מסיבת העיתונאים והאיום על מנהיגי חמאס
(צילום: לע"מ)
נדמה היה ששלושת הגברים שהתייצבו ביום רביעי בערב מול התקשורת שכחו – או רצו להשכיח – את 7 באוקטובר. כאילו תחת האבק והריסות הבתים ברצועת עזה נקברו גם הרגעים והשעות מאותה שבת, כאילו לא שמענו את הקולות מהעוטף בשידור ישיר בטלוויזיה ולא קראנו במו עינינו את הודעות האימה מקרובינו ומכרינו בווטסאפ. ובכן, לא. חובה להזכיר לשלושת משתתפי מסיבת העיתונאים הזאת – בעיקר לבנימין נתניהו ויואב גלנט ומעט פחות למצטרף החדש יחסית בני גנץ - שעם כל הכבוד לשפת הרהב הקשוחה שלהם, הם עדיין חייבים לאלפי משפחות העוטף ולציבור בכלל הסברים מפורטים, מה ידענו ומתי, ומה עשינו ובעיקר מה לא; וממילא איך הגענו למקום הזה, שהאיש ששוחרר על ידינו מהכלא עדיין חי ונושם, אי שם בעזה, ומנהל את ההצגה הגדולה של חייו.
נכון, צריך לנסוך בציבור ביטחון. אוהו כמה שצריך. 250 אלף ישראלים חוששים לחזור לבתיהם בצפון ובדרום, וחיי מיליונים נוספים השתבשו בצורה זו או אחרת. אז כן, חובה שנרגיש ביטחון, אבל קודם צריך לעשות משהו ורק אז להתפנות להצהרות שחץ ריקות לתקשורת. חוסן לאומי, בבקשה, אבל לא בסיסמאות, אלא בפעולה מהירה, משמעותית, רגישה ואמפטית. לא בדיונים מטופשים בכנסת על עונש מוות ולא בהפרחת תוכניות שיקום חסרות ערך של משרדי ממשלה. כולם ממהרים להבטיח ש"זה יהיה אחרת". נחיה (אני מקווה. גם זה לא מובן מאליו) ונראה.
מה שבאמת הקפיץ את הפיוז במסיבת העיתונאים הגיע במקרה. לכאורה לא בצורה מתוכננת. שר הביטחון גלנט נשאל לגבי מנהיגי חמאס המדלגים חופשיים בעולם, ובעיקר בקטאר, וענה: "הם בני מוות בכל מקום בעולם והם חיים על זמן שאול". נתניהו, שהרגיש כי העניין ברח לו, הרי הוא זה שאחראי על המוסד, מיהר להוסיף שהנחה לחסל אותם.
נער הייתי וגם זקנתי, אינני זוכר הצהרה כזאת של ראש ממשלה. אפילו לא ברקע המדיניות לאחר רצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן, שם ישראל התנקשה באופן שיטתי במבצעים והאחראים מארגון "ספטמבר השחור", כולל טעות בזיהוי בנורבגיה. שנים אחרי לקחה ישראל את הקרדיט על כך. אחרי ולא לפני. את מי ומה משרתות ההצהרות האלה? האם מנהיגי חמאס יתאבדו עכשיו? האם לא הניחו עד עכשיו שחייהם תלויים על חוט השערה? (קל וחומר חאלד משעל, שכבר הוחזר לחיים אחרי ניסיון ההתנקשות בו בירדן ב-1997).
מנהיגי חמאס יודעים את מעמדם. לכל היותר הם יזהרו מעתה קצת יותר משחקני טניס בקומת המלון שלהם או מנהג סורר שימהר לעקוף אותם בכביש. יש להניח כי רוב הזמן הם יישארו בקטאר שם איש לא יפגע בהם. הרי מחשש מהשלטון שם ישראל לא מסוגלת אפילו לסגור את ערוץ אל-ג'זירה הפועל כאן אצלנו.
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברגאם נתניהו וגלנט רוצים לירות, איש בישראל לא עוצר בעדם. שיירו, ביחד או בנפרד, באמצעות שליחים או בכל דרך אחרת. אבל שלא ידברו. הרי זה עתה למדנו את הלקח מכך שאנחנו מדברים ומדברים, ומדקלמים שחמאס הורתע, ושמחכות לנו שנות שקט, ואיזו גאונות זו להפריד בין הגדה לעזה. 3,000 הרוצחים שדהרו למערב הנגב ב-7 באוקטובר לא התרשמו מהמילים האלה.
אנחנו עדיין עמוק בתוך המלחמה, בצפון, בדרום, במזרח ואפילו במרחבי הים האדום. אסון גדול נפל עלינו. ננצח אבל עדיין לא ניצחנו. לא התקרבנו אפילו למלא אף אחת מהמטרות. בשלב זה מתבקשים מנהיגינו המכובדים להתמקד בעשייה, בצניעות, באחריות, ולהמתין למבחן הציבור הממתין בקצה הדרך. אצלנו, בינתיים, לא קהו הקולות ולא יבשו הדמעות.
- ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות ודובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
