לפני כמעט כל משמרת, יש לרס"מ עמוס בשירי, סגן מפקד יחידת האופנוענים של תחנת משטרת בני ברק, טקס קטן. הוא רוכב על האופנוע לרחוב השניים, ובנקודה שבה הרג מחבל את שותפו, רס"ב אמיר חורי ז"ל, הוא מדמים מנוע. שם, מול ארון עם נרות זיכרון שהקימו תושבים, הוא עומד כמה דקות, בשתיקה. "בהתחלה היה לי מאוד קשה לעבור שם. זה מזכיר לי...", הוא משתנק. "אני עוצר, יורד מהאופנוע, מדליק נר, ואומר לאמיר 'תודה' בלב. רק אז אני ממשיך".
בשירי וחורי היו הראשונים שהגיעו לזירת הפיגוע בבני ברק בחודש מרץ השנה, שבו נרצחו חמישה בני אדם. בריאיון נרחב ראשון, שיפורסם במלואו מחר בגיליון סוף השנה המיוחד של "7 ימים", הוא מספר מה קרה באותן שניות גורליות. "את רואה?" - בשירי מצביע על נקודה בקרבת הכתף שלו - "כאן, בדיוק במקום שבו נפגע חורי, קיעקעתי את כוכב הצפון. זה כאילו שאמיר שומר עליי מלמעלה. לנצח הוא יהיה חקוק אצלי, לא רק על הגוף, אלא גם בנשמה.
2 צפייה בגלריה
רס"ב עמוס בשירי והקעקוע לזכר אמיר חורי. "זה כאילו שהוא שומר עליי מלמעלה"
(צילום: איליה מלניקוב)
"בהתחלה היו לי הרבה חלומות על האירוע. בחודשים הראשונים שאחרי, היו לילות שראיתי את אמיר עומד, לא מדבר, ואני מפחד. פעם זה היה סיוט ממש. היה לי היפוך תפקידים: חלמתי שהגענו על האופנוע, ושותף אחר, כלומר לא אמיר, יושב מאחורי, ואני זה שמקבל את הכדור. לפני שבועיים אובחנתי על ידי משרד הביטחון כפוסט-טראומטי, והיום אני מטופל".
בריאיון מתאר בשירי את הרכיבה הדרמטית לזירת הפיגוע ואת הדקות שהובילו למותו של שותפו ולחיסול המחבל. "אני נותן לאמיר טפיחה בגב, כדי שידע שזה אירוע אמת, מכניס אותו לדריכות. הנסיעה שלו על האופנוע מטורפת, ושנינו מפעילים סירנות וכחולים. איך שנכנסנו לסמטה אני רואה מולי דמות וקנה מכוון אליי במרחק כמה מטרים. זו סמטה לא מוארת, ואני צועק, 'זהירות חורי!' ואיך שאני מתכופף לעבור לצד שמאל כדי לשפר את העמדה ולירות, אני שומע 'בום', ואז את חורי צועק 'איה!'. זאת צעקה שתלווה אותי כל חיי".
הריאיון המלא - מחר בגיליון סוף השנה המיוחד של מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".
