מאמר זה מבקש לקרוא להפסקת אש בסוגיית הרפורמה במערכת המשפט ולישיבה סביב שולחן הדיונים, גם בימים שבהם נראה שהצדדים מנהלים מלחמת חפירות ושהיעדר הסכמה סופו לגבות מחירים כבדים. זוהי הצעה לאלטרנטיבה מעשית שמחד תומכת בשינויים במערכת, ומאידך מתנגדת לאופן שבו הם מקודמים כעת. ובעיקר, זו אלטרנטיבה המניחה מצע לדיון והסכמה רחבה.
פסילת חוקים. נכון להיום אין בישראל הוראה חוקית המבהירה מי בעל הסמכות לבקר חקיקה של הכנסת. פסילת חוק של הכנסת מהווה צעד דרמטי המחייב גבולות וכללים ברורים. אלא שהרפורמה שמקדם שר המשפטים יריב לוין אינה מהלך מאזן אלא מהלך מבטל, היוצר מצב שבמסגרתו לא ניתן יהיה בכלל לבקר חוקים או סעיפים.
אז איך מיישמים איזון רגיש? באמצעות קביעה שרק בג"ץ, ורק בהרכב רחב וברוב מיוחד, יכול לבטל חוקים שהכנסת מחוקקת. למשל: הרכב של 11 שופטים, ופסילה רק ברוב של לפחות שמונה. איזון כזה יעגן את היכולת לבצע ביקורת שיפוטית, אך ייתן לה מתחם ברור לגבי היכן ומתי, ויביא לפסילת חוקים המושתתת על הסכמה רחבה בקרב השופטים.
פסקת ההתגברות. במתכונתה המוצעת מייצרת הרפורמה בעיה חמורה: היא מכניעה את המערכת השיפוטית ומכפיפה את כל החלטותיה לרצון הממשלה. פסקת התגברות המייצרת רוב אוטומטי לקואליציה עלולה להביא לפגיעה ממשית בזכויות מיעוטים ולאיון כוחו של בית המשפט העליון לבקר חקיקה רגילה (שגם הוא, כאמור, מוגבל עד כדי לא קיים לפי הרפורמה של לוין). איך מבטיחים התגברות מאוזנת? מבססים אותה על שלושה תנאים מצטברים:
ראשית, קובעים כלל מאזן שלפיו חקיקת פסקת התגברות על החלטות בית המשפט העליון מחייבת מספר קולות מחברי האופוזיציה (לפחות עשרה). שנית, מגדירים סוגיות שבהן לא ניתן יהא להשתמש בפסקת ההתגברות בכלל (למשל הזכות לבחור ולהיבחר). חשבו על זה: אם הכנסת תחליט על אפשרות כניסה לא שוויונית של מפלגות למשחק הפוליטי, מי יגן על האזרחים מפני החלטה שכזו? שלישית, תוחמים את זמן ההתגברות לארבע שנים על מנת להימנע משינויים המנצלים את כוחו של הרוב.
נתניהו ולפיד על הרפורמה המשפטית
(צילום: ערוץ כנסת )
עילת הסבירות. רבים רואים בעילת הסבירות גורם לאי-ודאות משפטית ולתחושה שבית המשפט בא בנעלי הרשויות המנהליות ונבחרי הציבור ומחליף את שיקול דעתם. יחד עם זאת, ביטול עילת הסבירות אינו הפתרון. משמעותו היא השארת האזרח הקטן ללא כל הגנה מול כוחו הרב של המינהל. בהיעדר עילת הסבירות לא יוכל בית המשפט להידרש, כפי שעשה בעבר, להגנה על השוויון, על הצדק ועל ההליך התקין. אז איך עושים את זה? באמצעות תיחום. לא ביטול.
עילת הסבירות יכולה להתקבל על ידי בית המשפט כשמדובר בהחלטה שאין שום רשות "סבירה" או "הגיונית" שהייתה מגיעה אליה. כדי להוכיח שהחלטה היא אכן כזו יש להצטייד בנתונים "מובהקים". בנוסף, עילת הסבירות לא צריכה לחול על החלטות המתקבלות על ידי דרג נבחר (כמו שרים וראשי רשויות) המבטאות התוויית תפיסת עולם ערכית. אבל לא כך לגבי החלטות המתקבלות על ידי דרג מקצועי (מכרזים, היתרים, רישיונות, אישורים וכו'), שמדברות על יישום מדיניות. שם עילת הסבירות היא חשובה ומהווה הגנה משמעותית על זכויות הפרט.
הרכב הוועדה למינוי שופטים. לפי רפורמת לוין, לממשלה יהיה רוב קבוע בוועדה, שמשמעותו הפיכת בית המשפט למופע פוליטי יותר מאשר מגוון וייצוגי. אז איך עושים את זה נכון? משנים את הרכב חברי הוועדה באופן שמגביר את הייצוג הציבורי: שלושה שופטים, שלושה חברי קואליציה, שני חברי אופוזיציה ונציג מטעם נשיא המדינה.
עו"ד רעות פינגר-דסברגיפעת יוגבתפקיד היועצים המשפטיים. אנו מכירים בצורך לייצר סדר במערכות היחסים בין יועצים משפטיים לבין פוליטיקאים, אבל מתעקשים שיש להימנע מהפיכת היועצים המשפטיים ל"יסמנים" של הפוליטיקאים. יש דרכים לאזן ולייצר סדר, כמו למשל: מכרז פנימי וחיצוני במהלך אחד לבחירת יועץ משפטי; הגדרה ממוקדת יותר של תפקיד היועץ המשפטי כפונקציה המסייעת לשר לממש את מדיניותו במסגרת הדין, וצמצום השימוש ב"מניעה משפטית" למקרי קצה מובהקים, להבדיל מסוגיות שעיקרן התוויית מדיניות.
כדי להבטיח את יציבותה של הדמוקרטיה, אסור להיעצר כאן. יש להנהיג מהלך כולל ורחב להסדרת כללי משחק הוגנים בין כלל רשויות השלטון. לא החלשת רשות אחת על חשבון אחרת - אלא חיזוק כולן באופן מאוזן ומחושב. ולצד זה, עיגון חוקתי של זכויות הפרט בהשראת מגילת העצמאות. כי זה מה שאנחנו, האזרחים, צריכים על מנת לחיות במדינה יהודית-דמוקרטית משגשגת ובטוחה. רק כך נצא מהמשבר החברתי-פוליטי העמוק למהלך חוקתי שמביא תיקון לדורות.
- עו"ד ד"ר רעות פינגר-דסברג עוסקת במשפט ופוליטיקה, מרכז מנור מבית יוזמת המאה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
