היום ה-122 למלחמת חרבות ברזל: בחזית העזתית מתנהלת לחימה בעצימות שונה ובמאפיינים שונים בכל הגזרות. מתוך חמש חטיבות של חמאס שתפקדו לפני 7 באוקטובר, ארבע פורקו ואחת (חטיבת רפיח) עדיין מתפקדת. מבין 24 גדודים, 20 פורקו וארבעה עדיין מתפקדים, מהם שניים ברפיח ושניים במרכז ובדרום הרצועה. מבחינת צה"ל, גדוד או חטיבה שפורקו כמסגרת מתפקדת - הושגה לגביהם הכרעה.
לפי הערכות עדכניות נשארו בצפון הרצועה כ-6,000 פעילים לוחמים של חמאס והג'יהאד האיסלאמי, רובם אנשי הגרעין הקשה והפנאטי של שני הארגונים, והם שמנסים - בקבוצות קטנות ובעיקר באמצעות ירי רקטות RPG וצליפה - לנהל כעת מלחמת גרילה נגד לוחמי צה"ל שבסביבתם.
לפי הערכות יש לחמאס עדיין כ-1,000 רקטות וטילים, כמו גם משגרים שכמעט כולם מוטמנים מתחת לקרקע ולכן קשה לגלותם. אבל מאחר שרוב המסגרות החטיבתיות שהופקדו עליהם פורקו, פחת מאוד מספר השיגורים לשטח ישראל.
הכותרת
המחיר של המלחמה "השקטה" בצפון
23:52
בצפון הרצועה עבר צה"ל משלב פירוק מסגרות הלחימה של ארגוני הטרור לשלב טיהור השטח מחוליות וקבוצות הגרילה, ובמקביל הוא משמיד תשתיות ייצור רקטות ואמצעי לחימה אחרים שנחשפים. הטיהור מתבצע באמצעות פשיטות של צוותי הקרב החטיבתיים אל תוך השכונות באזורים שבהם פועלות קבוצות הגרילה. לפעמים מדובר בפשיטות בסדר גודל אוגדתי, כמו למשל במחנה שאטי, שהוא כעת מרכז ההתנגדות של חמאס.
ה"הלוחמה-נגד-גרילה" מביאה לכניעת מחבלים רבים שנחקרים, והמודיעין שמופק מהם מאפשר חשיפה של מנהרות, מחסני רקטות ומשגרים שמוטמנים מתחת לקרקע. כך למשל, מתנהל בימים אלה מרדף אחרי חוליה של הג'יהאד האיסלאמי, כשהמטרה היא להגיע לא רק למחבלים - אלא גם למה שיש ברשותם. בכמה מקרים יש עדיין כמה עשרות, ואפילו יותר מ-100 מחבלים, שהתאספו סביב מפקד מקומי בדרג נמוך אבל דומיננטי, והם משתתפים בלחימה נגד צה"ל, בעיקר מול חטיבה 401 במחנה הפליטים שאטי ומול חטיבת הנח"ל שגם היא פועלת במרכז הרצועה ובצפונה.
חמאס מנסה לייצר מראית עין של שליטה אזרחית ברצועה באמצעות שוטרים משלו (במדים כחולים) שיוצאים לרחובות ועוצרים בוזזים, או פקידים שמחלקים את הסיוע. עם זאת, לצידם פועלים גורמים מקומיים שאמנם קשורים לחמאס, אך מדובר באזרחים. גם הם משתלטים על חלקים מהסיוע ובאמצעותו על האוכלוסייה, כך שלאט לאט - בהיעדר החלטה של הקבינט הישראלי על היום שאחרי - נוצר מעין "סדר חדש" על בסיס שכונתי ועירוני בצפון הרצועה ובמרכזה. הדבר מאפשר לחמאס לטעון שצה"ל לא הצליח למוטט את שלטונו האזרחי.
מצב דומה מתהווה גם באזור חאן יונס, ככל שמתקרבת לסיומה הלחימה העצימה שם לפירוק גדודי חמאס. לעומת זאת, ברפיח חמאס שולט צבאית ואזרחית וההערכה היא שעד שצה"ל לא ישתלט על העיר, הארגון לא יאבד את התקווה להמשיך למשול ברצועה. וצה"ל לא ייכנס לרפיח עד שלא יהיו הבנות עם המצרים לגבי היום שאחרי.
בקרוב: שלב הטיהור בחאן יונס
צה"ל מפעיל כעת ברצועה שש חטיבות: ארבע בפיקוד אוגדה 98 באזור חאן יונס (חטיבת הקומנדו, חטיבת גבעתי, חטיבה 35 וחטיבת המילואים 646), ושתיים (הנח"ל ו-401) בצפון הרצועה ובמרכזה. כל אחת מהחטיבות היא למעשה צוות קרב המשלב גדודי חי"ר ושריון ויחידות הנדסה. בכל אחד מצוותי הקרב האלו יש אנשי מילואים רבים, אבל חטיבת המילואים היחידה שפועלת באופן עצמאי היא 646 של הצנחנים. בנוסף פועלות ברצועה כל היחידות המיוחדות של צה"ל, שהמשימות העיקריות שלהן הן חקירה ומיפוי של המנהרות, המתחמים התת-קרקעיים ואיסוף מודיעין לטובת הלחימה מעל הקרקע. המקום היחיד שצה"ל עדיין לא השתלט עליו מבצעית הוא אזור רפיח.
הלחימה, לדברי לפחות שלושה גורמי ביטחון בכירים, יוצרת לחץ כבד על יחיא סינוואר, אבל חסרה מה שהם מכנים "הרגל המדינית המסיימת" שתאפשר לקחת מידי חמאס באופן סופי את השליטה האזרחית כדי שניתן יהיה לתאם עם המצרים את הכניסה לרפיח, שאותה מתכוון צה"ל לבצע במוקדם או במאוחר.
חיסול 4 מחבלים: תיעוד מקרב בחאן יונס
(צילום: אביחי שורשן)
ההחלטה לגבי היום שאחרי משפיעה במישרין גם על הנכונות של סינוואר להסכים לעסקת חטופים. כל עוד רפיח בידיו באופן מלא, וכל עוד הוא ושותפיו להנהגה הבכירה של חמאס יכולים למצוא שם מקלט, הוא ימשיך לגלות נוקשות במשא ומתן. לדברי מקורות מהימנים, סינוואר וההנהגה העזתית של הארגון הם הקובעים והמחליטים, ולא אנשי הזרוע המדינית בחו"ל. לדברי אותם מקורות, הלחימה באזור חאן יונס, שמתנהלת מעל הקרקע ומתחתיה ומביאה להשמדת המנהרות, משפיעה מאוד על החלטות ההנהגה הזאת.
יש מקרים שבהם הלחימה שמנהלות היחידות המיוחדות של צה"ל מתחת לקרקע מתקדמת במהירות רבה יותר - גם גיאוגרפית וגם בעצימותה – בהשוואה ללחימה מעל פני הקרקע, שהחלה לדעוך אחרי שגדוד מערב חאן יונס פורק במחנה הפליטים שבו הוא התבסס. הלחימה שם נמשכת, אבל מספר ההיתקלויות קטן בהרבה. עכשיו יתחיל בחאן יונס שלב הטיהור (כמו שמתבצע כעת בצפון הרצועה). מזה סינוואר חושש - ובעיקר מההישגים שצה"ל מביא בשלב טיהור השטח שבו נכנעים המחבלים.
בצפון: בין הסדר לבין תמרון בלבנון
בחזית הצפונית מתנהלים חילופי אש שבמסגרתם חיזבאללה מפעיל בצורה אינטנסיבית טילי נ"ט ארוכי וקצרי טווח במטרה לגרום נזק ליישובים האזרחיים. לטענת ראשי הארגון, זה נעשה כתגמול על התקיפות של חיל האוויר על יעדים בכפרים שיעיים בדרום לבנון. מה שחיזבאללה אינו אומר הוא שאנשיו נסוגו לכפרים ופועלים מתוכם כיוון שמאחזיהם בשטחים הפתוחים הושמדו על ידי צה"ל, כולל תצפיות, מערכי אש ושטחי כינוס.
לחיזבאללה יש יותר מ-200 הרוגים וידו באופן ברור על התחתונה בקרבות האש. ההישג העיקרי שלו הוא כ-80 אלף מתושבי הגליל שאינם יכולים לחזור לבתיהם. בצד הלבנוני ברחו כ-130 אלף תושבים מהכפרים השיעיים לאזורים שמצפון לליטאני, שבהם צה"ל כמעט שאינו פועל עדיין. התושבים הישראלים שפונו או התפנו מהיישובים הסמוכים לגבול לבנון מפעילים לחץ כבד על הממשלה ועל הקבינט הביטחוני לחזור לבתיהם, אך מתנים זאת ביצירת מצב ביטחוני חדש שבמסגרתו לא יחיו תחת איום חדירה פיזית ליישוביהם ואש ישירה מטווחים קרובים שתופעל נגדם.
בישראל נמצא כעת השליח האמריקני ללבנון עמוס הוכשטיין, והוא מציע הסדר מדיני שיכלול שלושה מרכיבים. הראשון: הסגת חמושי חיזבאללה ואמצעי האש הכבדה שלו, כולל רקטות וטילים, אל מצפון לליטאני. השני: תיקוני גבול ב-13 נקודות שאותן דורש חיזבאללה. השלישי: הסדר פוליטי שיאפשר בחירת נשיא בלבנון שיהיה על דעת חיזבאללה ומקורב אליו. אלא שבלבנון אין כרגע נשיא, וגם הממשלה והעומד בראשה הם זמניים. ללא נשיא וממשלה קבועים אי-אפשר להגיע להסדר, מאחר שלא ניתן לחתום על הסכם פורמלי עם ארגון (חיזבאללה) שאינו מדינה ריבונית.
תקיפות צה"ל בא-נאקורה בדרום לבנון
בינתיים צה"ל מנצל את העליונות האווירית והמודיעינית שלו לא רק לסכל את חוליות הנ"ט ואת החוליות החודרות, אלא גם כדי להשמיד לחיזבאללה - באמצעות חיל האוויר, ארטילריה וגורמי הנדסה - תשתיות צבאיות ופעילים מרכזיים באופן שדוחק את הארגון מצפון לליטאני עוד לפני שישראל החליטה אם לקבל הסדר מדיני או לצאת למלחמה.
ההערכה בישראל כעת היא שתוצאות הלחימה בעזה הן שישפיעו על חסן נסראללה ופטרוניו האיראניים אם לקבל את ההסדר המדיני שמציעים המתווכים האמריקנים, הסעודים, המצרים, הקטארים והצרפתים. אולם איך תפעל ישראל אם תהיה עסקת חטופים מול חמאס וחיזבאללה יפסיק את האש? האמריקנים ילחצו גם על ישראל להפסיק את האש, כדי לתת מרווח תמרון דיפלומטי להשגת הסדר חדש בדרום לבנון. אלא ששר הביטחון יואב גלנט לוחץ להמשיך בתקיפות, כדי שאם בכל זאת יוחלט לתמרן קרקעית לתוך דרום לבנון, צה"ל כבר לא ייתקל בהתנגדות משמעותית.
הסיכויים להשגת הסדר בדרום לבנון שיכלול את הרחקת צבא חיזבאללה למרחק של יותר מעשרה קילומטרים מהגבול עומדים כעת על 50%. שני הצדדים מנסים למנוע מצב שבו ישראל תיאלץ לתמרן לתוך דרום לבנון כדי להרחיק את חיזבאללה בעצמה, אבל בפיקוד צפון עושים את כל ההכנות לכך. אם לא יושג הסדר מדיני, זה עלול לקרות בעוד שבועות או חודשים לא רבים.
יו"ש: בינתיים הר הגעש בשליטה
ביהודה ושומרון מתנהלת אינתיפאדה בעצימות נמוכה. היא לא אינתיפאדה מלאה מפני שרוב האוכלוסייה בגדה ובמזרח ירושלים עדיין נמצאת מחוץ למעגל ההתקוממות והאלימות, אבל היא ניתנת להגדרה כמעין-אינתיפאדה מפני שישנם מוקדי וקבוצות טרור רבים שמנסים להוציא לפועל פיגועים. המצב הכלכלי החמור משפיע על כך, ויותר ויותר צעירים מובטלים מצטרפים לקבוצות הטרור - או תומכים בהן - בעיקר במחנות הפליטים בג'נין, בטול כרם, באזור בית לחם ובשכם.
הפריסה הרחבה של מוקדי הטרור היא מסממני האינתיפאדה. עצירת התרומות לאונר"א, ובעיקר מניעת עבודת פועלים בישראל, כמו גם עצירת הכספים לרשות הפלסטינית, מחמירים מאוד את המצב הכלכלי הקשה בלאו הכי ומעלים את הנפיצות של השטחים.
צה"ל מצליח לעת עתה למנוע התפרצות כללית בלתי נשלטת של הר הגעש הזה באמצעות פעילות התקפית רציפה, כולל הפעלה, דרך שגרה, של כטמ"מים ולעיתים אפילו מסוקים, כדי לפגוע בהתארגנויות לפיגועים ולסכל פעילי טרור תוך כדי ביצוע הכנות. זו הסיבה שמספר הפיגועים בנשק חם וחומרי נפץ הוא יחסית נמוך ורוב הפיגועים שמתבצעים הם פיגועי דריסה, סכינאות ויידויי אבנים שבתפוצה נרחבת ביותר.
אפשר לקרוא למצב הזה "אינתיפאדה כבושה", שבינתיים, הודות למאמצי צה"ל ושב"כ, אינה גולשת לשטח ישראל. אחד הגורמים המתסיסים היא התנהלות מתגרה ופרובוקטיבית של יהודים תושבי השטחים, בעיקר צעירים, שלוקחים את החוק לידיהם ועל ידי כך לא רק שהם גורמים לכניסת פלסטינים נוספים למעגל הטרור אלא שהם פוגעים בלגיטימציה של ישראל להגן על עצמה. אפקט דומה יש להתבטאויות של השרים איתמר בן גביר, אורית סטרוק ופוליטיקאים אחרים מהימין.
