ראש הממשלה בנימין נתניהו נתן היום את האור הירוק לניסיון לפטר את היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה.
הקריאות של חלק משרי הליכוד לפטר את היועמ"שית הפכו מזמן למחזה נפוץ, אך היום (ראשון) דווח כי ראש הממשלה הגיב לדברים וטען שהיא "לעומתית". הוא אף ביקש משר המשפטים "למצוא פתרון", וזאת אגב חרף האיסור עליו לעסוק בתחומי מערכת המשפט בשל הסדר ניגוד העניינים שעליו הוא חתום.
רה"מ ושר המשפטים עומדים לגלות שפיטורי היועמ"שית הם משימה כמעט בלתי אפשרית. מאז קום המדינה נוצרה במדינת ישראל מציאות ייחודית, שבה במשרד המשפטים ישנו שר העומד פורמלית בראש המשרד, אך תחתיו יש בעל תפקיד חשוב ומשמעותי בהרבה – היועץ המשפטי לממשלה. פקיד בכיר, שאינו איש פוליטי.
הוא בעל עצמאות ושיקול דעת מלא, והאחראי על מתן הייעוץ המשפטי לממשלה ולזרועותיה, על התביעה הכללית ועל ייצוג המדינה והאינטרס הציבורי בערכאות. היועץ המשפטי הוא הפרשן המוסמך של הדין ביחס לממשלה, המפקח על חוקיות פעולותיה.
הפרשה הראשונה שבה התגלע עימות חזיתי בין הממשלה ליועצה המשפטי, ובה הובהר לממשלה כי היועץ אינו עורך דינה הפרטי, התרחשה ממש בימי ראשית המדינה – בסוגיית העמדתו לדין של איסר בארי בתחילת שנת 1949.
רה"מ דוד בן-גוריון ביקש אז שבארי לא יעמוד לדין בגין חלקו בהוצאה האסורה להורג של הקצין מאיר טוביאנסקי. היועמ"ש הראשון, יעקב שמשון שפירא, עמד על כך שבארי יועמד לדין. בן-גוריון הזדעק וביקש מהיועץ לשנות את עמדתו ולהביא את העניין לדיון בממשלה, בטענה כי היועץ המשפטי הוא "עורך הדין הפרטי של הממשלה" – ועליו לקבל את הוראותיה.
היועמ"ש שפירא התעקש שאסור להתערב בשיקול דעתו, ואף איים כי יתפטר מתפקידו. לבסוף קיבל בן-גוריון את עמדתו של שפירא ונסוג. לימים סיכם היועץ שפירא את הפרשה באומרו כי "מקרה זה קבע במידה רבה את מעמד התפקיד… הם ידעו שאי-אפשר להתערב בשיקולי היועץ המשפטי. זה לא כתוב בשום חוק, לא היה כתוב בשום החלטה, אבל ככה זה נקבע, וזה נקבע לתמיד".
חוות דעתו של היועמ"ש משקפת את החוק הקיים, כלומר הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הממשלה; ולפיכך לא רה"מ, לא עוזרו וגם לא עורך דינו הפרטי של רה"מ יכולים להעניק פרשנות מוסמכת של הדין לממשלה
שר המשפטים דב יוסף, שהתמנה בסוף שנת 1961, לא הסכים לקבל את המציאות "המוזרה" שנוצרה במשרד המשפטים - שבה, לטענתו, שר המשפטים "האמיתי" הוא היועמ"ש, ולא הדרג הנבחר. בעקבות כך מינתה הממשלה את ועדת אגרנט לבחינת מעמדו של היועמ"ש. ועדת אגרנט הכריעה במחלוקות לטובתו של היועמ"ש.
הוועדה קבעה דברים פשוטים וברורים ששיקפו את המסורת שנוצרה מאז ימי קום המדינה: חוות דעתו של היועמ"ש משקפת את החוק הקיים, כלומר הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הממשלה; ולפיכך לא רה"מ, לא עוזרו, וגם לא עורך הדין הפרטי של רה"מ יכולים להעניק פרשנות מוסמכת של הדין לממשלה.
בסוף שנות ה-90 חזרה ועדת שמגר על כללים אלה, והבהירה כי היועמ"ש הוא הפרשן המוסמך של הדין ביחס לממשלה כל עוד אין הכרעה אחרת של בית המשפט.
נדבך נוסף
ואולם, ועדת שמגר הוסיפה נדבך נוסף ביחס לדרכי המינוי וההדחה של היועץ המשפטי לממשלה. ההסדר שנקבע בעקבות דוח ועדת שמגר הוא שהפסקת כהונת היועמ״שית יכולה להיעשות רק לאחר היוועצות בוועדה הציבורית לבחירת היועץ המשפטי, שבראשה עומד שופט בדימוס של בית המשפט העליון, וקבלת עמדתה.
בדוח נקבעו ארבע עילות שונות שבגינן ניתן לפטר יועמ"שית: היעדר כשירות; חקירה פלילית כנגד היועמ"ש; אם היועמ"ש עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו, או אם קיימים חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה לבין היועץ המשפטי, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל.
לכאורה הממשלה מכוונת לעילה האחרונה, אך קשה להעלות על הדעת מצב דברים שבו הוועדה תמליץ בפני הממשלה על הפסקת כהונת היועצת המשפטית - ובכל מקרה, בג"ץ יעמוד כחומה בצורה להגנת שומר הסף המרכזי של שלטון החוק.
ד"ר מתן גוטמןצילום: שלומי יוסףעוד לפני כללי ועדת שמגר וקציבת כהונת היועמ"ש לשש שנים, בשנת 1986, החליפה הממשלה את היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, אך זה היה לאחר שהאחרון הודיע מספר חודשים קודם לכן כי בכוונתו לסיים את תפקידו. ואולם, הוא המשיך בכהונתו בעקבות התפוצצות פרשת קו 300.
מכל מקום, כיום, לאחר גיבוש כללי ועדת שמגר, נראה שהממשלה ושריה ייאלצו להבין שהיועצת המשפטית לממשלה לא הולכת לשום מקום, וכפי שהיה מאז פרשת בארי, המאבק בין הדרג הפוליטי לייעוץ המשפטי יימשך, אך היועמ"שית לא תודח מתפקידה.
ד"ר מתן גוטמן הוא דוקטור למשפטים, עורך דין, הפרשן המשפטי של אולפן ynet ומומחה למשפט חוקתי ומנהלי באוניברסיטת רייכמן
