכול להיות שירות לתועלת הציבור, מאסר על תנאי או פחות עבודות שירות", הסביר עו"ד אלטמן. "אבל כנראה שאנחנו הולכים להתחיל להביע עמדה מחמירה יותר".
גורם בפרקליטות הסביר את המהלך: "אני לא אתחיל לטעון שילד בן 14 צריך ללכת לכלא, אבל אם הוא בן 17-16 אנחנו נהיה פחות סלחניים לגביו".
בסנגוריה הציבורית חוששים בדיוק מהמצב הזה. "בניגוד לרטוריקה הרואה בעונש המאסר כלי מרתיע שעשוי לתרום להורדת רמת העבריינות, מחקרים מלמדים כי הטלת עונשי מאסר קצרים על עוברי חוק, בעיקר על צעירים, היא בעלת השפעה קרימינוגנית (מחזקת דפוסים עברייניים – א"ק) על מסלול חייהם", נכתב בנייר עמדה שהוגש לכנסת, במסגרת הדיונים על הצעת החוק להעלאת עונשי מינימום בעבירות נשק.
"נאשמים אלה, שחלקם היו יכולים להפיק תועלת רבה ממעורבות שיקומית, עלולים להעמיק את דפוסי ההתנהגות העבריינית ואת רמת התיוג האישי והקבוצתי, וכך להעמיק ולהרחיב את מעגלי העבריינות בחברה הערבית".
השופטים מחמירים יותר, ומי משלם את המחיר?
בשטח מבהירים בתי המשפט שהמצב כבר השתנה, וייתכן שמי שישלם את המחיר על העלייה בעבירות הנשק יהיו נאשמים עם סיכויים גבוהים להשתקם. כך למשל שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נסר אבו-טהה, שלח את חמזה אלכתנאי, צעיר בן 22 מרהט, למעצר עד תום ההליכים.
השופט נסר אבו-טההאלכתנאי, עובד באינטל ללא עבר פלילי, נאשם בנשיאה והובלה של אקדח חצי-אוטומטי טעון. תסקיר שירות המבחן שלו קבע שאם יישאר במעצר הוא ייחשף לנורמות עברייניות, מה שיכול להוות סיכון לחבור לאותם גורמים. בשל גילו הצעיר והמצוקה שבה נמצא, נקבע שהוא חשוף לניצול מצד עצורים אחרים.
השופט אבו-טהה הסביר שארגוני הפשיעה, הכנופיות ומשפחות הפשע דואגים שמי שיאחז בנשק יהיה ללא עבר פלילי, כצעד אסטרטגי. "המעצר נדרש כדי לגדוע את היד של הגוף המסוכן כולו, אפילו שהיד אינה נראית כל כך מסוכנת". לדבריו, נתוני המשטרה בשנתיים האחרונות מצביעים על עלייה ניכרת בשימוש באמצעי לחימה במחוז דרום.
בן 22 ללא עבר פלילי נשלח למעצר עד תום ההליכים, למרות שנקבע כי חשוף לניצול מצד עצורים אחרים. "המעצר נדרש כדי לגדוע את היד של הגוף המסוכן כולו"
גם שופט המחוזי יואל עדן, שידוע כאחד שעושה חיים קשים לפרקליטות, הצטרף למגמה. לאחרונה הוא גזר עונשי מאסר בפועל של 31 חודשים על צעיר שלחובתו רק הרשעה אחת קודמת בהחזקת נשק, ו-24 חודשים על צעיר בן 19 ללא עבר פלילי. השניים הורשעו בהחזקת נשק במסגרת הסדר טיעון, ובית המשפט העליון דחה את הערר שהגישו על חומרת העונש.
בפברואר שלח שופט המחוזי יובל ליברדו שני מורשעים בסחר בנשק ל-10 ולשמונה וחצי שנות מאסר בפועל במסגרת הסדר טיעון. השניים הורשעו בסחר סדרתי באמצעי לחימה, ולפי פסק הדין הם אימצו את עבירות הנשק כ"אורח חיים, כעיסוק לגיטימי ממניעים של בצע כסף".
5 צפייה בגלריה
סולברג. "גל האלימות הגואה במגזר הערבי מצריך מאיתנו לנקוט יד קשה כלפי מבצעי עבירות בנשק"
(צילום: אתר בתי המשפט)
עורך דינם של השניים ערער על חומרת העונש לבית המשפט העליון, אך הערר נדחה. השופט נעם סולברג, שדחה את הערער יחד עם השופטים יעל וילנר וג'ורג' קרא, כתב בהחלטה כי הסחר בנשק היא "רעה חולה שפוקדת את מדינתנו מזה זמן... גל האלימות הגואה בתוככי המגזר הערבי מצריך אף הוא מאיתנו להיענות לצו השעה ולנקוט יד קשה כלפי מבצעי עבירות בנשק".
הכנסת מתגייסת למאבק, והדרכים הנוספות לטפל בבעיה
ח"כ שרן השכל, בתמיכתו של שר המשפטים גדעון סער, מקדמת בכנסת הנוכחית תיקון לחוק העונשין שיעלה את עונשי המינימום בעבירות נשק. היוזמה, שצפויה לעלות בקרוב להצבעה בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת, זוכה לתמיכה מצד הפרקליטות, אך להתנגדות של הסנגוריה הציבורית.
השכל עצמה מודעת למגבלות של החקיקה. "אנחנו רוצים להתחיל ביצירת הרתעה מספקת, זה רק כלי אחד מתוך שורה של חקיקות ונהלים שצריך כדי להילחם בפשיעה. זו מכת מדינה, זה מצב בלתי נסבל. אבל ברור לי שחוק אחד לא יעשה את ההבדל. כשחיים במקום שאין בו חוק וסדר, שבו ילדים הולכים לעבוד במקום להגיע לבית הספר, את מבינה שחייבים לתת להם אופק לעתיד טוב יותר".
5 צפייה בגלריה
השכל וסער במליאת הכנסת. החוק יעלה בקרוב להצבעה בקריאה שנייה ושלישית
(צילום: עמית שאבי)
"זה חייב לבוא בכלים שלובים", הסבירה השכל. "מצד אחד לתת מכה ופתרון לטווח הקצר בדמות ענישה, חקיקה והרתעה. אבל צריך לתת גם פתרונות לטווח ארוך. יש המון דברים שניתן לעשות כדי להוציא את אותם נערים עבריינים מהרחובות ולהשאיר אותם במערכת החינוך".
לצד העלאת עונשי המינימום יש צורך לשינויים נוספים בחקיקה כדי לסייע במאבק בנשק הבלתי חוקי במגזר הבדואי. אחת הבעיות הגדולות בתיקי נשק היא הוכחת החזקה, כלומר למי שייך הנשק. זה אמנם נשמע כמו דבר פשוט, אך חיפוש בשיג בדואי או מתחם מגורים של משפחה או שבט בנגב הוא דבר מסובך. במצב כזה הרבה יותר קשה להוכיח למי שייך הנשק.
5 צפייה בגלריה
הפזורה הבדואית. חיפוש בשיג או מתחם מגורים של משפחה או שבט זה דבר מסובך
(צילום: רועי עידן)
"יש דברים (תיקוני חקיקה – א"ק) שחושבים עליהם בתחום החזקה. כשמוצאים אקדח בבית חזקה על מי שמחזיק במקום שהוא הבעלים אלא אם הוא יוכיח אחרת", הסביר עו"ד אלטמן. "יש מחשבות להרחיב את זה, לנסות להרחיב את מעגל האנשים שאפשר להעמיד לדין על החזקת נשק. היום אם אנחנו לא מצליחים להוכיח עם ראיות אחרות שיש קשר בין בעל הבית למקום שבו נמצא הנשק אני לא יכול להעמיד אותו לדין. יש הרבה מאוד תיקים כאלה, אבל שום דבר לא הבשיל להצעת חוק".
סנגורים פליליים שעוסקים בתיקי עבירות נשק הציעו דרך טיפול אחרת. במקום להחמיר בענישה באמצעות העלאת תקופת המאסר – להטיל קנסות על הנאשמים.
"מה שמביא לשינוי הוא להטיל עיצום כספי כבד, זה מה שמרתיע במגזר", אמר עו"ד אבו עבאד. "מאה אלף שקלים על עבירות נשק? הוא יחשוב פעם שנייה אם לקנות נשק ב-40 אלף שקלים. אסור לשכוח שמי שבמעצר אוכל, שותה וישן על חשבון המדינה. זה נטל כבד על קופת המדינה".
בפרקליטות, יש לציין, חושבים גם על הכיוון הזה, וישנה מחשבה לקדם תיקוני חקיקה להעלאת הקנסות על עבירות נשק.
העונשים לבדם לעולם לא יפתרו את הבעיה השורשית של האלימות בחברה הבדואית בנגב. למעשה, הם עלולים למשוך צעירים לחיי פשיעה במקום שיקום. בפרקליטות מבינים זאת, אך יש צורך בוער להראות עשייה בזמן שהמשטרה לא מצליחה להרתיע את העבריינים.
כלל הגורמים מסכימים שהחמרת הענישה לבדה לא תביא לתוצאה הרצויה בשטח. את הזמן שהמהלך הזה קונה המדינה צריכה לנצל כדי ליישם תוכנית משמעותית לשינוי המצב בנגב.
