43 ימים לתוך מלחמת חרבות ברזל, והסיפורים הדרמטיים והמזעזעים ממתקפת הפתע של חמאס ב-7.10 ממשיכים להיחשף. שלשום פורסם ב-ynet תיעוד של פשיטת מחבלים על חנות yellow בצומת מגן שבחבל אשכול, וכעת בר נחמני (22), מי שהיה המוכר בחנות באותה שעה יחד עם עובד נוסף, צעיר בדואי מהנגב, מספר מה בדיוק אירע במקום.
מחבלים פולשים לחנות yellow
"הגעתי לחנות ב-6:00. פתאום התחיל ירי רקטות והיו מלא בומים. נכנסנו למיגונית וראיתי ברשתות סרטונים של מחבלים מסתובבים בשדרות. התקשרתי למנהל שלי מוריס - והוא אמר לנו להיכנס פנימה לחנות ולנעול את הדלתות", סיפר נחמני, "בסביבות 7:30 ראיתי מהחלון טנדר לבן ועליו אנשים מחופשים לחיילי צה"ל. זה היה נראה לי מוזר, לא יכול להיות שחיילים נוסעים על טנדר לבן. אחד מהם ראה אותנו, אמר משהו בערבית ואז הם התחילו לצעוק אללה אכבר ולרסס את החנות ביריות".
נחמני ממשיך לתאר את רגעי האימה: "אחרי כמה שניות ראיתי עוד חוליית מחבלים ואופנועים מגיעים. רצנו אל מאחורי ה-yellow. נכנסתי לשיחים ליד הגדר והתחבאתי. ברגעים האלה ממש דמיינתי את ההלוויה שלי, חשבתי שזהו, שאני הולך למות. מאחורי ה-yellow יש ארון קירור. העובד הבדואי שהיה איתי, פתח את דלת הקירור וסגרנו אותה על עצמנו. הוא דובר ערבית ושמע אותם צועקים 'איפה הם? צריך להרוג אותם'. הוא הבין הכל. הם לא מצאו אותנו. שלחתי הודעה למנהל, כתבתי לו שיש פה מחבלים. הוא קרא לשוטר שאחר כך הסתבר שנהרג. שמעתי את היריות ואז נכנסנו ל-yellow, וכיסינו את החנות כמה שיותר, שאם הם יחזרו, הם יחשבו שהמקום סגור. לקחנו ארונות וכל מיני וילונות וסגרנו הכול. נכנסנו למשרד של מוריס ונעלנו את עצמנו בתוכו.
בהמשך באו חיילים, עשו סריקות, אבל לא יצאנו מהמשרד. החיילים צעקו: 'יש כאן מישהו?' אבל לא ענינו. ישבנו בשקט. לא ידענו אם זה מחבלים או באמת חיילים. בכל הזמן הזה מוריס היה על מצלמות האבטחה בזמן אמת ועידכן אותנו מי נכנס ומי יוצא. בסופו של דבר, רק למחרת ביום ראשון ב-5:00 בבוקר, הצבא חילץ אותנו לקיבוץ גבולות ושם פגשנו את מפוני קיבוץ חולית. לא היה עליי כלום, הכל היה בבית. משם כבר צלצלו אליי מיחידת המילואים שלי , יחידת קשר בחיל השריון והתייצבתי למשך שלושה שבועות".
