מאזן גנאים הצביע נגד הארכת התקנות - והקואליציה התנפלה עליו בצעקות
(צילום: ערוץ כנסת)
שוב ושוב הצליחה הקואליציה להספיד את מספידיה, אבל לכולם היה ברור שמדובר בגומי שהולך ונמתח עד שייקרע. אמש הגומי החל להיקרע. לא רק שהממשלה הפסידה בהצבעה קריטית, התגלו בה שלל שברים: ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי חזרה לזרוע חורבן בקואליציה ותיזכר ללא ספק כקוריוז הזוי; ח"כ עידית סילמן המחישה שהכרזתה כפורשת לא מרשימה אותה ואף שימשה כלוביסטית בעבור נתניהו אצל הח"כים הערבים; ח"כ מאזן גנאים מרע"מ הוכיח שמי שחושב על ראשות עירייה, כבר לא חושב על חבריו לסיעה.
באופן כללי, למרות הרצון הטוב והנחישות של מנסור עבאס, התחוור שאין לו סיעה מלאה. מה חשבו ברע"מ שיתרחש כאשר הצטרפו לממשלה בראשות איש ימין ומפלגות ציוניות? שיתאפשר להם - בקואליציה צרה - להצביע נגד כל חוק שייראה כמגבה את הכיבוש? הם לא ידעו שכל ממשלה מבצעת מאות ואלפי פעולות שמתחזקות את הסטטוס-קוו הנוכחי בשטחים?
אם שואלים את רע"מ, הם משיבים שהייתה זו ימינה שנתנה את הטון לפריקת עול כללית. ועוד משהו: שלשום היה 5 ביוני. ראשי הקואליציה ציפו מרע"מ להתגייס להעברת תקנות הממחישות את הכיבוש ביהודה ושומרון יום לאחר שהפלסטינים ציינו את תבוסת הערבים במלחמת ששת הימים. לא אידיאלי, נאמר זאת כך. יש בזה משהו, אבל הקשר להתרחשויות אמש קלוש ביותר. המשמעות של שותפות בקואליציה היא התפשרות על חלק מעקרונותיך כדי להשלים במשותף מטרות מוסכמות, רחבות.
אבל אלה תירוצים, והם כבר לא ממש משנים: הממשלה חייבת להעביר חוקים ותקנות קריטיים. אם אין לה את הרוב לכך, היא לא תוכל לתפקד ונגזר דינה למות. זה יכול לקחת ימים, שבועות או חודשים, אבל אם לא מתרחש נס, זה נגמר בהתפרקות. כנס הקיץ של הכנסת עוד צפוי להימשך שבועות ארוכים, ואף אחד בקואליציה לא מצייר איזה תרחיש חיובי שיהפוך את כל התמונה.
מה שיש בהחלט הם רעשי רקע. אחד מאלה הוא מין תשוקה התאבדותית בחלקים רדיקליים מהשמאל הישראלי, זה שניצב בפני אפשרות ריאלית של שרים כהניסטים בממשלת נתניהו הבאה, שהחליטו שהצבעה טכנית על המשך החלת החוק באיו"ש היא הזדמנות היסטורית למחטף שיפסיק את הכיבוש, או לפחות יהפוך אותו למרכז סדר היום. הכיבוש והפסקת האפליה בשטחים לא יבואו כתוצאה מכך שהחוק הנ"ל לא יעבור; החוק הוא רק תירוץ רגעי למיטוט הממשלה.
ברגע שהיא תיפול, הכנסת תעביר את החוק הזה - בדיוק - ברוב גדול. מי שמדמיין לעצמו שאיכשהו המתנחלים יאבדו את זכויותיהם כאזרחי ישראל מתוקף פעלול בכנסת נותן לשיקול הדעת שלו להתעוור בידי אידיאולוגיה. רוב אנשי השמאל בכנסת לא נתנו לזה לקרות להם. אתמול כתב ח"כ מוסי רז שהשינוי החיובי בממשלה הנוכחית הוא העובדה ש"פתאום דנים בתקנות, דנים בכיבוש, דנים באפליה". רז הצביע, כמו שאר סיעתו לבד מזועבי, עם הממשלה אמש; הנחמה פורתא שמצא מתאימה לפעולה בשומר הצעיר. תכליתה הראשונה של ממשלה היא לשלוט, לא "לעורר דיון".
נכון לאמש, בכירים בקואליציה הבטיחו שהחוק יעלה "עוד לפחות פעם אחת" וייעשו ניסיונות כבירים להעביר אותו. נדמה לי שייתכן שחלקם ישנו את דעתם לאור התמונות בכנסת אמש, שנראו כמו התפרקות ממשית של הקואליציה. בתגובה, ברע"מ ובמרצ לוחצים כעת על גנאים ועל זועבי להתפטר מהכנסת, כדי להשיב לקואליציה את הרוב.
אבל כך או אחרת, השאלה כבר איננה האם הקואליציה מתפקדת. ברור שהיא על פחות מ-50% תפוקה, בלשון המעטה. השאלה היא פרקטית בהרבה: האם יש 61 קולות בכנסת הנוכחית לבחירות בסתיו הקרוב, או שמא אלה יידחו לחורף. וזה לא תלוי בליכוד או בחרדים, אלא בעיקר ברשימה המשותפת. בלי אחמד טיבי ואיימן עודה, לנתניהו ולליכוד אין רוב להעברת החוק לפיזור הכנסת - גם אם ח"כ ניר אורבך יעבור צד. אם לשפוט מהעבר, יו"ר הליכוד ינסה לשגר אליהם שליחים בקרוב, ובאמתחתם הצעות.
