עד לפני עשור מעוז צעירי בן ה-35 לא ידע קרוא וכתוב. את העובדה המתסכלת הזאת הוא למד להסתיר היטב מהסביבה שלו. "הייתי ילד קטן שלא הצליח להשתלב בלימודים וכל הזמן נדרש לתת הסברים ותירוצים", הוא מספר. צעירי גדל והתחנך בכוכב יאיר וכבר בכיתה א' התקשה בלימודים. הוא נפל בתאונה בגן שעשועים ונאלץ להיעדר ממושכות מבית הספר בשל טיפולים שעבר, והפערים הלימודיים שלו רק העמיקו.
אבחונים שעבר גילו שהוא סובל מדיסלקציה, דיסגרפיה, דיסקלקוליה והפרעת קשב וריכוז. ימי בית הספר הפכו עבורו למלחמה אינסופית - קושי לשבת בכיתה, מאבק מתמיד בניסיון להתרכז בשיעורים ופער שהלך והתרחב בין הרצון העז שלו להצליח ובין המסוגלות והתנאים. "זה פגש אותי בשיעורים, במבחנים ובתעודות בהן מופיעים הציונים 'מספיק בקושי' ו'בלתי מספיק'. המורה הייתה קוראת בקול את שמות הילדים בסקלה של הציונים הגבוהים, והיה ברור מי הילדים החזקים בכיתה ומי החלשים - ואני הייתי ביניהם", מספר צעירי.
צוות בית הספר סבר שהתלמיד צעירי אינו מתאים למסגרת לימודים רגילה אלא לבית ספר לילדים עם בעיות התנהגות, אך אימו נלחמה נגד הצעד הזה. "ספגתי אמירות קשות של אכזבה, תסכול ותחושות של חוסר אונים מצד המורים. מה שהציל אותי היה החלק החברתי בו פרחתי ככל שעברו השנים. גדלתי בצופים והפכתי למדריך", מספר צעירי בגאווה.
את התיכון סיים עם בגרות חלקית אחרי שקיבל סיוע בהקראה ושכתוב, ומשם יצא לשנת שירות שאחריה התגייס לשריון.
כשהשתחרר מהצבא גמלה בליבו החלטה לסייע לילדים ולמנוע מהם לחוות את החוויות שעבר כתלמיד. המהפך בחייו החל כאשר הגיע למרכז "חממה" לסטודנטים לקויי למידה במכללה האקדמית תל־חי ולמד במכינה ייעודית ללקויות למידה. "ישבתי עם אחת המומחיות שם וסיפרתי לה שאני לא יודע לקרוא, שהאותיות קופצות לי על השורות. בלי שיפוטיות היא עבדה איתי ממושכות ובגיל 25 הצלחתי לקרוא בפעם הראשונה בחיים שלי".
2 צפייה בגלריה
אנחנו עושים הכל כדי לעזור להם לצאת מהמעגל הזה שהם נמצאים בו. אילוסטרציה
(צילום: עמית שאבי)
פעילות עמותה לנוער בסיכון
(צילום: אבי חי)
צעירי, חדור המטרה, סיים תואר שני בחינוך בהצטיינות וכיום מכהן כמנהל פנימיית "מעון גילעם" לתלמידים שהוצאו מביתם בצו בית משפט. "העבודה כמנהל הפנימייה היא התגשמות כל חלומותיי. אנחנו מקבלים נערים במצבי משבר הכי גדולים בחיים שלהם, אחרי שכל המסגרות ויתרו עליהם, כשהחוויה שלהם מעולם המבוגרים היא שלא מאמינים בהם ולא רואים את היכולות שיש בהם, ואנחנו עושים הכל כדי לעזור להם לצאת מהמעגל הזה שהם נמצאים בו".
סיפורו מעורר ההשראה של צעירי יעלה בהצגה חדשה, "יומנו של דיסגרף", בשנת הלימודים הקרובה בפני מורים והורים בבתי ספר ברחבי הארץ. ההצגה מאפשרת הצצה אל תוך עולמו הרגשי הסוער של התלמיד לקוי הלמידה, אשר חווה את המרחב הבית־ספרי כמקום מאיים ומעורר חרדה.
"ההצגה חושפת את התסכול של ילד כמוני מעצמו וגם מהמערכת. יסופרו גם כל הפעמים שנדרשתי לסנגר על עצמי, להסביר את הקשיים שלי", אומר צעירי. "המטרה היא לעודד את הילדים שמזדהים עם הסיפור ולאפשר להם לחלום בגדול, וגם לנסות לעורר אצל הצוות החינוכי עוד קצת סבלנות וסובלנות כלפי הילדים שמרגישים פחות מתאימים".
