עשרת חודשי הלחימה הארוכים מייצרים "כלכלת חימושים" לצה"ל: על-רקע המשך המלחמה, מזהים בצבא בשבועות האחרונים ביקורת גוברת על הוצאות הלחימה השוטפות מצד גורמי האוצר, בניגוד למדיניות הצ'ק הפתוח שהייתה נהוגה בחודשים הראשונים של הקרבות.
תרומות שניתנו לחיילים במלחמה
(צילום: יואב זיתון )
בצבא אומרים כי האוצר לא מגביל את בקשות הרכש השוטף של הצבא למשימותיו היומיות בכל הגזרות, אך כן בוחן יותר בקשות ומגביר את הפיקוח מצד החשב הכללי. בצה"ל ציינו: "אנחנו פועלים לפי תקציב 2024 כעת כשהמצב בסדר יחסית, הבעיה עלולה להגיע בשנה הבאה בהיעדר תקציב מדינה לשנת 2025, אם אכן יהיה משבר שכזה. כרגע הקושי לא בא לידי ביטוי בהתנגדות של האוצר אלא בקשיים אובייקטיבים לצאת לרכש מול התעשיות. יש יותר סימני שאלה ולוקח יותר זמן לספקים לממש הזמנות של חלפים ואמצעי לחימה".
ל-ynet נודע עוד בעניין זה כי הזעם בקרב לוחמים ומפקדים במילואים מגיע גם לחטיבות שפעילות כעת בלחימה, אחרי הפרסום כאן בסוף השבוע שעבר על פקודת התרומות החדשה של זרוע היבשה, שלפיו כל האמצעים שנתרמו ליחידות הלוחמות ימופו ו"יחוילו", ואלו שלא יאושרו ייאסרו בשימוש.
כך למשל, בימים האחרונים שלחו רס"פי חטיבת המילואים אלכסנדרוני, שפעלה בשבועות האחרונים בפרוזדור הביתור נצרים שבצפון רצועת עזה, מכתב למפקד זרוע היבשה אלוף תמיר ידעי, לנוכח כוונתו להעניש בחוסר אספקת ציוד יחידות שלא ישתפו פעולה עם המהלך.
"החיילים שלנו הם חוד החנית של מדינת ישראל, שעזבו משפחות, עסקים, לימודים ושגרה - ולכן הם ראויים להיות בעדיפות ראשונה במדינה", ציינו הרס"פים. "ברמת הגדוד המענה מצוין והבעיה היא מה שחסר ולא מגיע מצה"ל הגדול – כי בסופו של דבר האמצעים לא מגיעים לחייל בקצה ולפלוגות. הביקורת הזו לא מגיעה מימיה הראשונים של המלחמה אלא כבר בחלוף יותר מ-150 ימים. המחסור בציוד גורם לנו לאסוף תרומות, וזה מצב מביש שגוזל זמן יקר מהתעסקות במשימה המבצעית. זה מחסור שגורם גם לנשירה נוספת ולירידה באחוז האנשים שמגיעים למילואים".
במכתב פורטו ספציפית גם החוסרים שעדיין מורגשים בגדודי החטיבה שנחשבת לאיכותית ומתועדפת מחטיבות המילואים של צה"ל בשל ייעודה האופרטיבי העיקרי – ללבנון: מאמצעי תצפית, ראייה ורחפנים, דרך אמצעי חבלה, איזולירבנדים, כפפות לחימה, קסדות טקטיות, פנסי ראש, תיקי לחימה תקינים, כוונות אופטיות לנשקים, אפס תשתיות ראייה למחיה ורכבים לוגיסטיים מיושנים ומקרטעים.
במכתב נאמר: "כל הפסקה ופגיעה במערך התרומות יפגעו באופן ישיר במבצעיות של הלוחמים ובכך השחיקה שלנו תגדל. הציוד הזה צריך להגיע מצה"ל ולא מתרומות, אולם כל עוד הצבא לא מספק את התרומות אז אין לעצור אותן".
בצבא, ללא קשר לסוגיית התרומות, כן נכנסים לעובי הקורה בתופעת בזבוז ימי המילואים שיצאה משליטה. אחד הקשיים בתכנון משאב ימי המילואים שעולה מיליארדי שקלים מ-7 באוקטובר נוגע לאימפולסיביות ההחלטות של בכירי הדרג המדיני והצבאי, כמו העיכוב בחודשים של הפעולה ברפיח בשל הלחץ האמריקני.
בנוסף, הירידה באחוזי ההתייצבות לסבבי המילואים השניים והשלישיים אחרי 150 ו-200 הימים בתחילת המלחמה אילצה מפקדים לעשות "מסחרה" ולהתחנן לחיילים להגיע ולו לשבוע-שבוע, לעיתים בניגוד לפקודות. בעקבות כך החל לפעול מנגנון פיקוח מטכ"לי על יחידות המילואים שיעניש או יתגמל יחידות בהתאם לניהול הקצאות ימי המילואים שיקבלו. "מי שיחרוג יקבל קנס, הגענו למצב שימי מילואים נמכרים ומוחלפים (גם כדי להגיע לצבירת תקופה לטובת המענקים, י"ז) ולכן יש יותר פיקוח וניהול על התופעה".
פתרון נוסף שהציעו בצה"ל וכבר מצליח בהיקף של אלפי משרתים: החתמת אנשי מילואים לתקופה קבועה וקצרה של חודשים אחדים עד שנה, באופן שמוזיל מאוד את עלויות השכר של המשרת, ועדיין מתגמלו בצורה נשלטת ולאור תקנים רבים שלא אוישו.
