המקרה החמור ביחידת ההפריות בבית החולים "אסותא", שבעטיו נמצאת אישה בהריון עם עובר "שאינו שלה", אינו דומה כלל למשפט שלמה כפי שהעניין מכונה לעיתים בתקשורת. בפני שלמה עמדו שתי נשים שרק אחת מהן הייתה אם "אמיתית", ואילו במקרה שלנו לשתי האימהות חלק ביצירת העובר ובהבאתו לעולם.
בתי המשפט מעניקים מקום מרכזי לעיקרון של טובת הילד, אך גם לשאלה זו אין מענה חד-משמעי במקרה זה. האם טובת הילד דורשת שיגדל אצל הוריו הביולוגיים, או אצל מי שהרתה וילדה אותו והייתה במחיצתו למן הרגע הראשון לחייו? והרי טוענים כיום שהעובר שומע ומרגיש את האם אף בעודו ברחם.
הדעה הרווחת היא שבית המשפט ייתן עדיפות להורים הביולוגיים (הגנטיים), אולי בשל הדמיון של התינוק להוריו או לצורך יצירת קשר עם משפחתו המקורית המורחבת, מה גם שמולם ניצבת רק האם ההרה, שכן לבן זוגה אין מעמד עצמאי בסוגייה. הנטייה להעדיף את ההורים הביולוגיים מגיעה כרגע לשיא משום שאחרי שנשללה אתמול (שני) ההורות של הזוג שנבדק, המערכת לא עצרה והנושא לא נשקל מחדש אלא ממשיכים באובססיביות לחפש קצה חוט כדי לאתרם.
אלא שלצד כל השיקולים כמעט נשכחו זכויותיה של האם ההרה. מדובר באישה שעברה טיפולי הפריה מפרכים ויכולתה להרות שוב בעתיד מוטלת בספק. היא נושאת את העובר תשעה חודשים שבמהלכם עברה ניתוח לתיקון מום שהתגלה אצלו וסיכן גם אותה. היא עתידה לעבור בקרוב לידה ואולי אף ניתוח קיסרי ולסבול מתפרים ומגודש חלב כמו כל יולדת. האם לאחר מכן יילקח ממנה כנגד רצונה התינוק שהרתה וילדה?
אם את ההחלטה לאלץ אותה למסור את תוצאות בדיקת מי השפיר עוד ניתן להסביר בצורך לדעת את מלוא הפרטים על אודות התינוק, ההחלטה לקחת אותו ממנה ולהשתמש בה דה-פקטו כפונדקאית בעל כורחה ונגד רצונה, מהווה פגיעה חמורה בזכות האישה על גופה.
שלומית דותןהרעיון שניתן לפצות אותה בסכום כסף בתמורה לכך שיראו בה כלי קיבול ותו לא אינו רחוק כלל מהחלטת בית המשפט האמריקני להתיר שלילת הזכות להפיל מנשים. מדובר בשני צדדים של אותו מטבע, שהרי מה יקרה אם בפעם הבאה שתקרה טעות כזו תהיה האישה ההרה עדיין בשלבי הריון ראשונים? האם יאסרו עליה להפיל, יכריחו אותה ללדת את הילד ולמסור אותו? או שאולי יכריחו אותה כן לבצע הפלה? נראה ששוב מדובר במדרון החלקלק המוכר.
בשנים האחרונות חוות הציבוריות והפוליטיקה הישראלית ניסיונות חמורים לפגיעה בדמוקרטיה ובמעמד האישה, בין השאר באמצעות הדרת נשים. גם ארגוני ימין שמרניים קיצוניים ובראשם עמותת "אפרת" מהווים איום על חירותן ומעמדן של נשים וראייתן ככלי קיבול לעוברים. במצב עניינים זה, בית המשפט הוא בבחינת הילד שמחזיק את האצבע וסותם את החור בסכר. תפקידו להגן על זכויות האדם שהממסד והפוליטיקאים השמרנים מנסים לכרסם בהן, ובראש ובראשונה על זכות הנשים על גופן שעלולה להיות בחזית הפגיעה.
- שלומית דותן היא משפטנית וסופרת ילדים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
