זיקוקים בכפר דורא אחרי ההודעה על שחרור אבו הוואש
לפני כמה שנים הכניסה ישראל למעצר מנהלי בחור פלסטיני בעל מאפייה מהכפר עראבה ליד ג'נין. אותו אופה היה מוכר באותה עת בכפרו בלבד ורק בזכות הפיתות שלו וחיבתו לארגון הג'יהאד האיסלאמי. אלא שאז התברר שהפלסטיני הזה ניחן ביכולת נדירה נוספת מלבד עבודה עם בצק, והיא סיבולת וכוח רצון מרשימים, והוא פתח בשביתת רעב במחאה על מעצרו שנמשכה למעלה מחודשיים.
האופה הפלסטיני היה אז מחלוצי השיטה ונחשב באותם ימים לשיאן שובתי הרעב, ולפיכך היא עוררה עניין בינלאומי רב. הלחץ עשה את שלו ולבסוף ישראל חתמה איתו על הסכם ולפיו צו המעצר המנהלי שלו לא יחודש, והוא בתמורה הפסיק את שביתת הרעב ושוחרר כגיבור שבועות ספורים אחר כך. שמו של האופה הפלסטיני הוא חאדר עדנאן ומאז הוא הגיע לדרגת סלב. היום תתקשו למצוא פלסטיני שלא יידע מי זה חאדר עדנאן.
שביתת הרעב של עדנאן הייתה יריית הפתיחה לגל שביתות רעב של עצירים מנהליים פלסטינים שהבינו כיצד עובדת השיטה. סאמר עיסאווי, ת'אא'ר חלאחלה, מקדאד קוואסמה, מאהר אל-אחרס וקאיד אל-פספוס הם רק שמות מדגמיים ברשימה הזאת. כולם שוחררו אחרי שהוסכם שיפסיקו את שביתת הרעב שלהם וצו המעצר נגדם לא יחודש.
שביתת הרעב של הישאם אבו הוואש שהסתיימה אתמול, הייתה הדבר הכי טוב שקרה לג'יהאד האיסלאמי בתקופה האחרונה. יחסי העוינות בינו ובין חמאס התגברו באחרונה והכביסה המלוכלכת הוצאה מהארון, בעיקר סביב ביקורת פומבית של מנהיג הג'יהאד האיסלאמי זיאד נחאלה על התנהלות חמאס בימים שאחרי מבצע שומר החומות, על ההסכמה שלו להגדלת מספר העובדים מרצועת עזה בישראל ועל ריסון בכוח שנכפה על פעיליו אחרי ירי רקטות לעבר ישראל בחודש ספטמבר.
נחאלה הצליח לגרור את חמאס לאיומי הסלמה צבאית מול ישראל בשבוע האחרון, ובמקביל זכה בתמיכה ציבורית ענפה בעזה ובגדה בעצרות המוניות שארגן והוביל לטובת אבו הוואש. המניות של הג'יהאד האיסלאמי נסקו בשבוע האחרון.
הג'יהאד האיסלאמי וחמאס הכניסו את ישראל לפינה בעייתית מאוד סביב שביתת הרעב של אבו הוואש. בימים האחרונים היה ברור לכל שיש שני תסריטים לסיום הפרשה: או שאבו הוואש ימות בבית החולים בישראל ומותו יוביל בסבירות כמעט ודאית לסבב צבאי אלים ברצועת עזה, או שהוא ישוחרר ותופי ההסלמה יפסיקו להלום.
ישראל בחרה באפשרות השנייה שאולי הרחיקה בטווח הקצר הסלמה צבאית בעזה, אך בטווח הרחוק יותר היא הבהירה לארגוני הטרור ברצועה כי יש בידיהם את היכולת לכופף אותה באמצעות איומים בעימות.
עימות ליד החדר שבו אושפז אבו הוואש
(צילום: ניצן דרור)
במערכת הביטחון יש מי שמביעים אי נוחות מהבחירה באפשרות הקלה יותר. בראייתם, יממה או שתיים של ימי קרב הם בגדר הרע במיעוטו, כאשר עושים שקלול אסטרטגי של כל סוגיית שביתות הרעב והטריק החדש בדמות איומים בהסלמה שמגיעים בעקבותיהם.
ומכאן שתי תהיות: אם בישראל ידעו שבסוף יעדיפו הגעה להסכם על פני הסלמה - אז מדוע להמתין עד לנקודת הרתיחה ולא לסגור את הפרשה הזאת קודם לכן, לפני שהיא צוברת תאוצה? ואם שובת הרעב הבא הוא רק עניין של זמן - אז אולי הגיעה העת לבחון את כל שיטת המעצרים המנהליים.
