חילוץ כלי הרכב שניזוקו בג'נין, הבוקר
הקרב שלו היינו עדים בשעות הבוקר (שני) בגזרת ג'נין ממחיש היטב את גודל הצרה המתרגשת עלינו בסוגייה הפלסטינית. שב"כ וצה"ל אמנם הצליחו בחודשים האחרונים לעשות בזירה הזאת נסים - לא פחות - ולמנוע התפרצות אלימה הרבה יותר ברחבי הגדה המערבית, אבל נדמה שחרף המאמצים, מדינת ישראל לא באמת מצליחה לברוח מהמציאות או הבשורה המצפה לה, רק לעכב אותה עוד קצת ועוד קצת. ובכל חודש שחולף, הבשורה הזו מתבררת כמרה יותר, ומסובכת יותר לטיפול.
לכוחות הביטחון שנכנסו לג'נין ציפה מארב; כוח גדול של חמושים פלסטינים שהמטיר אש על הכוחות משלל כיוונים, בתוספת החידוש של התקופה האחרונה: מטעני חבלה רבי-עוצמה שאחד מהם הצליח להשבית משוריין מסוג "פנתר" ולפצוע שבעה לוחמים. חרף ארבעה הרוגים (אחד מהם בן 15) ועשרות פצועים, הפעילות הפלסטינית נראתה מאורגנת יותר, מזכירה ימים נשכחים מתקופת "חומת מגן" ולרגעים את דרום לבנון. ניכר שנמשכת ההתעצמות הצבאית, בעיקר בגזרת ג'נין ומחנה הפליטים שלה, וניתן לנחש שבעתיד תצפה לכוחות הישראליים התנגדות עזה אפילו יותר.
התקיפה האווירית, הבוקר באזור ג'נין
לכאורה, ישראל יכולה הייתה לבחור מזמן בפעולה צבאית נרחבת בגזרה, אלא שהחשש המוצדק היה שמהלך שכזה יביא להסלמה בכל רחבי הגדה ולהתפרצות אלימה קשה, כולל ירי רקטות מעזה והפגנות בערים המעורבות בתוך הקו הירוק. לכן אולי בחרו הממשלה ומערכת הביטחון לנסות לדבוק בפעולות ממוקדות יותר בשכם ובג'נין, ובניסיונות לחזק את המוטיבציה של הרשות הפלסטינית לפעול באופן עצמאי נגד מוקדי הטרור. הרשות אכן פועלת, אבל רק בגזרות שנוח לה, כמו רמאללה ודרומה ממנה.
אבי יששכרוףצילום: טל שחרלממשלת ישראל ולמערכת הביטחון אין פתרונות פלא מלבד טקטיקת הדחייה והעיכוב. גם היא עוזרת רק בקושי. כוחה של הרשות הפלסטינית נחלש והולך, הנשיא אבו מאזן לא נעשה צעיר יותר וספק אם מי מיורשיו הפוטנציאליים יצליח לוודא את שרידותה גם ביום שאחריו. ובצד הישראלי אין למרבה הצער אפילו ניסיון לחשוב על צעדים משמעותיים יותר להורדת המתיחות, בוודאי כשהממשלה הנוכחית מתמקדת בעיקר בהרחבת הבנייה בהתנחלויות ופחות בייצוב הזירה הפלסטינית.
לרוב נדמה שממשלת סמוטריץ'-נתניהו-בן גביר ושות' עושה כל דבר אפשרי כדי לעורר פרובוקציות מול הפלסטינים ולייצר מתיחות. נוח לה יותר לקוות לסוג של נורמליזציה מול סעודיה, וכמובן לפעול לקדם את המהפכה המשפטית. אבל בשורה התחתונה, כפי שלמדנו יותר מפעם אחת, טמינת ראש בחול אינה יכולה להוות תחליף למדיניות, בוודאי שלא בזירה הפלסטינית.
