סא"ל מחמוד חיר א-דין סיכן את חייו וייתם את משפחתו למען ביצור ביטחונה של ישראל. הוא חצה את הגבול אל לב לבו של המעוז החמאסי העוין בעזה אף שלא היה מוכרח להשתתף במבצעים הרואיים היפים רק לסדרות פעולה סמי-בדיוניות. הוא עשה זאת מרצונו החופשי ויש להניח שמתוך מסירות ואהבתו למדינה. כל כך אירוני שהוא נפל במילוי תפקידו הצבאי (בנובמבר 2018) רק ארבעה חודשים לאחר חקיקת חוק הלאום (יולי אותה שנה). מעשית, הוא החלל הדרוזי הראשון שמת כאזרח סוג ב'.
בכל זאת הוא לא עצר. העיתונאי אלון בן דוד סיפר לאחרונה שנפגש עם חיר א-דין במסעדה כמה ימים לפני המבצע, וזה שיתף אותו בתחושותיו הקשות לגבי החוק. למרות זאת הוא המשיך לסכן את חייו ואת משפחתו למען מדינה שבה האמין.
מה עבר בראשו כשיצא למשימה? האם שאל את עצמו שאלות הנוגעות לחוק הלאום? ואיך הרגיש לפקד על לוחמים, חבריו למשימה השווים יותר מבחינת החוק הישראלי? האם העלה בדעתו שגם לאחר ארבע שנים חוק הלאום ימשיך להעסיק את הציבור הישראלי? ושהשרים איילת שקד, גדעון סער וזאב אלקין יתנגדו לביטולו או לחקיקת חוק שוויון?
על שאלות אלה לעולם לא נדע את התשובה, אף שכאמור ברור שהמסירות שלו לישראל לא נסדקה. יחד עם זאת קשה להימנע מהשאלה עד כמה הייתה ישראל ראויה להקרבה שעשה למענה, שהרי הוא לא מסר רק את נפשו אלא גם הותיר מאחוריו אישה אלמנה וילדים יתומים.
נכון, בית המשפט העליון פירש את חוק הלאום ככזה שלא ישלול את הערכים שעליהם מושתת המדינה כמו שוויון, דמוקרטיה, כיבוד השפה הערבית וכו', אך לכך צריך להוסיף שני סייגים. הראשון הוא שבפועל, ערכאה נמוכה אחת כבר פירשה בסוף שנת 2020 את החוק באופן הפוגע בשוויון המיעוטים. השני הוא שבית המשפט לא נגע בהגדרת המדינה "כמדינת הלאום של העם היהודי". הגדרה זו שוללת ממילא את שייכות המדינה גם לשאר המיעוטים לרבות הדרוזים. ואם ישראל לא שייכת גם לחיר א-דין וליתר הלוחמים המחרפים את נפשם למען ביטחונה, לא פלא שהרחוב הדרוזי עסוק בשאלה עד כמה ראויה מדינת ישראל להקרבה ההרואית הזו מצדה של עדה קטנה.
יש המבקשים לעשות הבחנה בין המדינה לבין שריה המתחלפים ולכן אין לקשור בינה לבינם. לדידם, ישראל תמשיך להתקיים עם או בלי מנהיגיה הנוכחיים, והתנגדותם של אלה עלולה להתהפך בעתיד ככל שהרכב הממשלה ישתנה. אלא שטיעון זה מתעלם מן העובדה שהמדינה איננה ואקום אלא גוף המנוהל על ידי אנשים בשר ודם. ערכיה הם הערכים של מנהיגיה. רוח המפקד, תפיסת עולמו וערכיו - או היעדרם - מחלחלים מלמעלה למטה; מראש הממשלה, דרך שריו, המשך בחברי הכנסת ועד הילד הקטן ברחוב.
השר אלקין: לא ניתן לשנות את חוק הלאום
(צילום: נדב אבס, אלכס בורטמן)
נכון שהשר אביגדור ליברמן עשה פניית פרסה בהצעה להפוך את מגילת העצמאות לחוק יסוד במקום חוק הלאום, והשר בני גנץ הציע את חוק השוויון בתמיכת יאיר לפיד, אך הרחוב הדרוזי מטיל ספק רב בכוונותיהם. גולשים דרוזים ברשתות החברתיות (שקוראי העברית לא יודעים עד כמה הן סוערות סביב הנושא בימים אלה), טוענים שמדובר בתעמולת בחירות זולה, שהרי גנץ, לפיד וליברמן ידעו מי הוא סא"ל חיר א-דין כבר עם נפילתו, אם לא קודם לכן. מדוע החרישו כל השנים ורק עם פרסום שמו הציעו את תיקוני החוק?
עו"ד שקיב עלישמעתי כמה וכמה הערכות לסיבה שמאחורי פרסום זהותו במועד זה. יש האומרים שהוא נועד להסיט את דעת הקהל הישראלי מאירועי הריגתה והלווייתה של העיתונאית שירין אבו עאקלה, ויש האומרים שהפרסום דווקא ביום הנכבה נועד לפגוע ביחסים בין הערבים המוסלמים והנוצרים לבין העדה הדרוזית. כאילו לא מספיק שהמדינה הפכה את הדרוזים לשכירי חרב מעצם שלילת שייכותם למדינה בחוק הלאום, אלא שהיא עושה בהם שימוש כדי להשניא אותם על המיעוטים האחרים. אחרת למה לא פורסם שמו ביום הזיכרון לחללי צה"ל או ביום העצמאות אלא דווקא ביום הנכבה?
על רקע התנגדות השרים שקד, סער ואלקין, גוברים הקולות הטוענים שמדינה שלא עושה את המינימום הנדרש והמגיע למען אזרחיה, ספק אם ראויה להקרבת חייהם למען ביצור ביטחונה. הדברים מתחדדים על רקע "תזכיר חוק העדה הדרוזית – 2022" של השרים סער ושקד, שממנו משתמע שחלק מהמקומות הקדושים שלהם יהיו משותפים עם עדות אחרות, וככל הנראה הכוונה לשיתוף היהודים בקבר הנביא שועייב בחטין, דבר שהעדה הדרוזית תדחה גם אם הממסד הדתי שלה יסכים.
- עו"ד שקיב עלי הוא פעיל חברתי העוסק בחברה הערבית והדרוזית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
