את עיקרי הכרעת הדין של רומן זדורוב לא קראתי לבדי. איתי היה עמוס ברנס ז"ל שהקשיב ובכה. עמוס, שהלך לעולמו ב-2011 רמוס ושבור לב, כל כך קיווה להיות האחרון שיורשע במשפט בשל עיוותי דין של המשטרה והפרקליטות. תמיד חזר ואמר שהוא מתפלל שיורשי חוקריו ותובעיו למדו לקח וייזהרו יותר. הכרעת הדין מיום חמישי מלמדת שתקוותו נכזבה.
אין הכוונה לעצם הרשעת חפים מפשע. אסור לשכוח שמדובר במערכת של אנשים בשר ודם שמטבעם מועדים לטעות, במיוחד בנושאים סבוכים ומורכבים כאלה. כוונתי למקרים שבהם הספק זועק, אבל המשטרה והפרקליטות מסרבות להישמע לו. אם מטעמי הינעלות על קונספציה שגויה, אם מטעמי אגו אישי ואם משיקולי "טובת המערכת" (אסור להודות בטעות שמא זו תשמש כלי לניגוח המערכת שנמצאת תחת מתקפה גם כך). במילים ברורות יותר, למרות העיקרון הבסיסי של הרשעה בפלילים רק מעבר לספק סביר, נקריב את העמוס ברנסים ואת הרומן זדורובים כדי לא לתת לאויבי המערכת נשק.
את זה אפשר וחובה למגר. בין אם על ידי הקמת יחידות חפות בפרקליטות, בין אם באמצעות הפקת לקחים סדורה בעקבות פסקי דין שהתגלו בהם כשלי חקירה (כפי שהציע מבקר המדינה ב-2011 והצעתו התקבלה בבוז על ידי צמרת התביעה שלעולם אינה טועה "אף שהיא תמיד פתוחה לביקורת בונה") ובין אם באמצעים רבים אחרים (לרבות הטלת אחריות אישית במקרים חריגים).
הכרעת הרוב במשפט החוזר של זדורוב מחייבת זאת, שכן היא מחזירה את הספק הסביר לחזית ארון הקודש של הפרקליטות, אחרי שהעלה אבק במדף אחורי. השופטים קבעו שאף שיש הרבה מאוד ראיות שמרשיעות את זדורוב, הרי שמשקם ספק הוא זכאי, גם אם הספק עצמו אינו נטול ספקות. הם הזכירו לפרקליטות שהרשעת חף מפשע נוראה הרבה יותר מזיכוי העבריין האמיתי.
ממש כמו אצל עמוס ברנס, הספק נכח בפרשת זדורוב מהרגע הראשון שהתיק עבר מהמשטרה לפרקליטות. הרבה לפני הלחץ הציבורי (שהתבסס על הרבה שקרים ובדותות), הרבה לפני סדרת הטלוויזיה המניפולטיבית שעסקה בנושא, הרבה לפני מעשה הנבלה שעשו יוצרי הסדרה ופרקליטו של זדורוב בהושטת האצבע המאשימה כלפי מתמודדת נפש מוחלשת מהפריפריה. כל התובעים והשופטים שדנו בפרשה הכירו בקשיים הראייתיים שבה, ובכל זאת הרשיעו, כי לדידם זה היה ספק "סתם" שלא מגיע כדי "ספק סביר". הם טעו כי שכחו את הבסיס: כשיש ספק – אין ספק.
פרופ' יובל אלבשןצילום: יואב דודקביץ'דעת המיעוט בהכרעה עשויה לתמרץ את הפרקליטות לערער עליה. נכון שפרקליט המדינה הנוכחי רחוק מאוד מיהירות קודמו והרבה יותר מקצועי ממנו בתחום הפלילי, אך "שיקולי המערכת" עלולים להכריע גם אותו. צריך לקוות שלמרות זאת הוא לא ימשיך את העוול לזדורוב הזכאי. מספיק שופטים סברו אחרת וגם אם הם צודקים רק במקצת דבריהם, הספק הסביר קם וחובה לכבדו.
מהיכרות עם ברנס, אני יכול לספר לעמית אייסמן כמה הוא נאכל מבפנים בשל כך שעלילת הדם נגדו הסתיימה בזיכוי אילם שעה שהתביעה הודיעה שהיא לא מעוניינת לנהל את המשפט וחזרה בה מכתב האישום במשפט החוזר. מבחינתו, אות הקין נותר על מצחו ושום פיצוי כספי לא מחק את זה. זה היה לא אנושי, לא מקצועי ולא הוגן. נקווה שהפעם זה לא יקרה והזיכוי של זדורוב יישאר על כנו. גם במובן האנושי הפשוט הזה חשוב לשוב ולהזכיר: אם יש ספק - ואפילו הוא עצמו אינו נטול ספקות - אין ספק.
- יובל אלבשן הוא פרופ' למשפטים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
