ירדן היא פצצה מתקתקת. עם ישראל אוהב שקט, ונוח לכולנו שלא לחפור עמוק מדי בבמתרחש בממלכה המאבטחת את גבולנו המזרחי, הגבול הארוך ביותר של ישראל עם אחת משכנותיה. מעבר לממלכה הזו משתרע ים של איומים, איבה וכאוס. נוח לנו לחשוב שהמלך, למרות התבטאויות עוינות אחת לזמן מה, כבר יטפל במה שצריך כדי שהשקט יישמר.
אבל הכסא של המלך, שגם כך לא תמיד הצטיין ביציבות יתר, מתנדנד - והנדנוד הזה הופך חזק מיום ליום. חוסר היציבות מאיים לערער לא רק את ביטחונה של ירדן אלא של המזרח התיכון כולו. צרות בממלכה ההאשמית הן צרות גם בישראל, והסיבות לכירסום ביסודות השלטון בה ידועות לציבור הישראלי רק בחלקן.
הסיבה הראשונה לשבריריות השלטון ההאשמי נובעת ממספר הפליטים הגבוה בממלכה. ב-1948 עמד מספר תושבי הממלכה על 400 אלף, וכיום עומד מספרם על 11.5 מיליון, כולל הפליטים הרבים. גידול זה נובע בעיקר מגלי ההגירה העצומים אליה. מהיכן הם מגיעים? לאחר המלחמה בעיראק ב-2003, הגיעו לירדן פליטים רבים ממזרח. למרות שכיום מספרם קטן יחסית בהשוואה לפליטים הסורים והפלסטינים, ההערכות מדברות על עשרות אלפי פליטים עיראקים שעדיין שוהים בירדן. מספר עצום של פליטים בירדן הגיע מסוריה בעקבות מלחמת האזרחים שהחלה ב-2011: על פי הנתונים של נציבות האו"ם לפליטים (UNHCR), יש כ-670 אלף פליטים סורים רשומים בירדן, אך ההערכות הלא-רשמיות טוענות שמספרם הכולל יכול להיות גבוה אף יותר, סביב מיליון.
בנוסף לפליטים ה"חדשים" שוהים בירדן פליטים פלסטינים מאז 1948. כמה כאלה יש? לא ברור משום שלשלטון ההאשמי אינטרס להסתיר את המספר האמיתי. ההערכה היא כי מספר הפלסטינים הכללי בירדן עומד על כ-3.5 מיליון לפחות מבין 11.5 מיליון אזרחיה. בנוסף לפליטים הללו שוהים בתחומי ירדן פליטים או מהגרי עבודה ממדינות כמו תימן, סודן ומצרים.
צפוי היה שמבקשי מקלט יהיו אסירי תודה לבעל הבית שסיפק להם מקלט בעת צרה, אך לא תמיד הדבר כך. הזרים המציפים את ירדן נתונים להשפעות אידיאולוגיות ופוליטיות שמטרתן סילוק בית המלוכה ההאשמי והשתלטות על ממלכה
צפוי היה שמבקשי מקלט יהיו אסירי תודה לבעל הבית שסיפק להם מקלט בעת צרה, אך לא תמיד הדבר כך. הזרים המציפים את ירדן נתונים להשפעות אידיאולוגיות ופוליטיות שמטרתן סילוק בית המלוכה ההאשמי והשתלטות על ממלכה, כל אחד וסיבותיו עמו.
אידיאולוגיית האחים המוסלמים למשל, זוכה לאהדה רבה בקרב בציבור הפלסטיני הגדול בירדן. זו אותה האידיאולוגיה של חמאס, אותה אחת שהביא לרצח סאדאת במצרים. בנוסף, איראן כמובן בוחשת בקלחת ומפעילה לחץ עצום על גבולות הממלכה מעיראק ומסוריה. כך הפכה ירדן ממדינה שלה גבול עם שטחים הנמצאים תחת שליטה אמריקאית, כמו בעיראק, לכזו החולקת את גבולותיה עם ארגוני פרוקסי איראני. כל זה בזמן שהמיעוט הבדואי הנאמן למלך נתון במאבקים פנימיים קשים המחלישים אותו בצורה הרסנית.
היקף הברחות הנשק האיראני לשטחי יו"ש ואפילו אל פנים מדינת ישראל, נובע ישירות מחוסר התפקוד של צבא ירדן
חולשה זו של השלטון המרכזי בירדן כבר מורגש היטב בישראל. היקף הברחות הנשק האיראני לשטחי יו"ש ואפילו אל פנים מדינת ישראל, נובע ישירות מחוסר התפקוד של צבא ירדן. באותה מידה נובע מחולשה זו המאמץ האיראני-פלסטיני להוציא פיגועי טרור נגד ישראל, כפי שאירע במעבר אלנבי. התמנון האיראני המריח חולשה זו, מרכז מאמץ משמעותי להפיכתה של ירדן למדינת גרורה נוספת של משטר האייאתולות דוגמת תימן, עיראק, סוריה ולבנון.
אין צורך להסביר את גודל האתגר שיעמוד מול ישראל במידה שיתממשו מזימות האיראנים בנוגע לירדן. השאלה כעת היא מה ניתן לעשות נוכח האתגר הזה שכפי הנראה כרגע, יהפוך בתוך זמן לא ארוך לכאב ראש ביטחוני רציני. הפעולה הראשונה שיש לנקוט היא עיבוי נפח הכוחות הדליל יחסית בבקעת הירדן ובערבה. בנוסף, יש להקים מערך מכשולים משמעותי שבמרכזו גדר בדומה לזו שבגבול מצרים.
גם התחום הכלכלי קריטי ליציבות שכנתנו ממזרח. לכן על ישראל להמשיך לממש תכניות הקיימות בחלקן, דוגמת הציר הכלכלי העובר דרך ירדן מזרחה עד הודו, פרוייקט ים אל ים, ופיתוח שת"פ תעשייתי וחקלאי גדול יותר. יש לזכור כי שוק האנרגיה הירדני מסתמך באופן נרחב על ישראל וגם אספקת המים בגדה המזרחית נובעת מהסכמים בין רבת עמון לבין ירושלים.
נכון, התבטאויות אנטי ישראליות נשמעות לא אחת ממזרח. לא הכל אידילי ביחס בין המדינות שידעו עליות ומורדות. אלא שאסטרטגיה מדינית, גיאופוליטית צריכה להתגבש בקור רוח ומול החלופות ולא כתוצאה מחשיבה אמוציונלית
חשוב לזכור: לא הכל תלוי בנו בלבד. ירדן היא מדינה ריבונית ויכולתה של ישראל להשפיע על המגמות המורכבות בה מוגבלת. מאידך, סייעה ישראל לא אחת להאשמים בשמירה על כסאם, כשהדוגמא הבולטת ביותר היא האיום הישראלי להתערבות מול פלישה הסורית לירדן בזמן אירועי "ספטמבר השחור", כאשר המלך חוסיין נתון היה בסכנה ממשית. נכון, התבטאויות אנטי ישראליות נשמעות לא אחת ממזרח. לא הכל אידילי ביחס בין המדינות שידעו עליות ומורדות. אלא שאסטרטגיה מדינית, גיאופוליטית צריכה להתגבש בקור רוח ומול החלופות ולא כתוצאה מחשיבה אמוציונלית.
תא"ל (במיל') אמיר אביבי הוא מייסד תנועת "הביטחוניסטים"
