פחות מ-10% ממקרי הפשיעה החקלאית שדווחו הגיעו לכדי הרשעה, קרוב ל-90% מהתיקים נסגרים ‑ ובכ-60% מהתיקים שנפתחים אין בכלל חשוד. סקירה חדשה ומדאיגה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת ממחישה כיצד נזנחו החקלאים במאבק מול מי שמנסים לפגוע בהם.
הסקירה נכתבה על ידי רמי שוורץ עבור ח"כ אופיר סופר (הציונות הדתית), ומוצגים בו נתונים על הפשיעה החקלאית בישראל בשנים 2020-2016. המסקנות עגומות: עילת הסגירה של כ-70% מהתיקים היא "עבריין לא נודע". בשלוש השנים הראשונות שבהן נאספו נתונים חלה ירידה של כ-29% במספר התיקים שנפתחו. ב-2020 (בחודשים ינואר-אוקטובר) חל זינוק במספר התלונות ‑ שהיה גבוה מזה של כל שנת 2019.
רוב העבירות נגד החקלאים הן עבירות הקשורות לנזקים לרכוש ולגניבה. רוב התיקים נפתחו בצפון (37%) ובדרום (24%). במחוז צפון נפתחו 1,412 תיקים בארבעת השנים הללו ובדרום 929, במחוז חוף נפתחו 626 תיקים, במחוז מרכז 444 וביהודה ושומרון 269.
67% מהחשודים בתיקים שבהם יש חשוד הם ישראלים שאינם יהודים, אבל בגלל שברוב המקרים לא ידוע מי עומד מאחורי העבירה, ייתכן שהנתון הזה לא משקף את פילוח העבריינים האמיתי. לפי הערכה שפורסמה בכתב עת מחקרי של המשטרה, חלק משמעותי מהפשיעה החקלאית מקורו ברשות הפלסטינית, אך הדבר אינו בא לידי ביטוי בנתוני המשטרה על החשודים.
"הנתונים שהוצגו נמסרו ממשטרת ישראל ולכן הם משקפים רק את תמונת הפשיעה החקלאית המדווחת", ציין מחבר הסקירה. "על פי נציגי משרד החקלאות ונציגי מרכז השלטון האזורי בישראל, חקלאים רבים אינם מגישים תלונות בגלל ייאוש ותחושה של אוזלת ידה של מערכת האכיפה". בסקירה נכתב גם כי לפי סקר שהפיץ ארגון "השומר החדש" בדצמבר 2020, כ-35% מהחקלאים אינם מדווחים למשטרה על פשיעה חקלאית. הסיבות? היעדר אמון, היעדר טיפול, אוזלת היד של המשטרה ותחושה של בזבוז זמן. 81% מהחקלאים שהשתתפו בסקר דיווחו כי הם מרגישים "לבד בחזית המאבק נגד פשיעה חקלאית". בנוסף, במקרים רבים אין לחקלאים מענה ביטוחי לנזק הנגרם בגלל פשיעה מהסוג הזה ‑ מה שעשוי להפחית את הנכונות שלהם להגיש תלונה במשטרה.
במכתב תגובה של משמר הגבול על פניית מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הוסבר בין היתר כי "בשנים האחרונות נעשו שינויים מתודולוגיים וארגוניים במטרה לשפר ולייעל את הטיפול בפשיעה החקלאית. האחריות לטיפול בפשיעה החקלאית רוכזה בידי משמר הגבול, קודם מערך קנסות נגד פשיעה חקלאית 'קלה', והוקם 'מרכז בינה' במטה מג"ב, שנועד לחזק את יחידות השטח". במשרד החקלאות ציינו כי "מחסור במקורות תקציביים הוא חסם מרכזי המונע מהרשויות לטפל בפשיעה חקלאית ביעילות".
נזק של יותר ממיליארד שקל
לפי הערכות של משרד החקלאות, הנזק הכלכלי המשוער, הישיר והעקיף, של הפשיעה החקלאית מגיע לסכום של 1.2 מיליארד שקלים בשנה. עוד עולה מהנתונים כי כ-82% מהתיקים נפתחו בעקבות אירועים ביישובים יהודיים: בין 2016 ל-2019 נפתחו 3,155 תיקים על ידי יהודים ו-525 על ידי ערבים.
על פי נתוני המשטרה, מתחילת 2016 ועד אוקטובר 2020 נפתחו מעט מאוד תיקי פשיעה חקלאית על רקע לאומני ‑ שבעה בלבד. עבירה מוגדרת כלאומנית רק במקרים שבהם יש ראיות ברורות המורות שהמניע היה לאומני, אבל נציגי מרכז השלטון האזורי טוענים כי בפועל מדובר בתופעה נרחבת יותר שאינה באה לידי ביטוי במספרים. בנתוני המשטרה לא נכללים מעשי טרור מובהקים שהביאו לנזק חקלאי. לדוגמה, בשנת 2019 עפיפוני תבערה ובלוני תבערה גרמו לפגיעה בשטח של כ-9,000 דונם המשמש לגידולים חקלאיים, אך אירועים כאלה אינם נמצאים בנתוני הפשיעה.
"בשנים האחרונות אנו עדים לפגיעה אנושה בחקלאי ישראל על ידי גניבות, ונדליזם, הצתות ועוד", אמר ח"כ סופר בתגובה לממצאי הסקירה. "מהדו"ח שהוגש לי עולה כי לרשויות החוק אין מספיק משאבים לטפל בהיקף הפשיעה ובתי המשפט משיתים על הפושעים עונשים קלים שאינם בעלי הרתעה, או לחילופין סוגרים את התיקים מחוסר עניין לציבור. משוואה זו לא מקובלת עליי, והיא גורמת לכך שהפושעים מתישים את החקלאים ומנצחים את רוחם".
"הרביצו לי וברחו"
זוהר רודולף (49), דבוראי מקיבוץ דן בצפון שמנהל את "כוורת גליל דן", סובל זה שנים מגניבות. לפני שנתיים אפילו שרפו לו את הכוורות. "מאזור שמיר ועד הכנרת אנחנו סובלים לא מעט מגניבות דבש, בעיקר בחודשי הקיץ", הוא אמר. "יש מיני דבש המבוקשים במיוחד על ידי המגזר הערבי, שמייחסים להם סגולות גבוהות. כבר שנה שאנחנו בפיילוט עם 'השומר החדש' (עמותה העוסקת בשמירה על שטחים פתוחים ‑ א.ק), במימון מועצת הדבש, לשמירה על הכוורות".
זוהר סיפר כי בלית ברירה, בהיעדר הרתעה ואכיפה, החליט לקחת את העניינים לידיים: "הזוי שתרבות הגניבה והעבריינות מושרשת עמוק והנורמות לא משתנות. אם מחליטים לא לטפל בזה - הפשיעה תגיע לכל קצוות החברה. החקלאים הם החוליה החלשה. אחרי שהחקלאים צועקים שנים, זה גם מגיע למסעדנים ולאנשי התיירות. אני מאמין שהדברים ישתנו. אבל בשביל זה צריך שהמדינה תרצה לשנות".
גם תומר שבתאי (34), ממושב שדה משה בדרום, סבל קשות ממקרה של טרור חקלאי. רק בשבוע שעבר הוא התבשר על סגירת התיק שנפתח בעקבות תלונה שהגיש. זה קרה בחודש אפריל, כאשר אלמונים שרפו את חממות הפלפלים שלו.
"הכול נשרף, עם השתילים, מערכת ההדליה, הטפטוף. הכול. טוטאל לוסט", הוא סיפר בכאב. "ההצתה עצמה היכתה אותי בתדהמה. לא הבנתי מי עשה את זה ולמה. ועכשיו הגיעה סגירת התיק. זה היה נראה לי אבסורד. הזוי. בלתי נתפס. זו הייתה אכזבה. שברון לב. אנחנו מופקרים. כל אחד יכול לבוא לגנוב, לקטוף, להצית, לקחת, לשבור, לרמוס ולדרוס. ועולם כמנהגו נוהג. אף גוף לא יודע לקחת על זה אחריות. לא חברת הביטוח, לא הקרן לנזקי טבע, לא ארגון מגדלים כזה או אחר. כולם נעלמים, מוכנים להשלים עם זה. כל שאר החקלאים באזור מבוגרים. הם התרגלו לזה. ולי קשה".
שבתאי טען כי "מקו גדרה דרומה ‑ אין דין ואין דיין. אין חוק. כל אחד עושה מה שהוא רוצה. זה מתבטא בפשיעה חקלאית, הכול מהכול. מי שמבין שאפשר לגנוב 100 קילו של סחורה חקלאית, מבין שגם אפשר לפרוץ לבית. אנחנו מתרגלים לזה, וממגנים את עצמנו. שמים מחסומים, אזעקות, ועוד גדרות. אבל הקווים האלה לעולם ייפרצו. ברגע שהשדות החקלאיים הפכו להפקר, גם המושבים הם הפקר, וכך כל המדינה. הגנב תמיד ימצא פרצה. צריכה להיות ענישה ראויה, מפני שכיום בתי המשפט רופסים, וידיה של המשטרה כבולות".
תומר גולדנברג (40) ממושב גמזו, חקלאי ותיק, מגדל פירות הדר, אפרסמונים ורימונים. "מי שמסתובב אצלי הם ערבים מאזור לוד", הוא אמר. "בשיא הקורונה הגיעו רבים לקטוף. אני מגיע, מוציא טלפון, מצלם ושולח למשטרה. באחד המקרים הוצאתי טלפון כדי לצלם צעירים ערבים שממלאים שקיות של אפרסקים, והם התנפלו עליי. לקחו לי את הטלפון, הרביצו לי וברחו. זה היה מקרה קיצון. אבל יש הרבה מקרים כאלה. זה גם לא נגמר בזה.
"לפעמים קבוצות רוכבי אופניים עוצרים ואוכלים", הוסיף גולדנברג. "זה מטרד, וזאת פגיעה בפרנסה. הגשתי הרבה תלונות במשטרה. באחד המקרים אפילו קטפו שתילים. בשנתיים האחרונות המשטרה העבירה את הטיפול למג"ב. הם התייחסו לזה ברצינות. אני הבאתי את 'השומר החדש'. בשיא העונה, כשאני צריך אותם, מגיעים מתנדבים ומסתובבים. צריך רק נוכחות. זה הוריד משמעותית את כמות הפשיעה. אנחנו מתמודדים. עוד לא היה לי מקרה ששרפו לי טרקטור או ירו עליי. כן איימו עליי שידקרו אותי וישאירו אותי מתחת לעץ". גולדנברג אמר כי הבעיה אינה במשטרה, ומפנה אצבע מאשימה ל"מערכת המשפט והעונשים הקלים שמושתים על העבריינים".
