הרפורמות המקיפות המתוכננות במערכת המשפט והיבטים נוספים בהסכמים הקואליציוניים, מציבים איום משמעותי על לכידותה של החברה הישראלית. חלקים משמעותיים בחברה הישראלית רואים מהלכים אלה כמסמנים שינוי משטרי לא לגיטימי, המאיים על חוסנה הדמוקרטי של ישראל. ואכן, ללא מערכת בריאה של בלמים ואיזונים בין הרשויות השונות, אנו עלולים למצוא את עצמנו בפני מדרון חלקלק שבסופו איבוד ממשי של ערכי הדמוקרטיה. לכך יש להוסיף את החשש מן הפילוג והקיטוב בחברה הישראלית ומתהליכים שעלולים להביא לפגיעה של ממש בחוסנה הלאומי וביציבותה של מדינת ישראל.
על רקע דברים אלה יש לברך על כך, שחלק גדול מציבור עורכי הדין ואנשי האקדמיה בישראל, לא "ישב על הגדר" אלא עשה מעשה וקרא לממשלה ולכנסת, להימנע משינוי חוקתי מהיר ללא שיח פרלמנטרי וציבורי משמעותי על הנושאים השנויים במחלוקת ועל השפעתם על הביטחון, על הכלכלה ועל החברה בישראל.
אולם כיצד יש להציל את הדמוקרטיה בישראל?
חלק מן המוחים סבורים שבשלב הנוכחי יש להסתפק בצעדי המחאה ואף להחריפם ואין מקום להדברות ולהצעת אלטרנטיבה. לדעת המוחים, כל הדברות והצעת פשרה תחתור תחת תקפה של המחאה וההתנגדות לצעדים הנוכחיים ותציג את הרפורמות המוצעות כלגיטימיות. דעתנו שונה. הפסוק בתהילים מלמד אותנו שאין די "בסוּר מֵרָע", יש צורך גם בַעֲשֵׂה טוֹב, ופעמים שיש תועלת בבּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
עמדתנו בזכות הדברות ופשרה מבוססת על שיקולים עניינים, ערכיים ומעשיים: ראשית, מנקודת המבט העניינית, הקריאה לתיקונים שונים במערכת המשפט והסדרת היחסים בין הערכאות אינה חדשה. חלק מן התיקונים המוצעים, במתכונת מצומצמת ומעודנת יותר, נתמכו בעבר ונתמכים גם היום על ידי חוקרי משפט מובילים. אף מנקודת מבט דמוקרטית הקריאה לתיקונים משקפת זרמי עומק בחברה הישראלית שקבלו ביטוי גם בתוצאות הבחירות. משום כך, כשם שלא ניתן להתעלם מן המחנה המתנגד לשינויים, כך גם לא הוגן להשתיק את הקולות המבקרים את המצב הקיים ולהגדיר כל שינוי כלא לגיטימי. לבסוף, מנקודת המבט המעשית, החיים הבוגרים לימדו אותנו שלפעמים אין לנו את הפריבילגיה לבחור בין טוב לרע. במצבי קיצון עלינו לבחור בין חלופה רעה לבין חלופה רעה יותר. אנו סבורים שזאת הסיטואציה שבה אנו נמצאים, ושהתעקשות של כל צד שלא להידבר או להידבר בתנאיו שלו, עלולה לגלוש למשבר חוקתי חסר תקדים, לאלימות, וחלילה אף למלחמת אחים.
משום כך, אנו מברכים על היוזמה והמנהיגות של נשיא המדינה, וסבורים שיש צורך בחלופה הכוללת את הנדבכים הבאים:
1. הקפאה של תהליכי החקיקה הקיימים ושל צעדי המחאה לזמן קצוב.
2. הקמת ועדה מקצועית, מגוונת שתמונה על ידי נשיא המדינה, שתציע שינויים ושיפורים להסדרים הקיימים, ברוח העקרונות שהציע הנשיא בנאומו, ועיקרי המלצותיה יעוגנו בחוקי יסוד שישוריינו בצורה ראויה ומידתית מפני שינויים שפוגעים בזכויות האדם הבסיסיות על-פי מגילת העצמאות. אנו נכונים לרתום את כישורינו וניסיוננו המקצועיים העיוניים והמעשיים לטובת וועדה כזו אם תוקם.
במישור הפוליטי, מפלגות המרכז יעניקו לנתניהו רשת ביטחון פוליטית למשך תקופת ההקפאה ויתחייבו לתמוך במסקנות הועדה המקצועית שיקים הנשיא אם יגובשו בהסכמה רחבה.
עו"ד אמיר חןצילום: אופיר אייב
פרופ' שחר ליפשיץצילום: רמי זרנגר3. יתרה מזו, על מנת לאפשר לרוב המתון בישראל לממש את המלצות הוועדה ולהפוך את המשבר להזדמנות, אנו סבורים שעל מפלגות המרכז להציע לא רק מהלך נקודתי בתחום היחסים בין הערכאות, אלא גם ליזום מהלך של כינון חוקה בהסכמה. ייתכן שלשם כך עליהם להסכים להצטרפות לממשלה לזמן קצוב, או להוות אלטרנטיבה לנתניהו לממשלה אחרת. אכן, אנו מודעים לכך, כי מפלגות המרכז והשמאל, החליטו לא להצטרף לממשלתו מתוך שיקולים ערכיים הידועים לכולנו. אבל שיקולים אלו, ערכיים ונכונים ככל שיהיו, אינם בעלי חשיבות ומשקל כמו הסכנה באבדן הצביון הדמוקרטי של המדינה, והנזקים החברתיים והכלכליים הנלווים לכך. זוהי שעת חירום לאומית, ומשום כך אנו קוראים לנקיטת צעדים לא שגרתיים. ייתכן שניתן להפוך את המשבר הקיים לרגע חוקתי מכונן, ולהזדמנות נדירה ליצירת חוקה בהסכמה רחבה.
עו"ד אמיר חן הוא השותף המנהל של פירמת עורכי הדין פישר (FBC).
פרופ' שחר ליפשיץ הוא ראש מרכז מנומדין, הפקולטה למשפטים בר אילן, ויועץ בכיר במחלקת העברות בין דוריות במשרד פישר (FBC).
