לפני 12 שנים הגיע נשיא ארה"ב ברק אובמה לאירוע גיוס כספים לטובת המרוץ שלו לקדנציה שנייה, שנערך בפרבר אמיד של סן פרנסיסקו. הוא פתח את האירוע בשורת תודות ואזכורי חובה למארחים ולשאר פונקציונרים של המפלגה. ביניהם, אפילו לא ראשונה בהיררכיה, הייתה התובעת הכללית של קליפורניה, קמלה האריס. מעט אנשים הכירו אותה אז מחוץ לקליפורניה. "היא מבריקה, קשוחה ומסורה", אמר אובמה, "והיא גם התובע הכללי שנראה הכי טוב באמריקה".
ממשל אובמה היה חף כמעט לגמרי מסקנדלים, ולכן זו הייתה הזדמנות לייצר אחד, ואכן פרצה סערה גדולה סביב ההערה הסקסיסטית. אובמה חטף שטיפה מהתקשורת, וכשחזר הביתה גם מרעייתו מישל, ומיהר להתנצל. האריס נראתה אז נבוכה למדי, אבל בדיעבד, זה גם היה הרגע שבו הפכה לשם מוכר ברמה הלאומית.
ארה"ב בוחרת 2024 – עוד בעמוד המיוחד של ynet:
• שיטת האלקטורים: כך בוחרים נשיא
• מה זה מדינה מתנדנדת? מילון הבחירות
• קונגרס ומריחואנה: על מה עוד יצביעו?
• 151 קילו, IQ 169: הנשיאים במספרים
12 שנה אחר כך, קמלה האריס כנראה כבר לא זוכרת כמה ציוני דרך היסטוריים יש לה. בין 2004 ל-2010 היא הייתה התובעת המחוזית הראשונה בתולדות סן פרנסיסקו, והאישה השחורה הראשונה שכיהנה בתפקיד כזה בקליפורניה בכלל. אחר כך נבחרה לאישה הראשונה שכיהנה כתובעת הכללית של קליפורניה, ובהמשך הפכה לאישה השחורה השנייה בסך הכול שנבחרת לסנאט (הראשונה הייתה קרול מוזלי בראון, שייצגה את אילינוי מ-1993 עד 1999). לפני ארבע שנים הייתה האריס לאישה הראשונה שנבחרת לסגנית נשיא ארה"ב, וכעת היא כמובן האישה השחורה הראשונה שמועמדת לנשיאות מטעם אחת משתי המפלגות הגדולות, ואם תגיע לבית הלבן תיכנס מיד לרשימת הנשיאים המשמעותיים ביותר בהיסטוריה של ארה"ב.
רומן עם בן 60 ו"מאמאל'ה" ביידיש
אמא של קמלה האריס, שימאלה גופלאן, בתו של דיפלומט הודי, הגיעה לארה"ב בגיל 19. השנה הייתה 1958 ושימאלה הלכה לאוניברסיטת ברקלי, שהיא מבצר פרוגרסיבי עד היום, ושם פגשה את דונלד האריס, סטודנט מג'מייקה. הם נישאו והפכו הורים לשתי ילדות. דונלד האריס צמח להיות מרצה לכלכלה באוניברסיטת סטנפורד, ושימאלה הייתה חוקרת סרטן השד.
התינוקת קמאלה, שנולדה ב-1964, הייתה בעגלה כשההורים לקחו אותה לצעדות למען זכויות האזרח בשנות ה-60. הם התגרשו כשקמאלה ואחותה מאיה היו עדיין קטנות, ואמא שימאלה היא שעיצבה את דמותן. הילדות גדלו בשכונה שחורה, שרו במקהלה בפטיסטית ונסעו עם שימאלה כל שנתיים לביקור בהודו, שם התחברה האריס למורשת שלה ושם יש לה משפחה עד היום. "לאמי היו שתי ילדות שחורות והיא גידלה אותן להיות נשים שחורות גאות ובטוחות", אמרה פעם.
הפוליטיקה של האריס התעצבה כשהלכה ללמוד מדעי המדינה וכלכלה באוניברסיטת הווארד שבוושינגטון הבירה, היהלום שבכתר האוניברסיטאות השחורות ההיסטוריות בארה"ב. כשהאריס הגיעה להווארד ב-1986, זה היה באמצע העידן השמרני של רונלד רייגן. הקהילה השחורה ניהלה אז ויכוח פנימי חריף בין מי שחשבו שהמוסדות בארה"ב גזעניים מטבעם ולא ישתנו, לאלה שטענו כי שיפור הייצוג השחור במערכת אכיפת החוק ובפוליטיקה גם יצור שוויון מבפנים. להאריס לא היו ספקות באיזה צד היא, וזה הכתיב אחר כך את הקריירה שלה כולה.
אחרי שסיימה לימודי משפטים באוניברסיטת קליפורניה עשתה האריס את מה שהטיפה לו שנים קודם לכן בהווארד: היא נכנסה למערכת והחלה לטפס בסולם המשפטי של קליפורניה. כשמונתה ב-1990 לסגנית התובע המחוזי באוקלנד, הפשע האלים היה במגמת עלייה חדה בארה"ב בכלל ובפרבר הקשה של סן פרנסיסקו בפרט. הנשיא הדמוקרטי ביל קלינטון נקט קו קשוח וחתם על חוק פשע מחמיר מאוד, שאותו אגב יזם הסנטור דאז ג'ו ביידן. החוק הזה נחשב עד היום אחראי לפגיעה אנושה בדור שלם של גברים שחורים, שנשלחו לכלא גם על עבירות פעוטות כמו שימוש ביתי במריחואנה.
האריס תמכה בקו הזה, אבל במקביל התמודדה מדי יום עם המציאות הגזענית. "פעם שמעתי פרקליטים מתגודדים מחוץ לדלת המשרד ואומרים שצריך לדרוש עונש חמור בתיק מסוים רק בגלל האופן שבו 'הצעירים האלה' מתלבשים והמוזיקה שהם מקשיבים לה", סיפרה בעבר ל"ניו יורק טיימס". "יצאתי החוצה ואמרתי להם, ’אתם יודעים מה? בני משפחה שלי מתלבשים ככה, ואני עדיין שומעת מוזיקה כזו'''.
כך או אחרת היא המשיכה להתקדם, והפכה מפורסמת, פופולרית ומדוברת מאוד בקליפורניה. זה כלל גם חיים אישיים שופעי דרמות. בשנות ה-90 ניהלה רומן תופס כותרות עם ווילי בראון, מי שהיה בהמשך ראש העיר השחור הראשון בסן פרנסיסקו. היא הייתה אז בת 30 והוא בן 60. ב-2013 פגשה בלוס אנג'לס את עורך הדין ההוליוודי היהודי דאג אמהוף, וכעבור שנה נישאה לו, תוך שהיא הופכת לאמם החדשה של שני ילדיו מנישואיו הקודמים. קול ואלה, היום בני 29 ו-25 בהתאמה, קוראים לה בכינוי חיבה יידישי: מאמאל'ה.
החגיגה כשקלינטון הפסידה: "אנחנו נלחמים!"
בליל 8 בנובמבר 2016, כשכל דמוקרט באמריקה חיסל בקבוקי אלכוהול, הגיעה קמלה האריס למועדון בלוס אנג'לס. בתוך הדיכאון הדמוקרטי אחרי ההפסד של הילרי קלינטון לדונלד טראמפ, עבור האריס זה היה לילה ענק. היא ניצחה בקלות בבחירות לאחד משני המושבים של קליפורניה בסנאט ועשתה בכך את הצעד הבא בתוכנית הגדולה שלה. המעטים שכן הגיעו למסיבה ניגשו להאריס, בירכו אותה ומיד שאלו: "מה יהיה? מה עושים?". כשעלתה לשאת את נאום הניצחון שלה היא זיהתה הזדמנות. "אנחנו מוותרים או נלחמים?", שאלה את הקהל המבוהל. "אני אומרת שאנחנו נלחמים!".
האריס הגיעה לקונגרס והפכה מיד לכוכבת. היא הייתה המסמר של שימועי סנאט חשובים, והמצלמות תמיד אהבו אותה. היא מיעטה להתראיין, ולכן גם הייתה צריכה להתנצל על מעט מאוד אמירות. ההשוואות לאובמה היו כמובן מהירות, וההחלטה שלה לרוץ לנשיאות ב-2020, אחרי קדנציה אחת בלבד בסנאט, הייתה זהה לזו שהוא קיבל ב-2008.
הקמפיין של האריס בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות ב-2020 התחיל כצפוי בהתלהבות גדולה, אבל דעך מהר מאוד. הוא היה מבולגן ושפע דרמות והדלפות לתקשורת. הניסיון שלה להציג את ביידן, אז יריבה במרוץ, כגזען, היה כל כך קטסטרופלי, עד שהוא למעשה חיסל לה את הקמפיין. אבל ביידן לא נטר לה טינה, וכשהחליט לפנות לבסיס הנשים השחורות שעתידות היו לעזור לו לנצח את דונלד טראמפ, הבחירה בהאריס לסגנית הייתה טבעית.
האריס וביידן יצרו קשר טוב, אף שביידן הטיל עליה כמה מהמשימות הקשות ביותר, ולמעשה בלתי אפשריות, להצלחה באמריקה של היום, כמו האחריות על ענייני הגירה. האריס נשארה נאמנה לביידן גם אחרי העימות הקטסטרופלי מול טראמפ בחודש יוני כשברקע הלחץ הגובר עליו לפרוש מהמרוץ. הוא גמל לה בתמיכה מיידית במועמדות שלה מיד אחרי הודעת הפרישה שלו.
הקונצנזוס סביב קמלה האריס הוא שמדובר באישה חכמה שעובדת קשה, קשוחה אבל גם חייכנית ואוהבת ליהנות. כל זה לא אומר הרבה בכל הקשור לשאלה איזו נשיאה היא תהיה. רק דבר אחד בטוח: היא תהיה משהו שאמריקה מעולם לא ראתה.
פורסם לראשונה: 14:34, 14.08.24