במסגרת ההיערכות הנדרשת מהציבור הליברלי בישראל לתקופת "ימי הביניים" - תרתי משמע - המתרגשת עלינו, אני מציע שנפנה לבג"ץ, או למה שיישאר ממנו, בדרישה להכיר בעקרונות הליברליזם כעקרונות דתיים. במדינת ישראל של ימי הביניים המתקרבים, שבה דת ומדינה שזורות זו בזו באינטימיות חסרת תקנה, לא נוכל לממש שום זכות אזרחית אלא אם היא דתית. דת אינה מחייבת אמונה באל או בבורא עולם. ישנן דתות במזרח אסיה שאין בהן בורא או שמעמדו שולי ביותר והן מסתפקות בתפיסת עולם ובאורח חיים.
אנו, בני הדת הליברלית, נסכים לעיקרון שלפיו ישראל היא מדינה יהודית, אך נעמוד על הזכות המוקנית לנו במגילת העצמאות לשוויון בין הדתות. במסגרת שוויון זה נדרוש הקמת ישיבות ליברליות שבהן ילמדו אברכינו את פסיקות חז"לינו ובהם אדם סמית, עמנואל קאנט, משה מנדלסון, חנה ארנדט ומהטמה גנדי. בחלקן תהיינה אלה ישיבות הסדר שבהן יתאפשר שירות צבאי מקוצר, ובחלקן הקטן, למתמידים בין תלמידינו, תהיינה אלה ישיבות תמיד שתענקנה פטור מלא משירות וזכות לגמלת אברכים.ות.
אנו נימנע מלעודד את הנוער הליברלי להצטרף לישיבות תמיד משום שאחת מתרי"ג המצוות של הדת הליברלית היא עבודה ועצמאות כלכלית. אנו נאפשר לזרמים שונים לפרוח בתוך הדת הליברלית באמצעות תקצוב ממשלתי כפי שנעשה בדת החרדית. בדומה לברסלב, לבעלז ולחרד"לות לאומנית, נדרוש תקצוב לכל הזרמים: לליברלים-אתאיסטים, לליברלים-יהודים, לליברלים-מוסלמים ולליברלים מהזרם הפרבוסלבי. גם אנו, כמו היהדות החרדית, נאפשר למוסדותינו המקבלים תקצוב ממשלתי לעסוק במסיונריות אקטיביסטית. וכשם שמנסים להמיר את דת ילדינו ננסה גם אנו להמיר את ילדיהם לדת הליברלית. עם זאת, נעשה זאת עם הרבה יותר חמלה ותמיכה.
גם לנו יהיו רבנים ורבניות שיילמדו בישיבות ויישאו דברים בפני עדת המאמינים של הדת הליברלית. אך בין ההבדלים הרבים בין רבנינו לרבניהם יהיה אחד משמעותי ודומיננטי: רבנינו לא יזכו לפולחן אישיות, הם לא יקבלו מעמד משיחי ושום דבר שיצא מפיהם לא יהיה דברי אלוהים חיים. כל אלו הם בבחינת כפירה בעיקרון החשוב של דתנו שלפיו "כל אדם נברא בצלם", עיקרון שלהם אמנם יש זכות יוצרים עליו אך רבים מרבניהם דואגים לבוז לו יום יום. רבנינו יפיחו בו תחייה.
אנו גם נדרוש שכל הפסיקות המשפטיות במדינת ישראל תתקבלנה על ידי בתי דין דתיים. כשכל המינויים בבתי המשפט יהיו משרות אמון של השלטון, לא יהיה מנוס מכך. במדינת ישראל יהיו בתי דין רבניים, בתי דין שרעיים ובתי דין ליברליים. הדיינים בבתי הדין הליברליים ייבחרו על ידי המוסדות הליברליים ללא קשר להשתייכות הדתית. גם חרדי יוכל לכהן בבדל"ץ (בית הדין הליברלי הגבוה לצדק) ובלבד שיהיה במעמד של מצוינות בלתי מתפשרת בתחום המשפט ויתחייב לפסוק באופן בלתי מוטה בסוגיות שלפניו.
פרופ' אייל וינטרצילום: ליגל קוקמעבר לכל אלו יש יתרון חשוב נוסף, אולי חשוב מכל השאר, בהכרזה על ליברליזם כעל דת במדינת ישראל. הכרה זו תזכה אותנו בזכות התגובה הרגשית על פגיעה בעקרונותינו, זכות הנשמרת כיום בקפדנות לבני הדת החרדית אך נשללת בבוטות – יום יום, שעה שעה - מאחרים המושמים ללעג ולקלס. מהיום שבו הליברליזם ייהפך לדת נוכל גם אנו לטעון להגנה על רגשותינו הדתיים. ידעו הרשויות המנהלות משאים ומתנים עם רבנינו, שבדברים שבהם יש איסור מוחלט על פי דתנו - אין סיכוי לפשרה. יהיה ברור לכל שהדרת נשים הינה פגיעה נבזית ברגשותינו הדתיים, שפגיעה בזכויותיהם של להט"בים הינה טרפה על פי אמונתנו, ושפגיעה בזכויות פרט אחרות הינה ביזוי שם שמיים.
ואולי, כשיחלפו להם ימי הביניים, כשישראל תדמה לבריטניה, שבה החלק הגדול של הכנסיות הפרוטסטנטיות הפכו זה מכבר למתנ"סים, תיאטראות או אפילו לפאבים, נוכל גם אנו לעבור מליברליזם אורתודוקסי לליברליזם רפורמי שיאפשר לכל אחד מאתנו לבחור את דרכו. כשהמדינה תופרד מהדת ותכבד את עקרונות הליברליזם, נוותר על המעמד הדתי שלהם. גם אנו, כמו הבריטים, נשמח לוותר על חלק ממוסדות הדת שלנו לטובת מתנ"סים ואפילו לטובת ישיבות דתיות או חרדיות. וכשהם יגידו לנו תודה על ששחררנו את הדת מעולה של המדינה כשם ששחררנו את המדינה מעולה של הדת, נביט בהם באחווה ונאמר אמן.
- פרופ' איל וינטר הוא ראש הקתדרה לכלכלה ע"ש סילברצוויג באוניברסיטה העברית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
