הטלטלה הפוליטית שאליה נכנסה הקואליציה, בעיצומה של פגרה, מדליקה החל משעות הבוקר גם כמה זרקורים. ההלם שאפף את בכירי הקואליציה ואת ראש הממשלה נפתלי בנט, התפזר מהר לטובת שרטוט התרחישים האפשריים והדרך לצאת מהפלונטר. על הדרך מסומנת גם החוליה המרכזית בממשלה הנוכחית שיכולה להוות בעיה בהמשך: שר הביטחון בני גנץ.
הדרמה הפוליטית - כתבות נוספות
(צילום: אבי חי)
מיום הקמת הממשלה גנץ לא אוהב את מה שהוא רואה ומרגיש שמזלזלים בו. גנץ הוא שחקן מעניין בנקודת הזמן הזאת משום שהוא מגיע לצומת הפוליטי הנפיץ ביותר, בנקודה שבה יש לו ביד הכי הרבה אפשרויות. בשונה מאחרים, הוא מקובל כמעט על כל סיעות הבית ויש לו קשרים חמים עם כולם.
ערבוב הקלפים מחדש הוא אינטרס ראשון של גנץ, גם מבחינת הישגים אפשריים אישיים, וגם מבחינת הרצון העיקש שיריבו המר יאיר לפיד, לא ייהנה מקדנציה מפנקת של ראש ממשלת ישראל.
אלא שבדרך יש גם כמה מכשולים. גנץ צריך להגיע למצב של מסלול מחודש מבלי שיהיה לו יד ורגל בעניין. קהל הבוחרים שלו לא יאהב אם הממשלה תיפול וידו תהיה במעל, כך שלפחות במובן הזה נוח לגנץ שמי שיעשה עבורו את העבודה השחורה יהיו דווקא אנשי ימינה.
בשאלת התמורה, המצב קצת פחות פשוט. עד לא מזמן הליכוד היה מוכן לשלם לגנץ במזומן עבור פרישה מהממשלה, קרי, ראשות ממשלה.
אלא שכעת, מרגע שהממשלה מתפרקת, לא בטוח שבליכוד יאפשרו לגנץ ראשות ממשלה כאפשרות עדיפה על פני בחירות. בליכוד סבורים עדיין שאפשר להגדיל את הגוש ועדיף יהיה לנסות את זה על פני המלכת ראש ממשלה אחר.
כך או כך, האיש היחיד שטיפח קשרים פוליטיים מתוך הממשלה ומחוצה לה, עשוי עכשיו לזכות באור מן ההפקר. הוא רק צריך להמתין בצד ולקוות שמישהו בימינה ישלים עבורו את העבודה.
בתוך כך, אחרי שהפצצה הפוליטית של סילמן כבר הוטלה, גנץ ולפיד ערכו הבוקר תדרוך ל-80 שגרירים זרים המוצבים בישראל, בנושאים מדיניים וביטחוניים. זאת, על רקע גל הטרור, ונושאים נוספים שעל הפרק. גנץ אמר לשגרירים כי "בשנה האחרונה איראן עלתה מ-10 ק"ג חומר מועשר ב-60% ל-50 ק"ג – אין ואקום, ואם לא נחתם הסכם חייבים להפעיל 'פלאן בי'". לפיד התייחס ל"פסגת הנגב" ואמר כי "היא המודל הנכון לשיתוף פעולה אזורי על מנת להילחם בטרור ולחיזוק הקשרים המדיניים שיבטיחו יציבות אזורית". לדרמה הפוליטית, הם לא התייחסו כלל.
איתמר אייכנר השתתף בהכנת הכתבה
