סמ"ר ברק דניאל הלפרן (19), מפקד כיתה בגדוד שקד של חטיבת גבעתי, נהרג אתמול מפגיעת טיל נ"ט בג'באליה - ובריאיון מצמרר הבוקר (שלישי) לאולפן ynet אמרה אימו גלית כי ידעה שלא יחזור מרצועת עזה.
"ברק סיים את המחזור מ"כים שלו, וכשהוא סיים אמרתי לו 'ברק, אולי תיקח מחזור נוסף. אולי תצא לקורס מ"כים'. הוא אמר לי 'אמא, זה לא יקרה. אני לוחם. ואם לא אני - אז מישהו אחר יעשה את זה'", סיפרה. "הוא התעקש להיכנס לעזה, וקיבל את התפקיד להיות קשר מ"פ. הוא היה בסך הכול שבועיים שם, משהו כזה. הוא היה אמור לצאת אתמול לרגילה של שבוע. וקרה מה שקרה".
היא סיפרה כי ידעה שבנה לא יחזור מעזה, למרות שהלחימה שם כבר לא בעצימות גבוהה. "אני לא חשבתי שאין שם איום, אני ידעתי שברק לא יחזור", אמרה. "ידעתי שהוא ייכנס לעזה ולא יחזור, ידעתי את זה. דיברתי איתו על זה, הוא אמר לי שהוא מבין אבל שהוא לוחם. אמרתי לו שעוד ידפקו לי בדלת, והוא אמר 'אני ידע, אני מבין, אבל זה התפקיד שלי'".
על בנה סיפרה: "ברק הוא מלח הארץ, הוא היה מדריך בצופים וכדורסלן מצטיין. הוא זכה בצלחת אליפות. כשהוא היה שחקן הוא היה הקפטן בליגות של התיכונים בתיכון שלו. הוא תמיד נתן מהלב, תמיד היה בעשייה. הוא פשוט גבר, גבר-גבר. הוא אהב להיות לוחם, הוא אהב להיות גבעתי. הוא רצה להיות גבעתי. הוא נפצע לפני שלוש שנים בכדורסל, קרע את הרצועה הצולבת שלו בברך. הורידו לו פרופיל, והוא נלחם להעלות אותו כדי להיות לוחם בגבעתי. אבא שלו היה סמ"פ בגבעתי, אח שלו הגדול היה בגבעתי, והוא רצה ללכת בדרך הזאת".
היא אמרה כי ברק ידע לשם מה הוא נכנס לרצועת עזה. "עד שהחטופים לא יחזרו אנחנו לא נהיה שלמים, אף אחד. חד משמעית", אמרה. על נסיבות מותו הוסיפה: "אנחנו לא יודעים מה בדיוק היה שם, עוד לא הגיעו אלינו מצה"ל ולא עדכנו אותנו בכלל על התחקיר. לא קיבלנו שום מידע. אנחנו ניזונים מהתקשורת, משמועות, מסיפורים וכאלה. אנחנו כמובן נרצה לדעת. לא שזה יעזור, אבל אנחנו נרצה לדעת מה היה שם".
בן דודו של עמרי כהן ז"ל: "עדיין לא מעכלים"
יחד עם הלפרן נהרגו בתקרית גם שני חבריו ליחידה - סמל עמרי כהן (19) וסמ״ר עידו ז'נו (20). נווה כהן, בן דודו של עמרי, סיפר במשדר כי המשפחה עדיין לא מעכלת את הבשורה המרה.
"עמרי היה ילד חכם, נבון, מחונן. מצד אחד מאוד נבון וחכם, מצד שני היה מאוד שובב בילדותו", סיפר נווה על קרוב משפחתו. "חברים שלו לצוות ולמחלקה סיפרו אתמול שבמהלך כל ההכשרה הוא זה שדאג להם, הוא זה שהתעסק עם הדברים הלא נעימים ועם הפחות טובים, כמו למשל עם החיכוך בין המפקדים. זה היה עומרי שלנו, תמיד ראה את הכלל. ביציאה האחרונה שלו לבית, היה לו חשוב מאוד לא לצאת עם חברים או להתקרחן במסיבות - אלא לצאת עם אבא שלו ואמא שלו. הוא תמיד מצא את הזמן לצאת עם האחים שלו ולבקר את סבא וסבתא".
"שלחתי לו הודעה בשבוע שעבר והוא אמר לי שהכול טוב ושיחסית אין הרבה עבודה. אבל הנה, כמו שאנחנו רואים, יש עבודה ויש מחבלים - וצריך להמשיך להכות באויב", המשיך. הוא סיפר כי לעמרי היה ברור שהוא יהיה לוחם בגבעתי: "למרות שהיו לו את כל הנתונים להיות איש מודיעין או משהו בסגנון, הוא באמת רצה לתרום ולעשות למען ארץ ישראל הקדושה".
בן דודו של עומרי סיפר על הרגע שבו בישר לאביו יואל את הבשורה הקשה. "ברגע שאבא של עמרי הגיע אתמול לבית אמרתי לו מה קרה, הוא לא פרץ בבכי. הוא לא צעק ולא נלחם. הוא פשוט אמר 'השם נתן, השם לקח. יהי שם השם מבורך'. שמעתי את זה וכולי הצטמררתי. ברגע הכי כואב שיכול להיות לאבא, זה מה שהוא אמר".