ולריה זליקוביץ' מתל אביב צופה בחרדה בדיווחים על המתרחש במריופול, העיר שבה נולדה והיכן שמתגוררת כיום משפחתה. סבתה בת ה-87 והוריה בני ה-65 נמצאים בעיר, אבל אף אחד לא יודע היכן הם בדיוק. שלשום היא קיבלה דיווח כי ההורים היו בדרכם לסבתא כשפיצוץ החריד את האזור. הם נפצעו מרסיסים – לא ידוע אם קל או קשה – ומאז נותק עימם הקשר.
במריופול, שבה 430 אלף תושבים, נהרגו עד עתה יותר מ-2,500 בני אדם. את המתים טומנים בקברי אחים, כך שאפילו זכרם לא יישמר כראוי. הרוסים הבטיחו כבר כמה ימים כי יאפשרו יציאת אזרחים, אך רק אתמול נפתח סוף-סוף "מסדרון הומניטרי". במקביל נעשים מאמצים להעביר מים ושתייה למאות אלפי התושבים שנותרו נצורים.
תיעוד ההרס לאחר התקיפה הרוסית במריופול
"לא שמעתי מבני משפחתי שום מילה כבר שבועיים", מספרת ולריה, "הקשר היחידי אליהם היה באמצעות חברה שגרה איתם לאחר שהפציצו את הדירה שלה – היא זאת שסיפרה לי מה קרה שלשום. סבתא שלי גרה בשכונה שמופצצת ללא הפסקה. היא גרה ליד הבניין שבו אני גדלתי ונולדתי, בניין שבו גרתי 24 שנה והיום ראיתי אותו שרוף. סבתא שלי גרה לידו וזה מדאיג אותי, כשהחברה סיפרה לי מה קרה הייתי בעבודה וכמעט התעלפתי. אני אפילו לא יודעת באיזה בית חולים הם ואני לא יודעת אם סבתא בחיים, כל האזור נראה הרוס".
במריופול היו עד לפני המלחמה כ-3,000 יהודים. רובם לא עזבו בזמן. "אבא שלי לא רצה לצאת משם כי הוא, וגם אף אחד אחר, לא חשב שזה יגיע לרמה כזו, שיישארו בלי אוכל ומים", מספרת ולריה. "כל מי שהייתי מדברת איתו על אפשרות שתהיה מלחמה – צחק. אני מרגישה עכשיו נורא, אבל אסור לאבד תקווה". לדבריה, אחיה ומשפחתו אומנם יצאו ממריופול כשעוד היה ניתן, אבל נשארו באוקראינה כדי שיוכלו לחלץ את שאר המשפחה. עכשיו הם עוברים ממקום למקום ומנסים להסתתר.
עד שהחלו הקרבות היו רוב יהודי מריופול בקשר עם רב העיר ושליח חב"ד, מנחם מענדל כהן, ועם אשתו אסתי. הרב כהן, שהיה בישראל כשפרצה המלחמה, לא הצליח בימים האחרונים ליצור קשר עם חברי הקהילה. "כולם מנותקי קשר כמעט לחלוטין ואין לנו דרך לדעת מה מצבם", הוא אומר, "אנחנו חוששים מאוד שרבים מהם נפגעו. יש לנו מידע על כמה פצועים יהודים שמצבם לא ברור".
הרב כהן הקים קבוצת וואטסאפ, שבה חברים כ-250 מבני הקהילה וקרוביהם בישראל. ולריה ביקשה עזרה בקבוצה: "אם מישהו גר קרוב ויכול ללכת לבית ולבדוק שהם בסדר – אהיה אסירת תודה", כתבה. לדבריה, "יש הרבה כאב בקבוצה הזאת ואנחנו מנסים לתמוך אחד בשני".
עיר הנמל, השוכנת לחופו של ים אזוב, הפכה לאחד הסמלים הבולטים להתנגדות האוקראינית מול כוחות הצבא הרוסי. אלא שעכשיו היא הופכת, כך נדמה, גם לסמל של מה עומד לקרות לאוקראינה כולה אם תמשיך במלחמה העיקשת.
העיר ספגה עד כה מהלומות קשות ביותר – חדרי הניתוח בבתי החולים פועלים באמצעות גנרטורים, שכן אספקת החשמל, המים והגז נפגעה קשה מאוד בעקבות הלחימה. גם המזון אזל ברוב חלקיה, והתושבים המבוהלים נמצאים בסכנה למות מצמא ומרעב, אם הפצצות לא ישיגו אותם קודם לכן. סגנית ראש הממשלה, אירינה וורסצ'וק, סיפרה כי ההפגזות הרוסיות מונעות משיירות אספקה עם סיוע הומניטרי להגיע אל העיר. למעלה מ-160 כלי רכב עזבו את העיר ונסעו לכיוון העיר זפוריז'יה, שנמצאת 230 קילומטר בכיוון צפון-מערב. אך בעיר יש עדיין נצורים רבים, ובאוקראינה מחזיקים אצבעות שתהיה להם הזדמנות לצאת בבטחה.
