הממשלה ראויה לכל השבחים על חגיגות יום ירושלים. גם אם הן הובילו לאש ותמרות עשן, הממשלה הציגה נחישות מול חמאס, האמריקנים ואפילו לה פמיליה. השיא החדש שנרשם במספר העולים להר הבית, קרוב ל-2,500 איש, לא מתחיל לספר את סיפור המהפך שהסתמן ביום הזה. תמונות שיצאו מהאתר הקדוש והחשוב ביותר לעם היהודי חשפו יהודים מתהלכים חופשיים, מתפללים, שרים את התקווה ואפילו מנופפים בדגל כחול לבן - לראשונה מאז התמונות שצולמו בשחור לבן אי שם לפני 55 שנים.
השנה, בניגוד לימים עברו, הציונות הדתית לא הייתה בודדה בחגיגה. כוכבים כמו עמרי כספי, נטלי דדון, יובל דיין ויובל שם טוב הצטרפו לחגיגה והשיבו את העממיות ליום המיוחד. לא לחינם הודה יו"ר מפלגת הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' לראש הממשלה נפתלי בנט והשווה בין החגיגות השנה לאלו דאשתקד: "בנט צודק מאוד. אני חושב שהמציאות בשנה שעברה הוכיחה שכשאנחנו מתקפלים, הרי הממשלה קיבלה אז החלטה לשנות את מסלול המצעד, וקיבלנו טילים של חמאס בירושלים... אני מברך את הממשלה, את השר לביטחון פנים, את בנט, שקיבלו כאן את ההחלטה הנכונה".
ובכל זאת היה פער צורם בין השבחים שהרעיף סמוטריץ' לבין החגיגה המרכזית של הציונות הדתית – האירוע בישיבת מרכז הרב לציון יום ירושלים – לשם בנט לא הוזמן, בניגוד למסורת. הפעולות שנקט מאז נכנס למשרד ראש הממשלה (סיכול הקמת קונסוליה אמריקנית לפלסטינים, התעקשות על מצעד הדגלים ועוד), מוכיחות שהוא לא ישבור שמאלה ולא יחלק את העיר. אבל הציבור – עשרות אלפים שהצביע ברגליהם - בכל זאת מרגיש את הקרקע תחת עיר הקודש רועדת. למה?
מצעדי הדגלים ברחבי הארץ
(צילום: בראל אפרים, טל שמעוני)
התשובה נעוצה בסיבות שבגללן חש ציבור כה גדול צורך לציין באופן מוחצן, פומבי ומופרז את היום ההיסטורי. כשרבים מדי סביב שולחן הממשלה מתביישים בדגל ישראל, הציבור חש צורך להניפו בגאון. אי אפשר לעבור לסדר היום על אמירה של שרה בממשלת ישראל שלפיה הנפת דגלים בירושלים היא פרובוקציה, בעוד חבר מפלגתה מוסי רז מייחל לראות דגל אש"ף מתנוסס בירושלים. הנפת הדגלים הפלסטינים באוניברסיטאות בו גוריון ותל אביב אינה חלק מחופש הביטוי, אלא חתירה תחת יסודות מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי.
עקיבא לםדניס ויסלפובנוסף, המאמצים של הממשלה הנוכחית להשביע את מועצת השורא מרתיחים את דמם של ישראלים רבים. וגם כשרע"מ מתיישרת, מאיימת ח"כית זוטרה כמו ג'ידא רינאווי זועבי, שלא מסוגלת לייצג נאמנה את מדינת ישראל, לטלטל את הספינה אם הממשלה לא תיענה לדרישותיה.
הפרדוקס של יום ירושלים הוא שאילולא הממשלה הייתה נחושה דיה לקיים את מצעד הדגלים, המצעד לא היה יוצא לדרך. אבל מה שהפך את ריקוד הדגלים למצעד הגאווה הלאומית הוא הרכבה של אותה ממשלה. כשמסביב לשולחן יושבים אנשים שנבוכים לראות את הדגל הישראלי מתנופף, החובה הציבורית היא לעשות זאת עוד ועוד. לשנה הבאה בירושלים הבנויה, כעיר שחוברה לה יחדיו תחת דגל אחד.
- עקיבא לם הוא יועץ תקשורת ובעל הבלוג "קצת על הרבה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
