בחודש הבא הייתה אמורה סמ"ר עמר שרה בנג'ו (20) ז"ל לסיים את שירותה הסדיר בצה"ל. בנג'ו, ממושב גיאה שבמועצה האזורית חוף אשקלון, שירתה כבקרית איסוף יבשתי בגדוד 869 בעוצבת הגליל. אתמול סמוך לשעה 9:00 בבוקר החרידו אזעקות את אזור צפת, ואת בסיס פיקוד הצפון שבו שירתה. שמונה רקטות ירה חיזבאללה, ואחת מהן נפלה בתוך הבסיס. התוצאה הייתה קטלנית: בנג'ו שהייתה במהלך ריצה למרחב מוגן נהרגה ושמונה חיילים נפצעו, אחד מהם באורח קשה.
בנג'ו ז"ל התגוררה סמוך לביתה של סמלת יעל לייבושור (20) ז"ל, ששירתה גם היא כבקרית איסוף יבשתי, אך בגדוד 414 שבחיל הגנת הגבולות. ב־7 באוקטובר היא נפלה במתקפת המחבלים על מוצב נחל עוז.
במושב גיאה הצטמררו אתמול למראה תמונת המחזור של "גן חצב" משנת תשס"ט, שבה מופיעות זו לצד זו תמונותיהן של בנג'ו ושל לייבושור, ששירתו שתיהן כתצפיתניות. בגיל בית הספר נפרדו השתיים. לייבושור סיימה את לימודיה בתיכון כפר סילבר, ואילו בנג'ו למדה בתיכון שיקמה שבקיבוץ יד מרדכי.
"עמר סיימה ללמוד אצלנו בקיץ 2021, והייתה תלמידה מבריקה, שקטה, צנועה, מלאה בטוב, חוקרת וסקרנית", סיפרה אתמול בכאב דגנית קרני־בכר, שהייתה המחנכת של בנג'ו בתיכון. "היא לא ויתרה על החלומות שלה ודאגה ללכת בדרכה ולהגשים אותם. היו לה תוכניות גדולות".
על אף שבנג'ו הייתה עתידה להשתחרר בחודש הבא, לדברי קרני־בכר היא התכוונה להמשיך במילואים בגלל המלחמה. "אחר כך היא רצתה לטייל ואז ללמוד הנדסה אזרחית", סיפרה. "ילדה מבריקה, בעיקר בפיזיקה ובמתמטיקה. היה לה לב ענק, עולם ומלואו".
קרני־בכר הוסיפה בכאב שבית הספר שבו היא מלמדת איבד שלושה תלמידים נוספים בטבח ב־7 באוקטובר - טל קרן, אור תעסה ונדב טייב ז"ל.
בנג'ו הובאה למנוחות אמש במושב גיאה. אימה, הדס זיו בנג'ו, שיתפה את מודעת האבל ואמרה: "אני לא מאמינה שהדפיקה בדלת הגיעה גם אליי". עליזה, סבתה של בנג'ו, ספדה לה: "עמר שלי, נכדתי האהובה. הלב נשבר ומתקשה להמשיך לפעום".
גילי לייבושור, אימה של יעל, כתבה בפייסבוק: "הלם ואלם. יעלי, אני לא יודעת איך זה עובד אצל אלה שכבר לא פה, אז מספרת לך בצער ובכאב גדול שעמר נקברה לידך. מושב שלם נמצא בהלם. הלם על זה שהוא שוב איבד ילדה. כמה אהבנו להיות מושב שאף אחד לא מכיר. כמה קיווינו שתישארי שם לבד, שיפתחו בית עלמין צבאי כי את נהרגת ושבזה הכול יסתיים.
"ועכשיו עמר שעזרה לחיילות להגיע למרחב מוגן נהרגה, עמר שהייתה אמורה להשתחרר עוד חודש לא תחזור להורים שלה יותר. ושוב המושב עומד בדממה עם דגלים לחלוק כבוד, וכולם מגיעים באישון לילה כדי ללוות את עמר. ושוב עובר ברחוב הראשי של המושב אוטו עם ארון וילדה בפנים. אי אפשר לעמוד בזה. שתי ילדות בנות 20 שגרו באותו רחוב גרות לעולמי עולמים 'ברחוב' חדש שנפתח בבית העלמין - רחוב העצב, הכאב והגעגוע. הלם ואלם - אני עומדת אילמת מול הסיטואציה, באמת-באמת שהפעם אין לי מילים".
