המהפכה המשפטית עוד לא חוללה שינוי במשטר שלנו אבל לפחות בסקרים, גלי ההדף שלה מתחילים מהפכה פוליטית. על חולשתו המנהיגותית של בנימין נתניהו דובר בהרחבה והוא נראה יותר כפליט מאירוע אסון מאשר כמי שמסוגל לחלץ אותנו ממנו. בליכוד עדיין לא נפתחה מלחמת ירושה וראשיו מצטופפים באימה סביב הקברניט על סיפון הטיטניק השטה במהירות לעבר קרחון ענק. לא נראה שיש שם מישהו שיכול להחליף אותו. התמורה חלה, במפתיע, דווקא באופוזיציה שמנהיגיה כבר הוספדו כמי שלא מסוגלים לייצר ראש ממשלה חליפי.
המחאה כנגד הצעות החוק הדרקוניות של גוש הימין זוכה להשתתפות המונים, אבל איש ממאות האלפים ברחובות לא נראה מחבק בהערצה את יאיר לפיד, בני גנץ ומרב מיכאלי. להיפך, ראשי המפגינים עשו כל מאמץ כדי לבדל את עצמם מן הפוליטיקאים ולא הזמינו אותם לנאום בעצרות המרכזיות. המסר היה ברור: אתם יכולים לגרום רק נזק למאבק הזה.
והנה, הפתעה. כמו בריצת מרתון שבה אחד מהמשתתפים משתרך בעקביות מאחור, ודווקא כשהצופים והמהמרים מתעלמים ממנו הוא פורץ לפתע קדימה. גנץ, שעל מותו הפוליטי כבר הוכרז פעמים רבות, הפך לפתע לגיבור-על שמדלג מעל כולם. הסקרים מלמדים שהוא לא חולף רק על פני לפיד, יריבו במחנה המרכז-שמאל, אלא גם מדביק את נתניהו שלא ראה את גבו של אף פוליטיקאי מאז 2009.
את נתוני הסקרים האחרונים קשה מאוד יהיה להגדיר כסטיית תקן סטטיסטית, מאחר שהם משרטטים מגמה. בתחילת החודש נשאלו משתתפים בסקר של "אולפן שישי" מי לדעתם מתאים להיות ראש ממשלה. במשך שנים רבות התשובה לכך עוררה עניין רק לגבי הממצא המתייחס למקום השני בהעדפת הציבור. והנה מהפכון: גנץ היה ראשון עם 38% כשנתניהו משתרך אחריו עם 31%. לפי סקר שפורסם השבוע בחדשות 13, המחנה הממלכתי הופכת למפלגה הגדולה ביותר עם 29 מנדטים, יש עתיד הופכת למפלגה השנייה בגודלה עם 21 מנדטים, בעוד הליכוד יורדת למקום השלישי עם 20 מנדטים בלבד.
נתון לא פחות מפתיע הוא הניצחון האישי של גנץ על לפיד בסקרים. יתרון מרשים של גנץ נרשם בתשובות לשאלה כיצד השניים מתפקדים כראשי האופוזיציה. 37% נתנו את הציון "טוב" ללפיד ו-54% הגדירו אותו כ"גרוע", בעוד שגנץ קיבל 54% "טוב" ו-37% "גרוע". זהו נתון מעניין משום שהאופוזיציה, מטבע תפקידה, עוסקת בדיבורים ולא במעשים, דבר שהיה תמיד הצד החזק יותר של לפיד.
אכן, לכל הנתונים לעיל יש להתייחס בספקנות מאחר שמדובר בסקרים, ועדיין, מה גורם לשינויים המפליגים האלה בדימויים של המנהיגים? כמובן שהסיבה המרכזית היא הדעיכה במיצובו הפוליטי של נתניהו, שמזמינה אחרים להיכנס לוואקום. נכון, אבל מדוע גנץ זוכה בקידום, בעוד שהמועמד הטבעי לכאורה להחליפו היה תמיד לפיד?
ייתכן שאנו עומדים בפתחו של עידן חדש לא רק בזהותם של פוליטיקאים, אלא גם בניפוץ דגם המנהיגות שיצר נתניהו. עיקר קסמו של לפיד בעיני בוחרי המרכז-שמאל הוא היותו מעין "ביבי חליפי" במחנה שלהם: כריזמטי, עובר מסך, יודע לנסח את משפטיו בשורות מחץ ותמיד שש אלי קרבות רטוריים. יש גם תכונות זהות של השניים שנתפשות כשליליות: הנטייה לזגזג בין עמדות בהתאם לצרכים הפוליטיים והיחס האינסטרומנטלי לאנשים לפי הצורך בהם. בימים אלה, מרגע שהדגם הזה הפך לטוטאל-לוס, גם לפיד איבד מקסמו.
ד"ר ברוך לשםבמקביל הוארו באור יקרות תכונותיו של גנץ, זה שהוגדר כהססן, רופס ובלתי רהוט. האלוף במילואים טל רוסו אמר עליו כשהצטרף לפוליטיקה: "המענטשיות שלו, העדינות, יש אנשים שרואים בזה חולשה. אני רואה בזה עוצמה". בתקופת העימותים בדעת הקהל וברחובות, לנוכח הניסיון לפגוע בדמוקרטיה הישראלית, נוצר חשש קשה וכן מקרע שעלול לפגוע במרקם העדין של החיבורים החברתיים שלנו עד לכדי אלימות. ובעת הזו, בציבור הישראלי מעדיפים מרפאים ולא פירומנים, הססנים ולא דורסניים, פשרנים ולא מנצחים.
גנץ בנה את עצמו במשך ארבע שנותיו בפוליטיקה כדמות ממלכתית ופטריוטיות שמסוגלת לחבר בין שמאל וימין, חילוניים ודתיים, מצג שיצר רושם שהמדובר בנער צופים נאיבי שלא מחובר למציאות הפוליטית. כיום מתברר אולי שזהו המצרך החיוני כיום לשיקומה של הפוליטיקה שלנו.
- ד"ר ברוך לשם הוא מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה ומחבר הספר: "נתניהו - בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
