כלי הטיס הבלתי-מאוישים (כטב"מים) הופכים לכלי מלחמה משמעותי יותר ויותר ברחבי העולם בשנים האחרונות, וביטוי דרמטי לחשיבותם מגיע כעת במלחמת "חרבות ברזל" – שבה הם משמשים את איראן, בעלי בריתה ואת חמאס – וגם את ישראל – בלחימה בכל הזירות, הקרובות והרחוקות.
חמאס השתמש בכטב"מים במתקפת הפתע שלו ב-7 באוקטובר; המיליציות הפרו-איראניות משתמשות בכלי הטיס הללו לתקוף שוב ושוב בסיסים אמריקניים בעיראק ובסוריה – והן שלחו אותם גם למתקפות ברמת גולן ואפילו באילת; החות'ים כבר שיגרו כמה וכמה כטב"מים, לצד טילים, לעבר אילת – ללא הצלחה – ותוקפים איתם ספינות סחר בים האדום; איראן עצמה שיגרה לאחרונה כטב"ם שתקף ספינה ליד חופי הודו; וחיזבאללה עושה גם הוא שימוש רב בכטב"מים בגבול לבנון כדי לתקוף את כוחות צה"ל ולרגל אחריהם.
גם חיזבאללה, גם החות'ים וגם המיליציות בעיראק ובסוריה מקבלים אמצעי לחימה מאיראן, ולכן ניתן להניח שלפחות חלק מהכטב"מים בארסנל הענקי שהרפובליקה האיסלאמית פיתחה לאורך השנים מגיע לשלוחיה ברחבי המזרח התיכון. השימוש בכטב"מים הללו למטרות תקיפה נגד יעדים ישראליים ואמריקניים באזור אינו חדש כמובן, ובשנים האחרונות דווח לא אחת על מתקפות נגד ספינות ישראליות או בסיסים אמריקניים, אבל כעת נראה שהתממשו החששות מהשימוש הנרחב בכלים הללו למטרות טרור ברחבי המזרח התיכון.
אחד היתרונות המרכזיים מבחינת איראן ובעלי בריתה בשימוש בכטב"מים הוא העלות הנמוכה יחסית שלהם ביחס ליכולתם לחולל נזק, בעוד העלות של מערכות היירוט גבוהה משמעותית. האזהרות מ"צבא הכטב"מים" של איראן נשמעות כבר זמן רב. כך למשל, ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט הזהיר בנאומו בעצרת האו"ם לפני כשנה וחצי כי טהרן מתכננת "לכסות את שמי המזרח התיכון" בכלי טיס בלתי מאוישים. "הם נותנים את הכטב"מים ל'פרוקסיס' – וזה בעצם יוצר מצב א-סימטרי שבו לא עולה הרבה להפעיל כטב"מים, אבל עולה המון כדי להגן מפני כטב"מים", אמר אז.
לאיראן ולבעלי בריתה כטב"מים מסוגים שונים, בגדלים שונים – ולטווחים קצרים וארוכים. חלקם משמשים לריגול, בעוד אחרים נושאים ראשי נפץ ו"מתאבדים" על מטרותיהם, ויש כאלו שיכולים לשמש גם לריגול וגם לעבור הסווה למטרות תקיפה. במקרה של החות'ים בתימן, הכטב"מים שאותם הם מתארים ככאלו שנועדו למטרות "סיור" משמשים בין היתר לריגול אחרי הספינות בים האדום, אותן הם תוקפים שוב ושוב בניסיון להטיל מצור ימי על ישראל וללחוץ על העולם באמצעות שיבוש דרכי סחר קריטיים.
להלן סקירה חלקית של הדגמים השונים שמשמשים את איראן ובעלי בריתה, אך ראוי לציין כי יש להם שלל וריאציות שונות שעוברות התאמות או שדרוגים על ידי איראן או המיליציות השונות, כך שהנתונים המדווחים עשויים להשתנות מסוג לסוג באותו דגם.
אחד מכלי הריגול של החות'ים, כך לפי דיווח ברשת "אל-ג'זירה", הוא כטב"ם מדגם "אל-הודהוד": אורכו 150 ס"מ, מוטת הכנפיים שלו 190 ס"מ, ולפי הדיווח הוא יכול להישאר באוויר עד שעה וחצי ולטוס לטווח של עד 30 ק"מ. כטב"ם ריגול נוסף שברשות החות'ים הוא "רקיב": אורכו 100 ס"מ, מוטת הכנפיים שלו 140 ס"מ, והוא יכול להישאר באוויר שעה וחצי ולהגיע למרחק של כ-15 ק"מ בלבד.
ברשת "א-שרק" הסעודית דיווחו על סוג נוסף של "כטב"ם סיור" שהחות'ים מפעילים, בשם "ראסד": אורכו 100 ס"מ, מוטת כנפיו 220 ס"מ והוא יכול לטוס למרחקים של עד 35 ק"מ ולהישאר באוויר שעתיים. כטב"ם ריגול רביעי שיש בידי המורדים בתימן הוא "סמאד 1", ונטען כי הוא יכול להעביר תמונות בשידור ישיר ולטוס לטווח של עד 500 ק"מ.
החות'ים משתמשים כאמור בכטב"מים גם למטרות טרור, ובין כלי התקיפה שלהם נמנה "קאסף 1" שאורכו לפי "אל-גז'ירה" 250 ס"מ, מוטת כנפיו 300 ס"מ, והוא מסוגל להגיע לטווח של 150 ק"מ ולהישאר באוויר שעתיים. ראש הקרב שלו, כך לפי הדיווח, שוקל 30 ק"ג. כטב"ם תקיפה נוסף הוא "קאסף K2": אורכו 250 ס"מ, רוחב כנפיו 300 ס"מ והוא יכול לטוס למרחק של יותר מ-150 ק"מ. גם ראש הקרב שלו שוקל 30 ק"ג.
כטב"מים נוספים שברשות החות'ים הם "סמאד 2" ו"סמאד 3": אלו לפי הדיווחים יכולים לטוס למרחקים גדולים למדי, של 1,500 עד 1,700 ק"מ – והם בעלי ראש קרב ששוקל 50 ק"ג. ב-2018 דווח כי החות'ים השתמשו לראשונה ב"סמאד 3" כדי לתקוף שדה תעופה באבו דאבי, אבל באיחוד האמירויות הכחישו זאת.
לפי "אל-ג'זירה" בידי החות'ים גם כטב"ם מתאבד בשם "וועיד", שמגיע לטווח גדול עוד יותר של 2,500 ק"מ. אורכו 3.5 מטר, מוטת כנפיו 2.5 מטר והוא בעל ראש קרב ששוקל בין 30 ל-55 ק"ג. לפי הדיווחים, הוא לא יעיל בתקיפה מטרות נעות. יצוין כי החות'ים לא חשפו באילו דגמים של כטב"מים הם עשו שימוש במתקפות השונות שלהם לאורך המלחמה נגד אילת, מתקפות שכללו גם טילי שיוט ויורטו על ידי ישראל וארה"ב.
ריגול ותקיפה: גם חיזבאללה מפתח כטב"מים
גם בידי חיזבאללה כטב"מים בגדלים שונים, כולל כאלה המשמשים לריגול או לתקיפה. בשבועות האחרונים כטב"מי נפץ של חיזבאללה הצליחו לחדור מעת לעת את מערכות ההגנה האווירית של ישראל – ולפחות באחד המקרים המתקפה הזו הסתיימה במותו של לוחם מילואים בגבול.
על פי הפרסומים בתקשורת הערבית, בין הכטב"מים שיש בידי חיזבאללה נמנים "איוב" ו"מרסאד", שהם מתוצרת מקומית ומשמשים ברוב המקרים למטרות ריגול, אך ניתן לחמשם. משנת 2006 פיתח חיזבאללה את ארסנל הכטב"מים שלו ודווח כי הם יכולים לבצע משימות ריגול במרחקים של עד 400 ק"מ. אחד המקרים הבולטים בשנים האחרונות היה כאשר חיזבאללה שיגר ב-2022 שלושה כטב"מים לא-חמושים כדי לרגל אחר אסדת כריש. הם יורטו אז על ידי חיל הים.
גם "ההתנגדות האסלאמית בעיראק" – ארגון-גג של מיליציות פרו-איראניות שפועלות בעיראק ובסוריה – קיבלה לאחרונה כמה קבלות אחריות על מתקפות כטב"מים נגד ישראל. רק אמש היא קיבלה אחריות לשיגור כטב"ם שמטוס קרב של חיל האוויר יירט בשמי הגולן, אחרי שחדר מסוריה, וטענה כי שיגרה גם כטב"ם לאילת. כטב"ם נוסף יורט אמש בגבול ירדן, ולא ברור אם הוא אכן כוון לעיר הדרומית. אם כן, לא מדובר בתקדים: בנובמבר התפוצץ באילת כטב"ם ששוגר מסוריה ו"עקף" דרך ירדן כדי לחמוק מהמערכות הישראליות.
עיקר מתקפות הכטב"מים של המיליציות בעיראק ובסוריה (לצד טילים) מכוונות מאז תחילת המלחמה נגד בסיסים אמריקניים בשתי המדינות הללו, בניסיון לנקום בוושינגטון על התמיכה שלה בישראל. המיליציות מתרברבות בשיגורי הכטב"מים שלהן, ומפיצות שוב ושוב סרטונים שמתעדים אותם.
האיום האיראני עם מל"ט חדש, פחות מחודשיים לפני המלחמה
לאיראן עצמה סוגים רבים של כטב"מים, המשמשים למודיעין או תקיפה, והיא עומלת כבר שנים על פיתוחם של עוד ועוד כלי טיס בלתי מאוישים. בעבר דווח כי עשתה גם שימוש ב"הנדסה לאחור" של מל"טים אמריקניים שנפלו והגיעו לידיה. הכטב"ם המפורסם ביותר אולי של איראן הוא הדגם המתאבד "שאהד 136", שהפך למוכר ברחבי העולם בשל השימוש התכוף שלו בידי רוסיה – בעלת בריתה של טהרן – במלחמה נגד אוקראינה. "שאהד 136" שוקל 200 ק"ג ועלותו זולה יחסית, בין 20,000 ל-50,000 דולר.
באוגוסט האחרון חשפה איראן כטב"ם חדש בשם "מוהאג'ר 10", שלטענתה יכול לטוס במשך 24 שעות ובגובה של עד 7 ק"מ – ולהגיע לטווח של עד 2,000 ק"מ. כשחשפה את הכטב"ם הזה היא איימה כהרגלה על ישראל והכריזה: "תכינו את המקלטים", פחות מחודשיים לפני פרוץ המלחמה.
לטענת איראן, הכטב"ם החדש מסוגל לשאת מטען במשקל של עד 300 ק"ג – כפליים מהמטען שיכול לשאת המל"ט "מוהאג'ר-6", הקודם בסדרת המל"טים שאיראן החלה לייצר כבר ב-1985. ב"אל-גז'ירה" ציינו כי מל"טי "מוהאג'ר-6" מצוידים במערכות לוחמה אלקטרוניות. לאיראן גם כטב"מים מדגם "אבאביל", שמגיעים לפי הדיווחים למרחק של 100 ק"מ וכטב"ם בשם "כמאן 12" שמסוגל לטוס במשך 10 שעות ונושא ראש קרב של עד 100 ק"ג.