אדוני ראש הממשלה, בנימין נתניהו. רציתי לומר לך תודה. תודה שהערת דור שלם מתרדמתו הדוגמטית והארוכה. חשבת שיצליח לך גם הפעם, שמספיק יהיה להפעיל את מכונות הרעל כדי לטשטש ציבור עצום. תודה על היהירות, הזחיחות, הניתוק. היית בטוח שתצליח להפחיד אותנו, או לפחות לרמות אותנו שיהיה בסדר, ואם לא, אז בן גביר כבר יעשה שם סדר בין הסמולנים, או שערוץ 14ידגמן לך מציאות אלטרנטיבית. והנה קמו האדישים, הורידו את האצבע מוולט, הניחו את ספלי האספרסו וטסו לרחובות. שבוע אחרי שבוע, בלי לוותר, בלי לעצור. ועוד עם דגלי ישראל.
האמת? היינו צריכים את הסטירה הזו. אנחנו די נאיבים שם במדינת תל-אביב. הולכים לצבא, משלמים מיסים, עושים מילואים, סופגים את מכות הארנונה, מיישרים קו עם אי-גיוס חרדים, מנסים למצוא דירה שכורה יותר טובה כדי לא לעזוב את העיר הכי ליברלית, פתוחה ודמוקרטית בישראל.
האמנו בתוכנו שגם אם אתה מסובך משפטית, ביום המכריע תבחר בטובת מדינת ישראל ולא בטובתך שלך. חשבנו שאזהרות המומחים יאפשרו לך לרדת מסולמות האופל של שר המשפטים מחבק העבריינים יריב לוין, חבר הכנסת שמחה רוטמן והבן היקר שלך. "זה לא יכול להיות", מלמלנו אחד לשני, "נתניהו זהיר, אסטרטג. הוא לא ייתן לישראל להתמוטט. ברגע האחרון הוא יעצור".
1 צפייה בגלריה
נתניהו ומפגינים נגדו. הוצאת לרחובות אנשים שאפילו לא מאמינים שהם כאלה
(צילום:שלו שלום, AFP)
אבל הוצאתם את כל השדים מהבקבוק בבת אחת. ניערתם חזק מדי. אתה ובנך יאיר צודקים, זו כבר לא רק ההפיכה המשטרית. זו זעקה של דור שלעגו לו, שלא ידע או לא רצה לעמוד על הזכויות שלו. כן, הוא צעק פה ושם, כמו במחאה החברתית הגדולה של ,2011אבל בסוף יישר קו כי היה נוח ונעים לשים את הראש בין אדי הוויסקי סאוור. הדור הזה גם ראה איך לפני הבחירות האחרונות הבטיחו לו לטפל במחירי הדיור, אבל אחריהן רצים בכל הכוח ל"רפורמה" המשפטית. הוא הבין שהפעם זו מלחמת העצמאות שלו, שאי-אפשר לדחות למחר. כי לא יהיה מחר. גם פיטורי שר הביטחון גלנט לא יעזרו. להפך. רק הדלקת את המחאה עוד יותר. שלמה ארצי לא סתם ויתר על פרס ישראל. גם הוא יודע: זו לא אותה המדינה. זה לא אותו הבית.
תודה רבה שאיחדת, מר נתניהו, בין חילונים גמורים לדתיים, בין תל-אביבים לפריפריה. איך אני יודע? כי הם מגיעים בכל שבוע למחאה. מיקנעם, מאשדוד, מנהריה, מאילת ומדימונה. המחאה זלגה לכל הארץ, עיין ערך אור-עקיבא הנהדרת. איחדתם בין אוהדי מכבי לאוהדי הפועל שדומעים איתי בהמנון שמושמע בכל הפגנה, ואפילו בין קובי פרץ לחנן יובל.
הוצאת לרחובות, מר נתניהו, אפילו אנשים שלא האמינו שהם כאלה. פגשתי במוצאי שבת בהפגנה בקפלן אשת חינוך ותיקה שהמעורבות הפוליטית שלה הסתכמה בפתק בקלפי. לימדה וחינכה אלפי תלמידים לאורך עשרות שנים. "בחיים לא האמנתי שאצא להפגין על משהו", אמרה לי, "אבל הפעם הבנתי: אם לא נצא לרחובות, זו לא תהיה מדינה שנוכל לחיות בה".
תודה על זריקת האמת ששלחת לחלק גדול מאמני ישראל. גם הם ברובם העדיפו לישון עד היום, לדבר באמצעות השירים או על הבמה. מבין אותם, לא פשוט לצאת נגד הממשלה שלך ולחטוף איומים בחרם אמנותי. אבל הפעם גם השמות הגדולים הבינו שמקום מיוחד בגיהינום שמור לאלה ששמרו על שתיקה. המוזות דיברו כשרעמו תותחי הקרעי שלך, ועוד איך, בלי לפחד מחיצי הארס ברשתות החברתיות. אפילו את חוה אמנו הצלחת להוציא לרחוב ביום סגריר, עטופה בדגל ישראל ומעיניה מבט מנחם לכולנו. לונדון לא מחכה לה - התברר שגם לך לא בעצם - הישראלים כן. אתה יודע, אדוני, חבל שאתה לא יכול להגיע להפגנות. היית רואה איזה עם מרגש יש לנו. האויבים שלנו רואים את הישראלים המשוגעים נלחמים על הדמוקרטיה ועל המדינה שלהם. הם יודעים שמול נחישות כזו גם להם לא יהיה סיכוי. יש לי תחושה שנתניהו של פעם היה מתגאה באנשים האלה. אולי בסוף היום, בסתר ליבך, אתה בכל זאת גאה, כי הם מנסים להציל אותך אפילו ממך.
לא מאוחר לגנוז את הכל. כן, התעסקתם עם הדור הלא נכון.
