במשך כמעט שש שנים, מ-1 בינואר 2018 ועד 7 באוקטובר 2023, היוו ערבים אזרחי ישראל 73% מקורבנות מקרי הרצח במדינה - כך עולה מנתוני משטרת ישראל שמפורסמים כאן אחרי שהתקבלו לבקשת התנועה לחופש המידע. בהתחשב בעובדה שהחברה הערבית מהווה כחמישית בלבד מהאוכלוסייה הכללית, הפער דרמטי פי כמה וכמה והמשמעות היא שבאופן אפקטיבי שיעורי מקרי הרצח בה גבוה באופן חסר פרופורציה בהשוואה לחברה היהודית.
על פי הנתונים, מדובר בסך הכול ב-981 אירועי רצח בפרק הזמן המדובר: 712 מהקורבנות היו ערבים, יותר מפי שלושה ממספר הנרצחים היהודים (214). בנוסף נרצחו בישראל בשש השנים הללו 50 אזרחים זרים, ובחמישה מקרים זהות הקורבן או מוצאו לא ידועים.
הנתונים שחשפה המשטרה ממחישים היטב כיצד הבעיה החריפה כמעט מדי שנה: ב-2018 התרחשו 73 מקרי רצח בחברה הערבית, ובשנה שאחריה עלה המספר ל-94. בשנת 2020, חרף פרוץ מגפת הקורונה והסגרים, כבר הגיע הנתון ל-110 נרצחים ערבים, ובשנה שלאחריה ל-126. ירידה חריגה נרשמה ב-2022 – במקביל לכהונת ממשלת בנט-לפיד ותחילת יישום תוכנית למיגור הפשיעה בחברה הערבית – ומספר הנרצחים ירד ל-109.
אלא שלא מדובר היה במגמה, והנתון ב-2023 היה טראגי אפילו יותר מקודמותיה: תחת כהונת ממשלת נתניהו והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, במעט יותר מתשעה חודשים בלבד עד תחילת המלחמה, נרצחו 200 ערבים אזרחי ישראל (על פי נתוני ארגון "יוזמת אברהם" הסתיימה שנת 2023 עם 244 מקרי רצח בחברה הערבית, 135 יותר מהשנה שלפניה). בכמעט שמונת החודשים הראשונים של שנת 2024, עד פרסום כתבה זו, עומד מספר הנרצחים בחברה הערבית על 149.
הסיבות והכשלים שהובילו לנתונים הקשים שלעיל הם שונים ומגוונים, אך המכנה המשותף לכולם מתמצה בחוסר היכולת – או המוטיבציה - של המדינה ורשויות החוק לאכוף את הסדר ולהעניק ביטחון ביישובים הערביים בפרט ולציבור הערבי בכלל.
המלחמה היעילה בארגוני הפשיעה היהודיים בעשור הראשון של שנות ה-2000 יצרה ואקום שהתמלא עד מהרה על ידי גורמים עברייניים ערבים, ואלה פרחו, התרחבו והשתלטו על עוד ועוד תחומים כגון מכרזים ברשויות המקומיות, הלוואות בשוק האפור, פרוטקשן, הברחות אמל"ח ועוד. המצב הסוציו-אקונומי הנמוך ברבים מהיישובים הערביים, במקביל להיעדר השקעה בחינוך ובתעסוקה, היוו קרקע פורייה לגיוס בני נוער וצעירים שנמשכו לכסף הקל לכאורה שבחיי העולם התחתון.
התוצאה היא שכל בעל עסק שמתנגד לשכירת "חברת שמירה", כל אדם שמבקש לבנות בית ומאחר בהחזר הלוואה, או כל איש ציבור שמבקש לנתב תקציב למקום המיועד לו – עלול להפוך מטרה לחיסול. ובאווירה כזאת, שבה חיי אדם כה זולים וכלי הנשק כה זמינים, גם ויכוחים פעוטים בין שכנים או נהגים עלולים להסתיים במוות.
באופן עקבי, המשטרה מסבירה את יכולתה המוגבלת בפיענוח מקרי רצח וצמצום הפשיעה בחוסר שיתוף פעולה מצב הציבור הערבי, ובתופעות חברתיות שלכאורה אדישות למאמצי אכיפה ויחס השלטון, כגון רצח נשים ונקמת דם. אלא שבשורה התחתונה, מדובר בכשל רחב ושורשי הקשור לא רק בגורמי אכיפת חוק השונים, אלא חוצה משרדי ממשלה רבים.
הגברת נוכחות משטרתית ביישובים ערביים, כמו גם הקצאת משאבים לחקירה ופענוח מקרי רצח, אמורות להיות רק שלב ראשון ובסיסי בדרך לפתרון הבעיה. בטווח הארוך, ללא השקעה בחינוך (התקצוב לתלמיד ערבי נמצא בתחתית), בפעילויות העשרה ופנאי, בהכשרה מקצועית ובפתרונות תעסוקה ביישובים ערביים – האכיפה המשטרתית תהיה בבחינת פלסטר לחולה שחפת.
הבעיה בערים המעורבות
נתוני המשטרה לשנים 2023-2018 משרטטים גם את החלוקה הגיאוגרפית של מקרי הרצח בחברה הערבית. 229 מהרציחות בוצעו באזור הצפון (134 בחיפה בלבד), 176 באזור המרכז, 44 בדרום, 36 בירושלים ו-31 בתל אביב. ב-61 מקרים לא צוין מיקום הרצח (לרוב מדובר בכבישים בין עירוניים), ואירוע אחד שבו נרצח אזרח ערבי התרחש ביהודה ושומרון.
העיר המובילה במקרי רצח בתקופה שנבדקה היא לוד (44). את המקום השני חולקות ירושלים ואום אל פחם (36), ואחריה נצרת (35), תל אביב-יפו (30), רמלה (28), טירה (27), טייבה (21), שפרעם ורהט (20 מקרי רצח בכל אחת).
"זה לא מפתיע שהערים המעורבות מככבות ברשימה הזו", אומרת שהירה שלבי, מנכ"לית משותפת של ארגון "יוזמת אברהם", עמותה הפועלת לשילוב ולשוויון בין יהודים וערבים בישראל. "האוכלוסייה הערבית בערים האלו סובלת מהזנחה ואפליה. מערכות החינוך והדיור לא טובות והפשיעה היא לא חדשה שם. אנחנו יודעים שמשפחות הפשע צמחו מהערים האלו. תחילה הן היו חלק ממשפחות הפשע היהודיות ועם השנים הפכו לעצמאיות".
ניתן היה לחשוב שמצב התושבים הערבים בערים הללו דווקא אמור להיות משופר.
"לא בהכרח, כי השגשוג של המקומות האלה מושך אליו גורמים עבריינים. למשל, יש ממי לגבות פרוטקשן".
מה השתנה ברצח נשים
מרבית הנרצחים בחברה הערבית בשנים 2023-2018 היו גברים (630). 82 הנשים הערביות שנרצחו בתקופה זו ממחישות גם הן הפער מהחברה היהודית, שבמהלכה נרצחו 56 נשים.
האזור שבו נרצחו הכי הרבה נשים ערביות היה צפון הארץ - 26 קורבנות, 15 מהן מחיפה. היישוב היחיד במחוז שבו נרצחו יותר נשים מגברים היה העיר נוף הגליל - שלוש קורבנות נשים מול גבר אחד. במרכז הארץ נרצחו 23 נשים במהלך השנים הללו, מתוכן שש בלוד, חמש בטייבה, שלוש בתל אביב-יפו ושלוש בטירה. בדרום הארץ נרצחו שש נשים.
"מספר הנשים הנרצחות בחברה הערבית עלה בשנים האחרונות וזאת אף שאנו נתקלים פחות ופחות במקרי רצח שהוגדרו פעם 'על רקע כבוד המשפחה' כפי שהיה נהוג פעם", מסבירה שלבי. "פעם גם היינו רואים מקרים שבהם גבר רוצח את בת זוגו, למשל על רקע סכסוך גירושים, אבל זה השתנה. כיום במקום שבן הזוג ירצח אותן, הוא שוכר בכמה אלפי שקלים רוצח שיבצע את זה".
איך עוד אפשר לאפיין נשים שנרצחו?
"לפעמים מדובר באישה שלקחה הלוואה ולא הצליחה להחזיר, לפעמים מדובר ברציחות נקם או העברת מסר. כלומר, רוצחים את הבת או האישה של מי שחייב כסף. ויש גם נשים שנרצחו אחרי שבעצמן נכנסו למעגל הפשיעה. אישה שסוחרת בסמים או נשק יכולה להיות מחוסלת כמו כל גבר שעוסק בפעילות דומה".
ממשטרת ישראל נמסר: "מיקוד הטיפול באלימות והפשיעה בחברה הערבית מתבטא בהרחקה מהחברה של עשרות יעדים, בהם חברים בארגוני פשיעה, באמצעות מעצרים עד תום ההליכים, עונשי מאסר בפועל, תפיסות אמל"ח ותפיסת רכוש. חקירות תיקי רצח מנוהלות למען שלום הציבור וביטחונו, ללא קשר למוצאו ודתו של הקורבן. לצד זאת, הטיפול באלימות בחברה הערבית אינו נחלת המשטרה לבדה ורק שינוי שורשי עמוק שיבוא מתוך החברה הערבית בישראל - בחינוך, בתרבות, בשיתוף הפעולה עם המשטרה, בהוקעת נורמות פסולות ובפעולות אקטיביות של ההנהגה - יובילו לשינוי המיוחל".
