השבוי המבוגר ביותר, שלמה מנצור, מציין היום את יום הולדתו בשבי החמאס. אחותו, הדסה לזר, סיפרה כי "היום שלמה בן 86, יש בינינו 16 שנה ואני אחותו הקטנה לתמיד. בכל שנה הוא חוגג עם המשפחה, הילדים מפתיעים עם עוגה, עם ברכות, עם שירים. יש לו 5 ילדים ו-12 נכדים. הוא מרים לחיים עם בירה, לפעמים גם יין".
מנצור עלה ארצה בגיל 13 עם הוריו, לאחר שניצלו מפרעות הפרהוד בעיראק. "הוא ראה מראות מאוד קשים ובעקבות זה החליטה המשפחה לעלות ארצה בשנת 51. בגיל 16 שלמה קיבל הצעה מתנועת הנוער שלו להצטרף לקיבוץ כיסופים, הפך לאחד מהמייסדים של הקיבוץ, והתגורר שם 70 שנה. כל חברי הקיבוץ אוהבים אותו, מהקטן ועד גדול. הוא עבד בכל הענפים במשק, לימד את הילדים הקטנים יצירות בנגרות, כולם אוהבים את סבא שלמה. ההנדי מן, הוא אוהב לתקן דברים, בונה ויוצר כל מיני דברים מעץ, כל מה שנותנים לו ביד הופך להיות זהב. את האהבה הגדולה שלו לקיבוץ, היה אפשר לראות גם בבית שלו, בגינה שהוא טיפח כל כך יפה. זה איש שאוהב לאהוב. עם חיוך מאוזן לאוזן. הלוואי שאולי יש לחלאות האדם שחטפו אותו שם לב, הוא בטוח ממיס אותם", אמרה הדסה.
ממנצור, שנחטף מביתו ב-7 באוקטובר, לא התקבל אות חיים כבר כמעט חצי שנה. אחותו זועקת: "לחטוף אדם בגיל הזה? לאזוק אותו? כאילו הוא איזה נער בן 18 שיכול להתנגד. אצל המוסלמים, הכבוד למבוגר הוא כל כך חשוב, והם השפילו אותו. כל יום שעובר מדיר שינה מעינינו".
לדבריה, "אין יום ואין לילה, הלב שותת דם. כואב לי שהיום, ביום הזה, האיש שתמיד הראשון לברך כל אחד ביום ההולדת שלו כי הוא תמיד זוכר את כולם, לא נמצא פה איתנו. אנחנו לא יודעים אם הברכות שלנו עכשיו תגענה אליו. קראתי בדיוק את הברכה שכתבתי לו בשנה שעברה, בירכתי אותו שהשמש תאיר לו את החיים, שיהיו לו ניסים ונפלאות. נקרע לי הלב. אני מתפללת לאיזשהו נס עם השיחות שיש עכשיו. לפני שבוע הוא ואשתו היו אמורים לחגוג 60 שנות נישואין, הוא אציל נפש אמיתי ואיש כל כך מיוחד, וכבר כמעט חצי שנה לא קיבלנו עליו שום מידע".
