מסמך פנימי שהוכן במשרד החוץ השווה את המצב במהלך מלחמת "חרבות ברזל" למצב הדיפלומטי ששרר אחרי מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, האינתיפאדה השנייה ועופרת יצוקה. מההשוואה עולה כי מספר המדינות שניתקו את היחסים מאז פרוץ המלחמה נמוך יותר ממספר המדינות שניתקו יחסים אחרי אותן מלחמות ומערכות.
"כבר למעלה מ-10 חודשים אני ואנשי משרד החוץ בישראל ובעולם עובדים לילות כימים ומחזיקים את החזית המדינית כדי לספק בהצלחה את ההישג המדיני החשוב ביותר: הארכת חלון הלגיטימציה של צה"ל להשבת החטופים ולהשלמת יעדי המלחמה״, אמר שר החוץ, ישראל כ"ץ. "אני עומד בקשר ישיר עם עשרות שרי ושרות חוץ ברחבי העולם, באמצעות עשרות ביקורים, פגישות, שיחות, וגם פעמים רבות דרך הוואטסאפ, כדי להבטיח שלא תהיה הפסקת אש חד-צדדית ללא שחרור כל החטופים - נוסחה שאומצה במלואה על-ידי עשרות ממקביליי בעולם".
מהמסמך עולה כי לשם השוואה אחרי מלחמת ששת הימים ניתקו ארבע מדינות את היחסים עם ישראל: ברית המועצות, גינאה, הונגריה ויוגוסלביה. בשנת 1972 הודיעו עוד שלוש מדינות על ניתוק היחסים: אוגנדה, צ׳אד וקונגו.
הכמות הגדולה ביותר של מדינות שניתקו יחסים הייתה אחרי מלחמת יום הכיפורים, אז לא פחות מ-25 מדינות, כולן באפריקה, ניתקו את היחסים: רואנדה, קניה, קמרון, סנגל, סיירה ליאון, ניגריה, מדגסקר, ליבריה, טנזניה, חוף השנהב, זמביה, הרפובליקה המרכז אפריקנית, גמביה, גינאה המשוונית, גבון, גאנה, בנין, בוטסואנה, אתיופיה, ניז׳ר, מאלי, טוגו, זאיר (קונגו) ובורונדי. מאז כמעט כולן חידשו את היחסים עם ישראל.
קשרים רופפים
בשנת 1974 האיים המלדיביים ניתקו את היחסים עם ישראל ובשנת 1976 ניתקה מאוריציוס. איראן ניתקה את היחסים בשנת 1979 אחרי המהפכה האיסלאמית.
באינתיפאדה השנייה, בשנת 2000, שלוש מדינות ניתקו את היחסים וסגרו את משרדי האינטרסים בישראל: עומאן, מרוקו ותוניסיה.
בשנת 2009, אחרי מבצע ״עופרת יצוקה״, ניתקו את היחסים בוליביה, ונצואלה, מאוריטניה וקטאר. מאוריטניה וקטאר ניתקו את היחסים פורמאלית ב-2010.
בשנת 2023, מאז פרוץ ״חרבות ברזל״, ניתקו את היחסים בוליביה ובליז. קולומביה ניתקה את היחסים ב-2024, אך השאירה משרדים קונסולריים.
מאז 7 באוקטובר ישראל עדיין לא החזירה את השגרירים שלה שנקראו להתייעצויות מחמש מדינות: טורקיה, ספרד, אירלנד, נורבגיה ודרום אפריקה.
יחסים מורכבים
בצ׳ילה המצב יותר מורכב. הנשיא, גבריאל בוריץ׳, החזיר את שגריר צ׳ילה בישראל, אך השגריר, גיל ארציאלי, נשאר בצ'ילה וממשיך לעבוד שם רגיל.
ובברזיל, ב-9 בפברואר החליט הנשיא, לולה דה סילבה, להחזיר את שגריר ארצו בישראל, פדריקו מייר, שעות ספורות לאחר ששר החוץ, ישראל כ"ץ, ערך לו שיחת נזיפה במוזיאון יד ושם. שיחת הנזיפה הייתה בתגובה לכך שלולה השווה בין פעולות ישראל להיטלר ולנאצים. אולם, שגריר ישראל בברזיל, דניאל זונשיין, נשאר בברזיליה. כמו כן, נשאר גם קונסול כללי בסאו פאולו.
בשגרירות והקונסוליה ממשיכים לעבוד עם מושלי מדינות וחברי פרלמנט, אבל הקשר שלהם עם הממשל של לולה נבלם. הם לא מקבלים פגישות בדרגים הכי בכירים והשגריר לא פוגש את שר החוץ, אלא רק סמנכ"לים ולעיתים מנכ"ל. בינתיים השגריר של ברזיל שהוחזר לארצו מונה לשגריר ברזיל בז'נבה. הברזילאים אמורים להודיע בקרוב אם ימנו שגריר חדש. בינתיים בישראל נשאר דיפלומט ברזילאי בכיר שמשמש כממונה על השגרירות. בסך הכל היחסים נמשכים כסדרם.
כך גם בהונדורס, שהחזירה את שגרירה, אך לישראל יש בהונדורס שגריר והשגרירות פועלת כסדרה.