כבר בתחילת המאמר שלו כאן נגד תפילת יהודים בהר הבית כתב פרופ' יצחק רייטר כי "בשם עיקרון הזכות הטבעית לחופש פולחן תובעות קבוצות שוחרי הר הבית, בעיקר מחוגי הציונות הדתית, להפסיק עם ה'אפליה' במתחם המקודש ביותר ליהודים". את המירכאות במילה אפליה לא אני הוספתי, והן מעידות אלפי מונים על מהימנות הכותב. האם יש חולק כי בהר הבית ישנה אפליה אמיתית, ללא מירכאות?
מיד לאחר מכן הוא מגדיל ופוסק כי "שיח הזכויות אינו חל על הר הבית". אני תמה על הטיעון האקדמי הזה, שכן חלילה לנו מלקבוע ששיח זכויות חל איפה שנוח ומתאים לפוזיציה. זכויות הן דבר מוחלט שמוקנה מתוקף זהות המדינה ואופיה הדמוקרטי. ובמדינת ישראל, כבר במגילת העצמאות נקבעו עקרונות שאמורים למנוע מצבים של אפליה בוטה, בלתי חוקית ובלתי מוסרית, כמו זו הקיימת בהר הבית.
בסעיפים השונים שפירט נגד תפילת יהודים בהר הבית, מוכיח רייטר כי בטענותיו אין ממש. כבר בהתחלה הוא קובע שבהר הבית יהודים חשים מופלים, אולם בכל שאר הארץ, פלסטינים מופלים. בלט מאוד שכשמדובר ביהודים בהר הבית מדובר ב"תחושה", אך כאשר מדובר בערבים, האפליה הופכת לעובדה. הוא מסביר כי "מתחם אל-אקצא" הוא "כבשת הרש האחרונה של הפלסטינים והם חרדים מכך שהמקום השלישי בקדושתו באסלאם יילקח מהם". הוא לא מתייחס לכך שהיהודים חרדים, כואבים ומושפלים כי המקום *הראשון* בקדושתו עבורם, מימי הרומאים ועד עתה, נלקח מהם.
ובכלל – את הטענה שערבים מופלים "בכל שאר השטחים" פרופ' רייטר לא טורח לנמק או להדגים, אך נהיר וידוע כי מדובר בשקר: אין מקום במדינת ישראל שבו נאסר על ערבים למלמל תפילה רק בשל דתם.
בסעיף השלישי במאמר כותב פרופ' רייטר שאם נטען ש"היינו כאן קודם" לגבי הר הבית, נפתח פתח לטענות שונות של עמים שונים שקיימו פולחן באתרים אחרים ברחבי הארץ וירצו לשוב ולעשות כן. אלא מה? העם היהודי, השואב את מקורותיו מהתנ"ך, מאמין עד היום בפסוק מספר ישעיה, "כי ביתי יקרא בית תפילה לכל העמים". בניגוד לפלסטינים ולירדנים, אנו נקבל בברכה תפילות של עמים אחרים בהר הבית, דבר שהיום לא מתאפשר הודות לכניעת מדינת ישראל לוואקף הירדני האנטישמי.
הוא מוסיף כי "התביעה לשחזר פולחן יהודי במקום קדוש קדום, שעבר לפני שנים רבות להיות מקום פולחן בלעדי של בני דת אחרת, נשענת על נורמות ארכאיות". גם כאן, אין כל תימוכין, פירוט או הסבר: מדוע לא יכולים היהודים להתפלל בהר הבית לצד מוסלמים? האם זה נכון מבחינה מוסרית? חוקית? הומנית?
טענתו החמישית היא שהמבקשים להתפלל בהר הבית הם מיעוט ולכן אין להיענות לדרישותיהם. זו הנחה מופרכת ומקוממת, שכן חלק ממהותה של הדמוקרטיה היא לשמור על זכויות היסוד של כלל האוכלוסייה, ומרתק לראות כיצד אותו פרופ' רייטר - שבסעיף 1 הסביר שהפלסטינים מופלים בכל הארץ - מכשיר אפליה כלפי עולי הר הבית "כי הם מיעוט" (וזה בלי להזכיר את העובדה שכיום יותר ממחצית מחברי הכנסת עולים להר הבית או תומכים בעלייה ובתפילה, ולכן טענה זו מהותית שגויה מיסודה).
בסעיף 6 מגייס רייטר את הטיעון הביטחוני כדי לחזק את דרישתו למנוע מיהודים להתפלל בהר הבית. איני יודע אם הוא בעל השכלה משפטית, אך ראוי להזכיר לו שהיה זה דווקא בג"ץ שקבע עשרות פעמים במפורש שאין למנוע תפילת יהודים בהר הבית אלא במקרה של סכנה ברורה ומיידית. לכן הטענה שתפילת יהודים תגרום ל"פגיעה ביחסי החוץ של ישראל" אינה עומדת במבחן בג"ץ, שאני מרשה לעצמי להניח שמקובל גם על פרופ' רייטר (אגב, מדוע הוא לא גייס את הטיעון הביטחוני כאשר כתב על אפליה נגד פלסטינים? תמהני).
הסעיף האחרון במאמר הוא בדיה מוחלטת ולא מנומקת. כאן קבע רייטר בנחרצות כי "המוסלמים לא יכולים להכיל תפילת יהודים בהר הבית", וכי רק לאחר סיום הסכסוך עם הפלסטינים יהיה אפשר לדון בכך. כאן יש לומר כי רבים, אפילו רבים מאוד, הם המוסלמים מרחבי העולם שקבעו - גם באוזניי - שאין כל סיבה למנוע מיהודים להתפלל בהר הבית. שנית, בל נשכח שישראל היא מדינה עצמאית ומחויבותה קודם כל לאזרחיה, ועל כן הטענה כי יש להמתין ל"הסכם" כדי לספק זכויות אזרח ויסוד לאזרחים שומרי חוק היא מסוכנת ואנטי-דמוקרטית בעליל.
- תום ניסני הוא מנכ"ל עמותת "בידינו למען הר הבית"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il