במועצה האזורית חבל אילות קלטו יותר מ-3,500 מפונים מהדרום ומהצפון, ולפני כמה חודשים נקלטו במועצה 450 מפונים מניר יצחק. לצד ההתגייסות של התושבים לארח את המפונים, הם חוששים שהפיגוע המשמעותי הבא עלול לבוא מהגבול עם ירדן.
השבוע שלח ראש המועצה ד"ר חנן גינת מכתב ליו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין, שבו התריע כי יש להיערך לאורך הגבול לנוכח ה"איום המתגבר", לדבריו. "אנו חוששים שהקונספציה של 'גבול שלום' היא שגויה, וכי מהגבול הפרוץ הזה עלול להתרגש עלינו הפיגוע המשמעותי הבא", כתב גינת.
"אנחנו נמצאים על 100 ק"מ גבול משותף ויש חשש", אמר גינת ל-ynet. "יש שלום עם ירדן. אבל בתוך המורכבות של המזרח התיכון יש פה שאלה גדולה. חייבים לבנות מכשול בגבול עם ירדן ולהקים אמצעים טכנולוגיים מתקדמים. יש לנו הגבול הזה חלש מדי וארוך מאוד. מרחק ק"מ וחצי מהגבול יש לנו בית ספר. ביקשנו מהצבא לגייס תושבים שיהיו בכיתת הכוננות, עם אמצעי מיגון מספיק חזקים. היום זה בטיפול הצבא".
בערבה התיכונה קלטו כ-3,000 מפונים מהעוטף ומהצפון. אורי לב, תושב צופר וקב"ט המועצה האזורית ערבה תיכונה, ציין: "יש יותר תשומת לב של הצבא וגורמי מודיעין לגבול, אבל אין שינוי משמעותי. אנחנו די סומכים על הצבא, למרות מה שהיה ב-7 באוקטובר. המסרים שאנחנו מקבלים הם שיש דברים שלא נראים בעין. הצבא מסתכל מזרחה. מהיום הראשון של המלחמה התושבים הביעו חששות. בתקופת הרמדאן הגברנו כוננות. החשש הקטן תמיד מנקר, אבל אנחנו רגילים לחיות איתו".
2 צפייה בגלריה
"בכוחות דלים, מחכים לאפודים קרמיים". אלירן בן זינו, קב"ט מוסדות החינוך בחבל אילות, ויוסי אהרוני, רבש"ץ קיבוץ גרופית
טרם המלחמה, פריסת הכוחות באזור ותפיסת ההגנה ביישובים הייתה בהתאם להערכת מצב, שכן מדובר בגבול של שלום. עם תחילת המלחמה, תוגבר מרחב המועצה בכוחות רבים, לצד כיתות הכוננות שגויסו כדי לתת מענה ביטחוני במרחב. בינתיים, הכוחות דוללו ועברו לגזרות אחרות. "בפועל, נשארנו כמעט לבדנו", אמר גינת. "בגבול ירדן יש הברחות גדולות של אמצעי לחימה. הייתה אחת שסוכלה לפני כחודשיים, אבל יש הברחות שלא מסוכלות".
יוסי אהרוני, רבש"ץ קיבוץ גרופית, סיפר: "אנחנו נמצאים ק"מ וחצי מהגבול ואין שום אמצעי מעכב. אין גדר. כלום. הגבול הזה הוא אומנם גבול שלום, אבל הוא פרוץ. ראינו שינוי משמעותי אחרי 7 באוקטובר, אבל הגדודים, שיושבים בפארן, הם מרחק שעה וחצי מאיתנו. אחרי 7 באוקטובר גם הצבא הירדני נערך מהצד שלו בממדים שלא הכרנו, הן בהיקף החיילים והן בתנועת רחפנים, זה לא היה ככה לפני".
הוא סיכם: "אנחנו עדיין בכוחות דלים ומחכים לאפודים קרמיים. אנחנו מכבדים את העובדה שצריך לתת קודם לצפון ולדרום, אבל מקווים שזה יגיע גם אלינו. יש בעיה של כוח צבאי רציני באזור. אם יקרה פה משהו - אנחנו לבד. לכן יש חשיבות גדולה לכיתות הכוננות. בעוטף היו גדר, צבא, טנקים. פה... אין".
