החברה הישראלית לא יכולה להתמקד רק בשאלות הקיום. "באין חזון יפרע עם" הוא ציטוט שאינו בגדר מליצה בלבד. אלא שהנטייה שלנו היא להימנע מלרדת לעומקן של סוגיות משמעותיות. כמעט תמיד השיח מוסט ומנותב למשעול הצר של סיפורים אישיים והשלכות פרקטיות, וכך אנו מחמיצים דיוני עומק ובחינה של תהליכים חברתיים עם השלכות לטווח ארוך.
סוגיית גיוס בני הישיבות, שחזרה לסיבוב נוסף עם החלטת הממשלה להוריד את גיל הפטור ל-21, מהווה דוגמה מובהקת למגמה זו. במקום לעסוק במשמעות הערכית, אנו רואים בסוגייה זו מנוף לשילוב החברה החרדית בשוק העבודה.
בשאלת גיוס החרדים יש מידה רבה של צביעות והתחסדות. עבור רבים מהמתגייסים בקרב הציבור הכללי - ובמיוחד מהאליטות - ערך השירות נשחק ומהווה אמצעי לקידום כלכלי, כאשר השירות ביחידות הלוחמות נדחק לשוליים לטובת שירות ביחידות כגון 8200. החברה הישראלית עוסקת ברובה בהישגיות ובחתירה למצוינות, ואין כמעט דיון בשאלות של מהות. העיסוק בכאן ובעכשיו מביא לתחושת האשליה שאין יותר איום קיומי על מדינת ישראל. גם המציאות החברתית שבה רוב הסובבים אותנו אינם משרתים ביחידות קרביות, ובטח לא במילואים, מביאה לכך שמטבע הדברים סוגיית גיוס בני הישיבות מקבלת טוויסט כלכלי גרידא.
הסגידה למימוש העצמי והשבטי של הקהילה החרדית עלולה לפגום במוטיבציה של הצעירים לשרת ולהילחם במלחמות שלצערנו עוד נכונות לנו
מגמות אלו מחזקות את הצורך להחזיר עטרה ליושנה ולעסוק במשמעות ערך השירות. אחרת חרב הפיכת צה"ל לצבא מקצועי תמשיך לרחף מעל ראשנו. אידיאה לא נמדדת בהיבט הפרקטי שלה. היא אמורה להיות מצפן עבור החברה גם אם בשלב כזה או אחר היא אינה ישימה.
למרות השחיקה, צה"ל הוא אחד הסמלים המובהקים של הישראליות המתחדשת (לפחות עד בוא השלום המיוחל). אנחנו מתקשים להשתמש במליצות, אבל לעיתים נכון וצריך לחלץ אותן ממחסני החירום שלנו. ברית הגורל מהווה נדבך משמעותי לקיומנו. לא ניתן להפריט אותה לטובת שיפור המצב הכלכלי של החברה החרדית. כאשר שבטי גד וראובן רצו להתבסס כלכלית בעבר הירדן הם נדרשו ואולצו על ידי משה רבנו להילחם עם שאר השבטים, ורק עם סיום המלחמה הותר להם לחזור לנחלתם.
מוטי שקלאראלכס קולומויסקילצד ברית הגורל ישנה גם ברית ייעוד המחייבת את החברה להתמודד עם שאלות ערכיות. היא לא יכולה להסתפק במתן פתרונות פרקטיים ולהתעלם מהשלכות החלטות לטווח ארוך ומשמעותן להבניה החברתית הערכית.
הציונות ראתה, ועדיין רואה, ערך עליון בלקיחת הגורל לידינו. הערבות ההדדית היא תנאי הכרחי לכך. הסגידה למימוש העצמי והשבטי של הקהילה החרדית עלולה לפגום במוטיבציה של הצעירים לשרת ולהילחם במלחמות שלצערנו עוד נכונות לנו. ממשלת פיוס אינה ממשלת פשרה בתחום הערכי. אסור לה לוותר בנידון. גם אם חוק הגיוס אינו מביא בהכרח, נכון לעכשיו, את החרדים לשרת בצה"ל. אידיאל השירות חייב להיות נוכח וזועק.
- מוטי שקלאר הוא איש תקשורת, לשעבר מנכ"ל רשות השידור
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
