שרת התחבורה מרב מיכאלי והשרה לשוויון חברתי מירב כהן סיכמו את עיקרי התוכנית להקמת רשת דרכים, לקידום תחבורה ציבורית ולמאבק בתאונות הדרכים בחברה הערבית, כחלק מתוכנית חומש לפיתוח חברתי-כלכלי בחברה הערבית, תוכנית שבאוגוסט החליטה הממשלה לקדם ולהקצות לה תקציב של 26.5 מיליארד שקלים עד ל-2026.
הפרק התחבורתי כולל בשלב זה תקצוב לשנים 2022 ו-2023 בלבד, ולא לכל שנות החומש, כששאיפת המשרדים היא להשיג תקצוב שאפתני של 20 מיליארד שקלים במשך עשור. לפי התכנית, תשתיות הכבישים ביישובי החברה הערבית, הדרוזית והצ'רקסית ישודרגו במיליארד שקלים ב-2022, ומיליארד שקלים נוספים לשנת 2023 יועברו בהמשך.
בעבר, הרשויות המקומיות פיתחו את הכבישים בחברה הערבית. המדינה נמנעה מלקחת אחריות על מצב התשתיות הרעוע בהם עד לתחילת שנות ה-2000, אז העבודה עליהן ניתנה לחברות פרטיות שלא ביצעו עבודה טובה מספיק. התשתיות הרעועות שם מונעת הפעלת תחבורה ציבורית ברבים מהיישובים, מסכנות את התושבים במעורבות בתאונות דרכים ולא מספקות מרחב ראוי.
ההשקעה בכבישים העירוניים תבוצע על פי תוכנית אסטרטגית של חברת נתיבי איילון. לדברי שרון מלכי, ראש מערך החברה הערבית בחברה, נכון להיום מבוצעים 24 פרויקטים על סמך תוכנית החומש הקודמת - תכנית 922. בשנה הבאה יתחילו 28 פרויקטים ויסתיים תכנונם המפורט של 5 פרויקטים נוספים. במקביל, בסוף 2022 יתחיל ביצועה של תכנית האב לחברה הערבית שפיתחו בחברה.
הזנחת התחבורה הציבורית בחברה הערבית
"בעוד שהיישובים היהודיים הוקמו ותוכננו, היישובים הערביים היו ולא תוכננו", הסבירה ד"ר גל רגב מתוקי, ראש תחום התכנון העירוני בנתיבי איילון. "אנחנו שואפים להגיע למצב שבו אדם ברדיוס 300 מטר יכול להגיע לתחנת אוטובוס, כשהמצב היום שונה. אנחנו בודקים מה ניתן לעשות בטופוגרפיה הררית מבלי שאנחנו הורסים בתים כדי לייצר את אותן רשתות תחבורה. אנחנו לומדים כל יישוב, ויש לנו צוותי עבודה לכל יישוב שמבינים מה הצרכים שלו. מבינים לאן אנשים הולכים, לומדים את התנועות ואז חושבים איפה אפשר לייצר רשתות תחבורה - כבישים שעליהם יוכלו לנסוע אוטובוסים. לפעמים הפתרון הוא הקמת מדרכות והצרת חתך הרחוב, תנועה חד סטרית ועוד. כך עוברים על 133 היישובים כדי להביא אותם למצב טוב".
"הטיפול ביישובים יתועדף בהתאם לגודל, ואנחנו כל הזמן בשיח מול הרשות ומהנדס הרשות, ומתייעצים עם הציבור כדי לוודא שזו תוכנית שטובה ליישוב ובהסכמתו - ושלא אני שמגיעה ממגדל השן קובעת". הוסיפה ד"ר רגב מתוקי. "עד כה, מתוך 133 יישובים בתוכנית הלאומית - שישה יישובים טופלו במסגרת פיילוט, ועד לסוף השנה 60 יישובים יתוכננו. עד לסוף 2022 תעמיד החברה מלאי תכנוני של כל יישובי החברה הערבית, ויחלו לבצעה בהתאם לתקציבים שיתקבלו".
חלק מהכבישים ביישובי החברה הערבית הם כבישים בינעירוניים שחוצים את היישוב. על פי התוכנית יוקצו בשנה הבאה 73.5 מיליון שקלים לצורך טיובם של כבישים חוצי יישובים ביישובי התוכנית. עוד נקבע כי במסגרת תוכנית החומש הבאה של נתיבי ישראל יבוצע מיפוי של כבישים אלו והצרכים לשיפורם, כדי לתעדף בהם תחבורה ציבורית ולהגביר את רמת הבטיחות.
באשר לתחבורה הציבורית סוכם כי יוקצו תקציבים בעיקר ליישובים עם פוטנציאל לחיבור מטרופוליני. מתקציב משרד התחבורה יוקצו באופן הדרגתי 150 מיליון שקלים לבסיס התקציב - תוספת של 30 מיליון שקלים בשנה למשך חמש שנים. התקציב מותנה באישור של הצעת החוק לקביעת אגרות גודש בגוש דן, שכן האגרה היא שתממן תוספות שירות אוטובוסים רבות בארץ.
התעדוף יהיה ליישובים עם יותר מ-40 אלף תושבים ובמרחבים אורבניים רצופים שמונים יחד יותר מ-80 אלף תושבים, ומהם יבוצעו קישוריות למטרופולינים המרכזיים. העדיפות תינתן לאזורים שבהם מתוכננים צירי העדפה לאוטובוסים. מתוך התקציב לכבישים עירוניים יופנו 50 מיליון שקלים בכל שנה ליצירת תשתיות אלה וכן מסופים, תחנות וכיכרות. בנוסף, 35 מיליון שקלים יופנו להנגשת תחנות האוטובוס לאנשים עם מוגבלויות. על פי התוכנית, תקנות התעבורה ישונו כך שתתאפשר עצירה בין תחנות האוטובוס במטרה לקרב את השירות לתושבים.
הממשלה גם תבחן אפשרות להסעת עובדים שמתגוררים ביישובי המיעוטים אל מרכזי התעסוקה בתקציב של 10 מיליון שקלים. בנוסף, במסגרת עבודת משרד התחבורה לטיוב הקווים בחברה הערבית ייבחנו מחדש הקווים שמגיעים לאזורי התעסוקה.
גם רכבות נכנסו לתוכנית, ונקבע כי תחנת רכבת תוקם בעיר טירה במסגרת המסילה המזרחית שנבנית בימים אלו. במוסדות התכנון דנים גם בתכנונה של מסילת מנשה, ומשרדי הממשלה שואפים לבצע את המקטע הדרומי שיעבור דרך רשויות מקומיות ערביות. התוכנית מציעה גם להקים מסילה לאורך כביש 65 חוצה ואדי ערה, בכפוף לבדיקת כדאיות כלכלית. הפרויקט יכלול שבילי אופניים מתוך היישובים, תחבורת אוטובוסים וחניוני "חנה וסע" אל התחנות. בינתיים משרד התחבורה מקצה חצי מיליארד שקלים עבור קידום זמינות הפרויקט והכנת הקרקע לשם כך.
באשר לתאונות הדרכים, התוכנית מציעה לתקצב את המאבק בקטל בדרכים ביישובי החברה הערבית, שכולל תוכנית תמרור, הקמת מרכזי הדרכה בבתי הספר, הסברה ביישובים, שלטי חוצות, תוכניות לימוד ייעודיות לבתי הספר, סדנאות הורים ותלמידים ופעילות בארגוני ותנועות נוער. במרחב העירוני התוכנית מציעה הקמת צוותי מתנדבים, חיזוק מטות הבטיחות בערים והכשרות למהנדסי הרשויות.
כמו כן, יבוצעו מחקרי עומק והערכה בנושאי מיקוד שונים כמו אחריות הורית, חגירה, מהירות ונהגים צעירים. יעד התוכנית הוא הפחתה של 9% במספר הנפגעים באופן קשה או קטלני ביחס למספרם הממוצע בשנה, בין השנים 2016 ל-2020. התקציב יעמוד על 200 מיליון שקלים בלבד למשך שנות התוכנית.
"כשאנחנו מדברות על שוויון הזדמנויות בחיים, אנחנו מדברות על היכולת להגיע להזדמנויות האלה בצורה שוויונית", אמרה שרת התחבורה מרב מיכאלי. "יותר מדי שנים שיישובי החברה הערבית הוזנחו והופקרו בכל תחום ותחום, וגם בתחבורה. משרד התחבורה בראשותי משנה את סדרי העדיפויות. גם יותר תחבורה ציבורית ושיתופית מקיימת וגם יותר דאגה לצרכי היום היום של כל אחת ואחד.
"תוכנית החומש שגיבשנו במשרד ותוקצבה במיליארדי שקלים כוללת השקעה ניכרת ביישובי החברה הערבית, ותצעיד את מדינת ישראל על כלל מגזריה לעבר מציאות שוויונית ונוחה יותר. אנחנו נפעל ליישום התוכנית בהקדם, יחד עם המשרד לשוויון חברתי ומשרד האוצר ובשיתוף הפעולה של כלל הרשויות הרלוונטיות, וכך נוכל לשנות את המציאות של רבות ורבים בקרוב".
השרה לשוויון חברתי מירב כהן אמרה כי "תוכנית החומש לחברה הערבית היא בעלת חשיבות אסטרטגית עבור החברה הישראלית כולה. צמצום פערים, שוויון הזדמנויות, יצירת מוביליות חברתית ובניית סיפור ישראלי משותף מתחילים בטיפול בצרכים הבסיסיים ביותר של האזרח הפשוט". לדבריה, "כבישים חדשים בערים, תחבורה ציבורית ראויה וקיצור המרחקים הפיזיים - כל אלו ועוד יסייעו ויאפשרו גם את קידום המוביליות ושוויון הזדמנויות בחברה הישראלית. לצד התשתיות הפיזיות, נשקיע גם בתוכניות לקידום הבטיחות, החינוך התעבורתי ובהסברה, וזאת כחלק מהמאמץ הלאומי לצמצם את תאונות הדרכים בכלל ובחברה הערבית בפרט".
מבחינת התחבורה הציבורית, התשתיות והבטיחות בדרכים - יישובי החברה הערבית נתונים בפער עצום. ב-2019 פרסם מבקר המדינה ליקויים רבים, ובהם היעדר תוכנית אב לפיתוח ביישובים הלא יהודיים, מחסור בשירותי תחבורה ציבורית ותחבורה פרטית כתחליף, היעדר קריטריונים לרמת פיתוח נאותה של תשתיות התחבורה, פערים בהשקעה הכספית וכן התנגדות לפיתוח מטעם מקבלי השירות.
בשנים האחרונות הגבירה המדינה מאמצים ביישובים הערביים, אך תוצאתם זניחה. אם ב-2016, 116 יישובים שורתו בתחבורה ציבורית, מספרם עלה ל-125 ב-2020. מאז שנת 2016 מספר הקווים גדל מ-258 ל-354, תוגברה תדירות של 220 קווים והוארך מסלולם של 75 מהם. לפי דו"ח בנק ישראל מ-2020, הפערים הצטמצמו בצורה לא אחידה ו"איכות שירות האוטובוס בישובים ערביים גדולים שבהם מתגוררת כמחצית מאוכלוסיית הערבים בישראל, נמוכה בכשליש מרמתה ביישובים יהודיים בעלי מאפיינים דומים. מצב יישובים אלה לא השתפר בין השנים 2010 ל-2019, ובחלק מהמשתנים אף הורע משמעותית". ביישובים הקטנים לעומת זאת, רמת השירות עלתה.
ממחקר שערכה עמותת "סיכוי" עולה שהפערים גבוהים בין יישובים דומים. בצפת פועלים פי 13 יותר קווים מבטמרה ובתדירות גבוהה פי 7.5, בעפולה פי 4 יותר קווים מאשר באום אל פחם ובתדירות גבוהה פי 3.5, בערערה אין שירות עירוני ובמגדל העמק יש תשעה קווים. גם באכסאל אין שירות, אבל באור עקיבא יש ארבעה קווים. פערים נמצאו גם במספר הנסיעות ובמספר תחנות היעד מחוץ ליישוב. בשש ערים ערביות עם יותר מ-20 אלף תושבים אין תחבורה ציבורית, ובאום אל פחם יש רק ארבעה קווים.
לפי נתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בין השנים 2013 ל-2019 הסיכון להיהרג בתאונת דרכים לאדם מהחברה הערבית היה גבוה פי שניים בהשוואה לחברה היהודית, והסיכון להיפצע קשה היה גבוה פי 1.4. ילדים מהחברה הערבית נפגעים בשיעור גבוה יותר בהשוואה לילדים מהחברה היהודית, בעיקר כהולכי רגל. נתונים גבוהים יותר נמדדו גם בקרב נהגים צעירים, רוכבי אופנוע ותאונות דרכים במעורבות משאיות.
תקציבים ותוכניות הם לא הכל, אלא גם הביצוע. בחודש יוני הסתבר בדיון בכנסת ש-90% מתקציב התוכנית הלאומית הקודמת להשקעה בחברה הערבית - תכנית 922 - אכן הוקצו לה, אבל רק 62% מהתקציב נוצל. במסגרת תוכנית זו בוצעו 82 פרויקטים של כבישים עירוניים ברשויות מקומיות, וחלה עלייה מסוימת כאמור במספר היישובים שבהם פועל שירות תחבורה ציבורית.
ביחס לתוכנית הקודמת, בתוכנית החדשה יינתנו משאבים רבים יותר לשיפור התשתיות ותחול קפיצה מפחות מ-200 מיליון שקלים בשנה למיליארד שקלים בשנה, אף על פי שהתוכנית החדשה מתוקצבות עד כה שנתיים בלבד. לשיפור התחבורה הציבורית ניתנו 500 מיליון שקלים בתוכנית הקודמת, ובתוכנית החדשה הסכום נמוך יותר, אך ייתכן שינוצל טוב יותר לנוכח ההשקעה באמצעים פיזיים כמו נתיבי העדפה, מסופים ותחנות שיוכלו להביא לשיפור בשירות התחבורה הציבורית. התקציב לא מחולק באופן שווה, אלא נותן העדפה ליישובים גדולים שנמצאים בפיגור גדול יותר מהיישובים הקטנים, במטרה לחברם אל המטרופולינים.
עם זאת, החשש של ארגוני חברה אזרחית הוא שלמרות התקציבים המרשימים, התקציבים שלא נקבעו מראש ליתר שנות התכנית - קרי 2026-2024 - לא יינתנו במלואם בהמשך - חרף ההצהרות וגם ההתחייבויות. הפערים האדירים, לתחושתם, עוד עלולים להמתין שנים רבות ותוכניות נוספות.
