בשנת 2020 נמשך הגידול היחסי בתלונות שהוגשו נגד שופטים בבתי המשפט לענייני משפחה. כך עולה מהדו"ח השנתי שהגיש אחר הצהריים (יום ד') נציב התלונות על השופטים, השופט בדימוס אורי שוהם, לשר המשפטים, גדעון סער, ולנשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. בשנה שעברה התקבלו 193 תלונות, לעומת 184 ב-2019 ו-130 תלונות ב-2018.
6 צפייה בגלריה
926 תלונות הוגשו ב-2020 נגד שופטים ודיינים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע
(צילום: רועי עידן)
מהדו"ח עולה כי 33% מכלל התלונות נגד שופטים שנמצאו מוצדקות היו בשל התנהגות בלתי ראויה של שופט, לעומת 21% בדו"ח הקודם. עוד עולה כי 30% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות היו על לקויים בניהול המשפט, לעומת 26% ב-2019.
סך הכול, בשנת 2020 הוגשו 926 תלונות על שופטים ודיינים, מהן נבדקו 548 תלונות (60%). מסך התלונות שבוררו לגופן נמצאו 60 תלונות מוצדקות (11% מכלל התלונות) ו-48 תלונות (9%) הסתיימו בהערה לשופט או לדיין. מתוך כל התלונות שנבדקו נמצא בסיס ל-20%.
20% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות היו על התמשכות הליכים ועל עיכוב במתן החלטות ופסקי דין – ירידה לעומת 38% בדו"ח הקודם. 17% מכלל התלונות שנמצאו מוצדקות היו על פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי (לעומת 15% בדו"ח הקודם).
הנציב ציין בדו"ח כי בחלק מהתלונות אשר נמצאו מוצדקות, יש כדי להעיד על כשל מערכתי, ובעניין זה הוא פועל על מנת להביא לתיקון הליקויים. אחת התקלות הקשות שהתגלו הייתה הבאת נאשם לדין, שעל פי הרישום בפרוטוקול התייצב בבית המשפט, הגיע להסדר, הורשע ונגזר דינו. סנגורו של הנאשם ציין בפני הנציב כי הנאשם כלל לא נכח באותו יום בבית המשפט. מבדיקת התלונה התברר כי מדובר בתקלה. הנציב כתב בהחלטתו שמדובר במקרה נדיר, אך כזה העלול לגרום נזק לנאשמים המעורבים בדבר, כמו גם לתדמיתה של מערכת המשפט בישראל.
"לא נורא שילד מקבל סטירה מדי פעם"
אחת התלונות שהוגשו הייתה על כך ששופטת בבית משפט לענייני משפחה ניסתה לשכנע בדיון אמא לוותר על ילדיה (בת 12 ובן 13) "בגלל שהם גדולים". השופטת אישרה שהעלתה בפני המתלוננת את ההצעה במסגרת דיון לא פורמלי, וטענה שלפי ניסיונה, "דווקא המשך המאבק על הקשר עם הקטינים הוא המביא להעמקת הסירוב מצדם ודווקא הפסקת המאבק, תוך הותרת דלת פתוחה בפני הקטינים לחדש הקשר, היא אשר עשויה להיות יעילה יותר ולקדם בעתיד חידוש הקשר עם ההורה המנוכר".
הנציב ציין כי הרציונל הטמון בהצעת השופטת לא הוסבר למתלוננת, וכפי שעולה מדברי באת כוחה בתגובתה לתלונה, "חרב עליה עולמה" למשמע ההצעה, שכן תקוותה כי בית המשפט יסייע לה בחידוש הקשר עם הקטינים נגוזה. וזאת, מבלי שלתחושתה של המתלוננת בית המשפט עשה מאמץ לחדש את הקשר, בין בדרך של טיפול משפחתי ובין בדרך אחרת.
עוד אמר הנציב כי דווקא בנסיבותיו הקשות והמורכבות של התיק, מן הראוי היה כי בית המשפט יפגין רגישות רבה יותר כלפי המתלוננת, שעה שהעלה בפניה הצעה כה מרחיקת לכת לוותר על ילדיה, ולכל הפחות יסביר לה את הרציונל המשמש בסיס להצעתו מבחינת הסיכוי לחידוש הקשר עם הקטינים בעתיד.
במקרה אחר, מתלוננת פנתה לנציב בשל התנהגות בלתי ראויה וחסרת רגישות של שופטת משפחה כלפיה וכלפי ילדיה, שסבלו מאלימות האב-בעל לשעבר. לטענתה, בדיון בבקשה למתן צו להטרדה מאיימת שהגישה הבת הבגירה נגד אביה, הטיחה השופטת בבת שהיא היחידה שלא פנתה לטיפול פסיכולוגי. בהמשך הדיון אפשרה השופטת לאב להתקרב לבת ואילצה אותה "להתמסר" לחיבוקו. כמו כן נטען בתלונה, כי בדיון בתביעה שהגיש האב נגד בנם של הצדדים, אמרה השופטת כי "לא נורא שילד מקבל סטירה מדי פעם".
בהחלטת הנציב נקבע, ביחס לדיון בבקשת הבת, כי משלא הוכחשו טענות המתלוננת ובתה על ידי השופטת, הרי שיש לקבוע כי הן נכונות. הנציב הדגיש, כי בית המשפט אינו מומחה בתחום הנפש, ואין זה מתפקידו להציע לבעל דין לפנות לקבל טיפול פסיכולוגי, ולא "להטיח" בו את העובדה שלא עשה כן. הנציב קבע עוד, כי השופטת נהגה שלא כראוי כאשר במקום להגן על הבת אילצה אותה להתמסר למגע בלתי רצוי מצד האב, בין כתלי בית המשפט, וזאת בטרם עת, ובלא כל הכנה מוקדמת של גורמי מקצוע.
הנציב הוסיף, כי התנהלותה זו של השופטת חרגה מכל קנה מידה של רגישות המתבקשת בדיונים מסוג זה, קל וחומר כאשר מדובר בבית המשפט לענייני משפחה. באשר לאמירה "לא נורא שילד מקבל סטירה מדי פעם", קבע הנציב, כי אין באפשרותו לקבוע בוודאות כי הדברים אכן נאמרו, אולם הדגיש, כי אם אכן נאמרו, הרי שמדובר באמירה שמקומה לא יכירנה בבית משפט.
תלונה נוספת הוגשה על ידי מתלונן נגד שופטת משפחה שהביעה עמדה נחרצת נגד סכום המזונות שנקבע בהליך גישור מחוץ לכתלי בית המשפט. הנציב קבע שהשופטת לא נהגה ברגישות ובזהירות המתבקשת, שעה שהביעה עמדה חד משמעית נגד הסכמת הצדדים בסוגיית מזונות הקטינים, וזאת מבלי לברר עימם אם התייעצו עם עו"ד טרם שחתמו על ההסכם ומה השיקולים שגרמו להם להגיע להסכמה זו. הדבר גרם לצדדים לאבד אמון זה בזה – אמון יקר ערך שנרקם בתהליך גישור ממושך ומאומץ.
שופטת איימה: 5,000 שקל קנס על כל שאלה "לא רלוונטית"
נמצאה מוצדקת גם תלונה על התבטאויות חמורות ופוגעניות בדיון בהארכת מעצרו של הרב אליעזר ברלנד. כאשר בא כוחו פירט בדיון את הבעיות הרפואיות שמהן סובל ברלנד, אמרה השופטת "הבנתי שהוא לא פרגית בת 17" וכן אמרה לו "שיאכל מנטוס" וזאת בשים לב לחשד המופיע בחומר החקירה, לפיו ברלנד הציע לחולים במחלות קשות ליטול סוכריות מסוג זה, לאחר שקיבל תמורה כספית אותה ביקש מהם, וכל זאת בהבטחה כי מדובר בתרופה שתגרום לריפויים. לנוכח חומרת הדברים המליץ הנציב לנשיאת בית המשפט העליון לזמן אליה את שופטת השלום שרון לארי בבלי ולנזוף בה נזיפה חמורה שנרשמה בתיקה האישי.
תלונה נוספת שנמצאה מוצדקת הייתה בעקבות התבטאות כלפי עו"ד בדיון בבקשה להארכת מעצר של חשוד, אשר בעת הדיון היה מאושפז בבית חולים. המתלונן, ששימש כתורן מעצרים מטעם הסנגוריה הציבורית, הסביר כי אינו יכול לייצג את החשוד במקרה כזה מבלי לשוחח עימו קודם לכן. השופטת כעסה וצעקה עליו שלא ייתכן שהיא תמתין עד שהוא ייסע לבית החולים וישוב בשעה מאוחרת בערב, והוסיפה: "סע ל... בית חולים ב... אולי ניפטר ממך סוף סוף". השופטת לא הכחישה את דבריה והתנצלה. הנציב קבע כי דברי השופטת היו בלתי ראויים ומיותרים על פי כל קנה מידה. "על שופט מוטלת החובה לשמור על קור רוח, ריסון ואיפוק", ציין הנציב.
תלונה הוגשה בגין הפעלת לחץ על צדדים להידבר ביניהם או להגיע להסדר ואיום בהטלת הוצאות. שופט מחוזי שדן בעתירה מנהלית על מקרקעין הרים את קולו בטון תוקפני, והבהיר במשך דקות כי אם העותרת לא תמשוך את העתירה הוא יפסוק לחובתה הוצאות בסך 100 אלף שקל. המתלונן הודיע לשופט שהעותרת מבקשת לאפשר לה כמה ימים כדי לשקול את ההצעה. בתגובה להודעה זו, הגיב השופט "בטון ובסגנון מאיים": "היום אני אתן פסק דין!! היום!! ואחייב את הלקוח שלך בהוצאות". כתוצאה מהאיום, העותרת ביקשה למשוך את העתירה.
6 צפייה בגלריה
שופטת אמרה לעו"ד: "אולי ניפטר ממך סוף סוף". אולם דיונים בבית המשפט המחוזי בירושלים
(צילום: עמית שאבי)
בתגובתו, הבהיר השופט כי אין כל איום באמירה, ובכלל מדובר "במחמאה" על שיקול דעתו המקצועי של המתלונן, "וחבל שלא כך התקבלו הדברים". בהחלטתו ציין הנציב כי אין חולק על כך כי מתפקידו של בית המשפט לשקף לצדדים את הסיכויים והסיכונים לכל אחד מהם אם יתנהל התיק עד תומו, לרבות האפשרות של נשיאה בהוצאות שיוטלו על הצד המפסיד. עם זאת, על בית המשפט להבהיר לצדדים, כי מדובר בעמדה לא סופית, שהרי התיק טרם נשמע לגופו. באשר ל"איום" בהוצאות כספיות, קבעה הנציבות בכמה החלטות, "כי ניתן ליידע בעל דין שעלולים להיפסק נגדו הוצאות, ואולם אם בית המשפט נוקב בסכום ההוצאות הגבוה שיושת עליו באם לא יקבל את הצעת בית המשפט, הרי שלא ניתן להתעלם מן החשש כי האיום בהטלת ההוצאות יצר לחץ בלתי ראוי על בעל הדין, שלא הותיר בידו ברירה, אלא להסכים להצעת בית המשפט".
תלונה אחרת הוגשה לאחר שתביעה בסדר דין מהיר הסתיימה בפסק דין כ-16 חודשים לאחר שהוגש אחרון הסיכומים. הנציב העיר לשופט השלום שגם התמשכות החקירה ואילוצי יומנו של בית המשפט אינם מספקים והיה עליו לעדכן בכך את הצדדים ולא להותיר אותם באפלה. "לא ייפלא, אפוא, שהמתלונן חש עוגמת נפש וזלזול מצד בית המשפט", ציין הנציב.
מתלונן נוסף טען שבחקירת מומחה בבית המשפט, הזהירה אותו שופטת שלום כי על כל שאלה "לא רלוונטית" היא תקנוס אותו ב-5,000 שקל. לדבריו, הוא התכונן לחקירה במשך חודש, ולאור אזהרת השופטת היה עליו לבחור אילו מבין השאלות לשאול כדי שלא להסתכן בתשלום קנס גבוה. בהחלטתו ציין הנציב, כי מתפקידו של בית המשפט לנהל ולקדם את הדיונים שבפניו באופן יעיל וענייני. בית המשפט אף רשאי, במקרה הצורך, להורות על הטלת הוצאות על מי שמבזבז את זמנו לריק. עם זאת, מצא הנציב טעם לפגם בהחלטתה של השופטת, שניתנה בשלב מוקדם של החקירה, וספק אם היה מקום לסוג מעין זה של "איום" מצידה של השופטת.
חרם על מתלוננת וניגוד עניינים בבתי הדין הרבניים
תלונה הוגשה נגד הרב הראשי לישראל יצחק יוסף, המשמש דיין בבית הדין הרבני הגדול, בעקבות דבריו נגד עולי ברית המועצות לשעבר שאינם יהודים, אותם כינה "קומוניסטים" ו"שונאי דת". הנציב קבע שהאמירות המיוחסות לדיין הן בניגוד לכללי אתיקה לדיינים, הקובע, כי "דיין ימנע מלהביע בפומבי דעה בעניין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית". אין זו הפעם הראשונה שבה התבטא יוסף בצורה שאינה הולמת דיין בבית הדין הרבני, אולם, כל אימת שמועלית תלונה על התבטאות חריגה, ממהר הדיין להדגיש כי ההתבטאות נאמרה בכובעו כרב ראשי לישראל, ולא כדיין בבית הדין הרבני.
הנציב קבע כי לאור העובדה שמדובר בתלונות חוזרות באותו נושא, כאשר הדיין אינו מפנים את הכשלים שנפלו בהתנהלותו, לא ניתן להסתפק בקביעה כי מדובר בתלונה מוצדקת והמליץ בפני השר לענייני דתות להעמיד את הדיין לדין משמעתי בגין התבטאויותיו החוזרות ונשנות בנושאים בעלי נופך וגוון פוליטי, אשר נמצאים בלבה של מחלוקת ציבורית.
במקרה אחר המליץ הנציב על הפסקת כהונה לאלתר של דיין אשר פעל בניגוד עניינים חמור. הדיין המשמש עורך ובודק בחינות הסמכה לדיינות "היה שותף, לכאורה, לעריכת בחינה לדיינות שאליה ניגש בנו והוא גם שבדק, לכאורה, את מחברת הבחינה של בנו לצד בודק נוסף". הנציב הביע את תמיהתו, כיצד הדיין, כאשר שלח את תגובתו הראשונה לתלונה, טען כי כלל לא ידע שבנו נרשם למבחן, או שהוא אמור להיבחן, כאשר כבר כמה שבועות קודם לכן, נודע לו על קיומה של התמונה שבה הוא צולם משוחח עם בנו בהפסקה במהלך הבחינות.
הדבר חמור שבעתיים, כאשר הדיין מסר, כי לאחר שנודע לו שבנו אכן השתתף במבחן אותו בדק, הוא התלבט האם להודיע לרבנות על דבר העובדה שהוא בדק את מחברת המבחן של בנו, ובסופו של דבר, החליט שלא להודיע על כך לאיש, ובפועל הסתיר מהרבנות את העובדה שהוא בדק את מחברת המבחן של בנו. "הדבר מטיל צל כבד על כושרו של הדיין לכהן בתפקידו, ועל שיקוליו בעת שהוא מצוי בניגוד עניינים כה חריף", קבע הנציב.
מתלוננת נוספת טענה כי כאשר ביקשה להציג בפני בית הדין הרבני את תוצאות דו"ח חוקר כלכלי שבחן את הכנסותיו של הבעל, בחר בית הדין להתעכב על "אמרה פשוטה" שצוטטה בדו"ח, והחליט כי כל בקשותיה של המתלוננת לא ייענו בטרם תתנצל על דבריה בשיחה פרטית ולפיהם, הבעל מכיר את כל דייני בית הדין "והוא משלם כספים לכן הדיינים נמצאים בצד שלו".
הנציב קבע שמכיוון שמדובר בשיחה פרטית שקיימה המתלוננת עם חברתה, נראה כי תגובת בית הדין הייתה מוגזמת וחריפה ביותר. "בית הדין לא נהג בדרך זאת, אלא שבמשך חודשים רבים הוא התעלם מבקשות המתלוננת ונתן כמה החלטות שמשמעותן המעשית היא הטלת 'חרם' על המתלוננת, דבר שאינו ראוי בפני עצמו", כתב הנציב.
