רכבת ישראל תפצה ב-3,000 שקלים את טלי אוסטרובסקי ותמר רוטמן, אחרי שעוכבו בכניסה לתחנות רכבת בגלל חולצות עם מסרים פוליטיים נגד הממשלה. ההחלטה התקבלה היום (ראשון) בבית משפט השלום בבת ים, שקיבל באופן חלקי את תביעתן של השתיים - שדרשו במקור פיצויים בסך 75 אלף שקלים בגין הפליה אסורה ופגיעה בחופש הביטוי.
לפי התביעה, האירוע הראשון התרחש ב-9.1.2023 כשאוסטרובסקי ביקשה להיכנס לתחנת רכבת "השלום" בתל אביב כשהיא לובשת חולצה עם הכיתוב "קומי". האירוע השני אירע בתאריך 21.1.2023 כשרוטמן הגיעה לתחנת רכבת "סבידור מרכז" בתל אביב עם חולצה הנושאת את הכיתוב "אני סבורה שיש להפיל את ממשלתו של בנימין נתניהו".
בשני המקרים, טוענות התובעות, מאבטחי הרכבת עיכבו את כניסתן לתחנות למשך מספר דקות, דרשו מהן להסביר את משמעות הכיתובים על חולצותיהן - ומנעו את כניסתן עד לקבלת אישור מגורמים בכירים יותר ברכבת. אחת העידה כי העיכוב גרם לה השפלה עמוקה, והשנייה טענה כי המאבטח אף דרש ממנה להחליף חולצה.
הרכבת מנגד הכחישה מכל וכל את טענות התובעות להפליה, ואמרה שפעולות מאבטחיה נבעו משיקולים בטיחותיים גרידא, ללא התייחסות להשקפה פוליטית כזו או אחרת. לטענתה, העיכוב הקצר שחוו התובעות היה סביר ומידתי, וברגע שהובהר כי אין סכנה - הותרה כניסתן של התובעות לתחנות.
הרשם אדי לכנר אמר: "הכיתובים על החולצות אינם מכילים על פני הדברים תוכן אלים או קריאה ישירה לאלימות. לא השתכנעתי שהתובעות הופלו, אם בכלל, על רקע היותן 'שמאלניות' כפי שהן טוענות. נראה כי אם הייתה הפליה, היא נבעה מעצם הבעת עמדה פוליטית כלשהי, ללא קשר לתוכנה הספציפי או לזיהויה עם מחנה פוליטי מסוים.
"לאחר בחינה מעמיקה של כלל הנסיבות, הראיות והפסיקה שפורטה לעיל, אני מגיע למסקנה כי התקיימה הפליה אסורה כמשמעותה בחוק. העיכוב שחוו התובעות לא רק היה לא נעים עבורן, אלא פגע באופן ממשי בזכותן לחופש ביטוי ולשוויון. התנהלות זו משקפת הפליה שיטתית על בסיס השקפה פוליטית, גם אם לא הייתה זו מדיניות מכוונת של הרכבת. התנהלות הרכבת אף שלא הייתה מכוונת לא רק פגעה בזכויותיהן של התובעות באופן ישיר, אלא גם יצרה תקדים מסוכן העלול להרתיע אזרחים מלממש את זכותם לחופש ביטוי במרחב הציבורי.
"הרכבת, אף שפעלה מתוך שיקולים ביטחוניים, חרגה ממתחם הסבירות והמידתיות בהתנהלותה. אני מביא בחשבון את העובדה שהפגיעה לא הייתה ארוכת טווח או בעלת השלכות קיצוניות על התובעות. העיכוב היה קצר יחסית, והתובעות הורשו בסופו של דבר להיכנס לתחנות הרכבת. לפיכך, אני פוסק פיצוי על הרף הנמוך, שנועד להכיר בפגיעה שחוו התובעות ולהרתיע מפני הישנות מקרים דומים בעתיד, מבלי להטיל נטל כבד מדי על הרכבת".
