בנאום ערב יום הזיכרון שלו השווה הרמטכ"ל אביב כוכבי את חללי מערכות ישראל לעקידת יצחק. זה היה עוד אחד מאותם פעלולים רטוריים מלאי קיטש, שלפיהם הנופלים והנופלות הקריבו את עצמם כמו אברהם שהתכוון להעלות את בנו לעולה על המזבח. הנרטיב כולו, כאילו שניסיון דתי דומה להגנה על המולדת וזהו המחיר שמשפחות נדרשות ועוד יידרשו לשלם, דורש דיון נוקב בפני עצמו. אבל רגע לפני שכוכבי מסיים את הקדנציה, צריך גם לדבר על הפער בין האתוס (והפאתוס, הו הפאתוס) לבין המציאות.
בסוף השבוע התראיינו למוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" אורית אהרון ודבי אלחרר, האימהות של רב-סרן אופק אהרון ורב-סרן איתמר אלחרר, קציני סיירת אגוז שנהרגו מאש חברם, סגן נ'. שתיהן תקפו בחריפות את הטיפול של הצבא בטרגדיה. יש להן גם טענות נגד הבדיקה שהוביל אלוף (מיל') נעם תיבון, שהן כמובן לגיטימיות. אבל עם כל הצער והכאב, צריך לומר ביושר: אם יש סיבה להתעודד ממשהו בסיפור הזה, זו הבדיקה נטולת המורא ומשוא הפנים שערך תיבון, בהתאם לגבולות הגזרה המצומצמים שהוכתבו לו. פניו העגומות והמיוסרות בעת הצגת התחקיר סיפרו את מה שגזר על עצמו לא להגיד.
לא ניתן לומר את אותם דברים על התחקיר הצבאי. תחקיר עיתון "הארץ", שפורסם אף הוא בסוף השבוע, מעלה שאלות קשות בפרשה נגד הצבא, מפקד יחידת "אגוז" והתרבות ביחידות המובחרות. אף שהכתבה מצביעה על ליקויים שונים מאלה שעליהן דיברו אהרון ואלחרר, שני המסמכים מהדהדים את אותו מסר, ואין דרך יפה לנסח אותו: בצה"ל של כוכבי השתרש לכאורה אקו-סיסטם של ריקבון; שרשרת שהחוליות שלה הן משמעת לקויה, התנהלות פראית, תקלות שגבו חיי אדם, תחקירים בעייתיים, חשד לשיבושים, מסקנות חלביות והשארת רבים מהאחראים בדרג הבכיר בתפקידי מפתח. לפעמים אפילו מקדמים אותם.
אבל לכוכבי יש תירוץ רב-פעמי, והוא ניסח אותו לאחרונה בזירה המתאימה: טקס סיום קורס קצינים בבה"ד 1, הזירה החינוכית החשובה ביותר בצה"ל. "לא ניתן מקום לפופולריות של עריפת ראשים", אמר, "חברה שלא תגבה את חייליה ומפקדיה גם כשטעו, תגלה שאין מי שיילחם עבורה".
עינב שיףצילום: נמרוד סונדרס אז הנה, רשימת ה"טועים" שכוכבי נלחם עבורם: בשביל המח"ט והמג"ד מהמחדל שהוביל למותו המיותר של אביתר יוספי בנחל חילזון; בשביל מפקד מגלן, שקודם להיות מח"ט שומרון (וגידר את עצמו כחביב המתנחלים) למרות תחקיר מביך על הפציעה הקשה של עילי חיות; בשביל מפקד דובדבן בזמן ששחר סטרוג נהרג מירי חברו בגלל משחק בנשק; ובשביל מפקד אגוז, שכבר הציע ללכת (ואין מה להתלהב, הממצאים לא הותירו לו ממש ברירה), אבל כוכבי נמנע מהחלטה אמיצה בעניינו, בדיוק כמו שהוחלט לא לעסוק בנורמות הפגומות שהתקבעו ביחידות המובחרות. לפי כמה פרסומים, מה שהולך שם יותר מזכיר מיליציות ופלנגות ולא צבא של מדינה.
אגב נורמות, בצה"ל נפנפו לאחרונה בהוספת ערך ה"ממלכתיות" למסמך "רוח צה"ל". הרי מן המפורסמות היא שכל אזרחי ישראל איבדו שינה בלילות עד שתושלם החתיכה החסרה בפאזל. אבל גם זה מסמל את כהונתו של "הרמטכ"ל הפילוסוף". בניכוי הנאומים הנמלצים וכל מיני אירועי יח"צ יומרניים, רואים מהי המורשת המוסרית של כוכבי: דיבורים כמו חול ויותר מדי מעשים שאי אפשר לסבול.
- עינב שיף הוא עיתונאי "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
