"מצב חירום חברתי-כלכלי בצל המלחמה שצפויה להחמיר ולהעמיק את העוני": כך הגדיר ארגון "לתת" את דוח העוני האלטרנטיבי שפרסם הבוקר (שלישי). נתוני הדוח מצביעים על השפעות חמורות של המלחמה על הכלכלה בישראל. לטענתם, ההכנסה של 19.7% מהציבור נפגעה כבר מתחילת המלחמה, ו-45.5% חוששים שיידרדרו למצוקה כלכלית בעקבותיה.
זו המהדורה ה-21 של דו"ח העוני האלטרנטיבי של ארגון "לתת" שמתפרסם בכל שנה בחודש דצמבר. השנה הוסיפו נדבך נוסף למחקר העוסק בעלויות המחיה המינימליות והנורמטיביות בישראל. "אומדן כלכלי של עלויות המחיה בישראל, מאפשר לבחון בצורה מורכבת יותר את האוכלוסייה העומדת על סף העוני או מעבר לו, להבין מה טווח השונות בין עלויות המחיה בעשירונים ובמעמדות הסוציו-אקונומים השונים, ולהוות מצפן ליצירת הלימה של המענה הציבורי הניתן באמצעות קצבאות והגדרת שכר מינימלי, כמו גם להוות קרקע לקידום מדיניות רווחה יעילה המותאמת לצורכי האוכלוסייה הזקוקה לה", הסבירו.
מהנתונים עולה כי עלות המחיה המינימלית בישראל נאמדת בכ-5,107 שקלים לנפש ובכ-12,938 שקלים למשק בית הכולל שני מבוגרים ושני ילדים. לעומת זאת, עלות הקיום הנורמטיבית המשקפת את עלויות המחיה של מעמד הביניים הבינוני בישראל, נאמדת בכ-8,259 שקלים לנפש וכ-21,143 שקלים למשק הבית הנבחן. "קיים בישראל פלח אוכלוסייה שעל אף שאינו מוגדר כעני על פי הביטוח הלאומי, בפועל חי בעוני", אמרו ב"לתת". "משקי בית בישראל, שהכנסתם לנפש מעל קו העוני כפי שמוגדר על ידי הביטוח הלאומי (3,851 שקלים לחודש), אך נמוכה מעלות המחיה המינימלית לאדם (5,107 שקלים לחודש), משקפים משקי בית בהם לא מתאפשרים תנאי מחיה מינימליים, ולכן משקי בית אלה חיים בפועל ברמות שונות של עוני".
בין היתר ביצעו ב"לתת" מחקר בקרב 1,358 משפחות ואנשים החיים בעוני ומקבלים סיוע במזון מארגון לתת באמצעות רשת העמותות השותפות. מהנתונים עולה כי ל-81.8% מנתמכי הסיוע יש חוב לגורם כלשהו, פי 2.6 מהאוכלוסייה הכללית (31.8%) – "זו עלייה בשיעור 36.1% ביחס לאשתקד (60.1%) ושיא של ארבע שנים", הוסיפו.
לטענתם, ההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה נתמכת סיוע עומדת על 9,529 שקלים והיא גבוהה פי 1.6 מההכנסה החודשית הממוצעת שלה, 5,938 שקלים. המשמעויות מטרידות: 37.7% חוו חסימה ו/או עיקול חשבון הבנק, כמחצית נותקו מחשמל או קיבלו מכתב התראה לפני ניתוק, 45.4% נאלצו לבחור באופן תדיר בין תשלום חשבון החשמל ובין רכישת מוצרים בסיסיים.
עוד נכתב כי 50.9% מנתמכי הסיוע צמצמו או דילגו על ארוחות עקב מחסור כספי, 38.3% העידו כי ילדיהם צמצמו בגודל הארוחות או דילגו על ארוחות בשל חוסר יכולת לרכוש מספיק מזון, כמחצית, 50.8%, נאלצו לוותר על תחליפי חלב אם עבור תינוקם או לצמצם בכמות המומלצת בעקבות מצבם הכלכלי.
62.1% מנתמכי הסיוע מעידים כי מצבם הכלכלי הורע בשנה שחלפה. 20.8% העידו שיש סיכוי גבוה או גבוה מאוד שייאלצו לפנות את מקום מגוריהם בשל הקושי לשלם שכר דירה או משכנתה, 66.2% העידו כי נמנעו מתיקון ליקויים חמורים בדירתם מסיבות כלכליות.
"התייקרות מחירי המזון ומוצרי הצריכה והחשמל מקטינה את כוח הקנייה של המשפחות הנזקקות, שהיה מוגבל כבר קודם לכן, ומגבילה את הניידות החברתית שלהן, על ידי פגיעה במיצוי יכולות ובמימוש הזדמנויות בהשכלה, בניידות הפיזית, במצב הבריאותי וכן הלאה", הוסיפו ב"לתת". "לא זו בלבד שיוקר המחיה מקשה על היחלצות ממעגל העוני, הוא אף דוחק לתוכו משפחות חדשות, החוות מצוקה כלכלית וקושי בסיפוק צורכיהן הבסיסיים, וזאת מבלי שיסווגו כעניות לפי אמות מידה רשמיות. נסיבות בלתי צפויות כמו שינוי פתאומי במצב הבריאותי ו/או התעסוקתי, צבירה והעמקה של חובות ויוקר המחיה, אינם מבחינים בין אנשים מרקע סוציו-אקונומי שונה, וכל אלה, יחד ולחוד, עלולים לדרדר לעוני".
הפערים קיימים גם בנושאי חינוך והשכלה. 73% מנתמכי הסיוע העידו כי בעקבות המצוקה הכלכלית נאלצו לוותר על רכישת ציוד לימודי בסיסי וספרי לימוד לבית הספר עבור ילדיהם, ל-69.4% אין מחשב זמין עבור ילדיהם לצורכי למידה. 85.1% העידו כי נאלצו לוותר על חוגים, פעילויות העשרה בבית הספר, טיולים והשתתפות בתנועות או ארגוני נוער עבור ילדיהם, משום שלא יכלו לשלם עבורם. "ילדים עניים אינם זוכים לקבל את הכלים והמיומנויות המתאימים למיצוי הכישרון והפוטנציאל האישי הגלום בהם, וכך מצטמצם הסיכוי שלהם להצליח בלימודים, לרכוש השכלה גבוהה ומקצוע עתידי שיאפשרו להם לפלס את דרכם ולהיחלץ מהעוני", הדגישו.
גם שירותי הבריאות אינם נגישים עבור אוכלוסייה זו. 70.4% מנתמכי הסיוע נאלצו לוותר על רכישת תרופות או טיפול רפואי נחוץ כי לא יכלו לשלם עבורם.
בבחינת ציבור הקשישים נמצא כי 81.6% מהקשישים נתמכי הסיוע חיים בעוני, בהם 50.5% בעוני חמור. יותר משליש, 35.5%, מהקשישים הנתמכים נמצאים באי-ביטחון תזונתי חמור, ו-64% ויתרו על רכישת תרופות או טיפול רפואי משום שלא יכלו לשלם עבורם. "הקשישים הנתמכים מבצעים ויתורים משמעותיים בתחומים שונים בחייהם, ואינם יכולים למלא את הצרכים הבסיסיים הנדרשים", ציינו ב"לתת".
המצוקה אף החמירה כתוצאה מהמלחמה: כל העמותות אמרו כי לא קיבלו סיוע כלשהו מהממשלה מאז פרוץ המלחמה, וזאת על אף שבממוצע העמותות הגדילו את כמות המשפחות הנתמכות ביותר ממחצית, 58.1%. פחות משליש מהעמותות קיבלו סיוע מהרשות המקומית, ורק 9.1% ממנהלי העמותות סבורים כי הממשלה נותנת מענה לצרכים העולים מהשטח בעקבות המלחמה.
"אתגרים רבים יש לממשלה, בראשם המערכה הצבאית והחזרת החטופים, לצד דאגה לחזרתם הבטוחה של משפחות המפונים לביתם, שיקום עוטף ישראל והתמודדות עם הזירה הכלכלית. אבל אסור לשכוח את העניים", אמרו מייסד ונשיא "לתת", ז'יל דרמון ומנכ"ל הארגון, ערן וינטרוב. "גם אם ננצח בזירה הצבאית ונחזיר את כל החטופים, יהיה זה ניצחון פירוס אם העניים יופקרו ויידרסו תחת גלגלי המלחמה. עד כה, בשעה שהממשלה הפגינה אין אונים, אובדן שליטה, בירוקרטיה, חוסר מנהיגות והיעדרות גורם מתכלל, תפסו את המקום במהירות וביעילות ארגוני החברה האזרחית. לא רק שהממשלה נפקדה מהאירוע, היא אפילו טרם הקצתה מימון כלשהו לארגונים שמחליפים אותה במילוי תפקידה".
"אי אפשר להמשיך כך", הם הוסיפו. "תקציב המדינה חייב לכלול מענה לביטחון תזונתי ולמילוי שאר הצרכים הבסיסיים, ועכשיו ביתר שאת. נכנסנו למלחמה בשנים של משבר כלכלי אחרי הקורונה ובתקופה בה יוקר המחיה, האינפלציה והריבית במשק בשיא. עלות המערכה הצבאית, המיתון הצפוי ותקופת השיקום הארוכה, יביאו בין היתר להעמקת הפערים החברתיים ולהחרפת העוני. למרות ואולי גם בגלל המלחמה, לא נוכל להרשות לעצמנו שנים נוספות של סדר עדיפויות חברתי - כלכלי לקוי, שמשאיר חלקים גדולים מאיתנו מאחור ופוגע בערך הערבות ההדדית שאנחנו כה זקוקים לו כדי להשתקם, לאחות את הפצעים ולהחלים, לחבר מחדש את חלקי החברה ולהתחיל לצמוח שוב".
