מה שקרה בסוף השבוע האחרון באוסטריה הוא לא תמרור אזהרה - הוא כבר הדבר האמיתי. מחסום האש נפרץ.
בבחירות הכלליות בספטמבר קיבלה מפלגת החירות, מפלגת ימין קיצוני, 29 אחוז מהקולות, וזכתה בפעם הראשונה בתולדותיה בבחירות. למרות זאת החליט נשיא אוסטריה שלא להטיל עליה את מלאכת הרכבת הממשלה, אלא על מפלגת השמרנים השלטת. בסוף השבוע כשלו השיחות עם הסוציאל-דמוקרטים והניאו-ליברלים. הקנצלר קרל נהאמר הודיע על פרישתו מהתפקיד ומתפקיד ראש המפלגה, ולאחר שהנשיא הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על הרברט קיקל, מנהיג מפלגת החירות, הודיע כריסטיאן שטוקר, מחליפו של נהאמר, כי אם יוזמן לשיחות להרכבת קואליציה עם קיקל הוא ישתף פעולה. רק לפני כמה חודשים הוא אמר על אותו קיקל שהוא "מהווה סיכון ביטחוני למדינה".
מפלגת החירות היא מפלגה פרו-פוטיניסטית, אנטי האיחוד האירופי, עם קו נוקשה נגד מהגרים, שמתנגדת לסנקציות נגד רוסיה וטוענת כי האשמה במלחמה נמצאת גם על כתפיה של נאט״ו. שיתוף הפעולה איתה נחשב למוקצה במיינסטרים האוסטרי, אבל החרם עליה לאחר הבחירות עורר כעס רב בציבור בגלל ההרגשה שלא מתחשבים בהצבעת העם. כעת, ״מחסום האש״ הזה נשבר, גם בגלל העובדה שבסקרים הנוכחיים המפלגה זוכה לתמיכה של 35 אחוז ואין שום קונסטלציה להרכבת ממשלה עתידית בלעדיה.
מי שמזהה דפוסים דומים לישראל, לא ממש טועה
התמונה נעשית הרבה יותר מדאיגה כשמסתכלים על קיקל, מנהיג המפלגה. קיקל היה כותב הנאומים של יורגן היידר וכתב נאומים מסיתים וגזעניים, גם כלפי נשיא הקהילה היהודית. אחד מהסלוגנים המפורסמים שלו היה ״יותר מדי זרים בדם וינאי - זה לא טוב לאף אחד״. ב-2018, כשר הפנים, הוא השעה את ראש השב״כ, הורה על פשיטה על מטה השב״כ ובתי בכיריו במטרה להחרים חומרים שנאספו על הימין הקיצוני, וניצל את המשטרה למטרותיו הפוליטיות וכדי לרדוף אחר עיתונאים ומבקרים אחרים. מי שמזהה דפוסים דומים לישראל, לא ממש טועה. הוא סירב לחתום על האמנה האירופית לזכויות אדם, ויצא מהפרלמנט בעת שנשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי עלה לנאום.
הצעותיו של קיקל כלפי המהגרים - שכללו רעיון לרכז אותם במקום אחד - מעצרי מנע לפליטים מסוכנים, הגדלת וחימוש משטרת הגבולות, שינוי השם מרכזי קליטה למרכזי עזיבה, יישום הגירה מחדש למהגרים שלא התאקלמו (כולל של אזרחים אוסטרים) ודרישה כי יתנדבו להיות בעוצר בין עשר בלילה לשש בבוקר (״אם לא יתנדבו, נשים אותם במקום שבו לא יהיה להם שום תמריץ לצאת מהבית״), נחשבו פעם לרעיונות רדיקליים. היום הם נמצאים במיינסטרים. האוסטרים רוצים מבצר שכמעט אי אפשר להגר אליו.
מנהיג של מפלגה עם עבר נאצי, עם סלוגנים נאציים (קנצלר העם) עומד להיות הקנצלר הבא של אוסטריה. חוץ מהמציאות המרה, זה נותן מספר שיעורים לשמאל העולמי: אי אפשר להתעלם מבחירת העם. בסופו של דבר סלוגנים רדיקליים וגזעניים מאומצים על ידי מפלגות מרכז כדי למנוע זליגת קולות - והופכים למיינסטרים. אי אפשר לדבר על נושאי אקולוגיה וטרנסג׳נדרים כשרוב האזרחים מודאגים מהבטחון האישי שלהם. התנהגות כזו, לאור העלייה הגלובלית של הימין, וההתעקשות להחרים כל רעיון שלו, משולה להתאבדות טוטאלית הישר ממגדל השן.
גוסטב מהאלר אמר פעם שכשיגיע סוף העולם הוא יעבור לווינה, כי שם הכל קורה חמישים שנה אחרי. אבל האמת היא שפוליטית, אוסטריה תמיד הקדימה את זמנה
אוסטריה נתפסת בעולם כאידיליה: נופים מהממים, חופשות קיץ וסקי, אוכל נהדר. גוסטב מהאלר אמר פעם שכשיגיע סוף העולם הוא יעבור לווינה, כי שם הכל קורה חמישים שנה אחרי. אבל האמת היא שפוליטית, אוסטריה תמיד הקדימה את זמנה: היידר נמצא על הרדאר כבר מאז שנות ה-80, ובשנת 2000 מפלגת החירות כבר היתה חלק מהממשלה. כשסבסטיאן קורץ הפופוליסט נבחר לקנצלר ב-2017, הוא כבר אימץ חלק מהרעיונות של המפלגה.
זוהי לא קריאת אזהרה. זה הסיפור. הקנרית שאמורה להתריע נפלה מתה לרצפת המכרה מחוסר חמצן. כל אירופה ימנית, טראמפ נכנס בדלת הראשית לבית הלבן, רק ארבע שנים אחרי שתומכיו פלשו לקפיטול, מאסק רוקד עם טראמפ, צוקרברג מחקה את מאסק, ג׳סטין טרודו, נסיך האופל של תרבות ה-woke המאוסה, הלך הביתה. אם השמאל העולמי ימשיך להתעקש שהוא צודק, אם לא יגלה גמישות, אם ימשיך להחרים ולהתעלם מהחלטת הרוב, הוא יהיה האשם העיקרי בעליית הימין ותפיסת השלטון על ידי מנהיגיו.
